בעלה של היולדת שנפטרה: 'כל-כך חיכינו לילד הזה'

אדיר בן השמונה יושב על הספה בבית סבתו ומשחק במחשב שקנו לו אבא ואמא ליום ההולדת. הוא צובר נקודות במשחק וצוהל בקול. שעות הוא צמוד למחשב, לא מוכן לעזוב אותו, מתעלם מהאירועים סביבו.

בינתיים מתמלא ביתה של הסבתא נורית מנחמים שבאו להשתתף בצער המשפחה על אובדנה של איילת, אמו של אדיר, שנפטרה שלשום בבית החולים יוספטל, שעות ספורות אחרי שילדה תינוק ללא רוח חיים.

על כיסא מיותם מול אדיר מונחת תמונת אמו המנוחה. מדי פעם הוא מגניב

אליה מבט מהיר ושוב למשחק. הוא לא מוכן לדבר עליה, לא מקשיב לדיבורי האבל שסביבו. הוא עסוק במשחק, כמו מסרב לתת למציאות לנפץ לו את הילדות.

כשנודע לו שאמו בהריון הוא לא ידע את נפשו מרוב שמחה. "הוא כל כך חיכה לאח, כל הזמן אמר 'אני אקח אותו לטיולים בעגלה, אני אשמור עליו ואשחק איתו‭,"'‬ מספר אמיר גלעד, ‭,34‬ האב שאיבד תוך שעות ספורות את אשתו ואת התינוק שאמור היה להיוולד להם, להפוך אותם מזוג עם ילד למשפחה. "אדיר אהב לשים יד על הבטן של איילת ולהרגיש את בעיטות התינוק. הוא כל הזמן נישק את הבטן שלה‭."‬

"הם לקחו לי את התינוק"

איילת ואמיר גלעד הכירו לפני 11 שנים באינטרנט, התכתבו באיי-סי-קיו. הוא היה בן ‭,23‬ היא צעירה ממנו בשנה‭" .‬באותן שנים היה נדיר להתאהב דרך המחשב‭,"‬ הוא אומר וצל של חיוך מלא געגוע עולה בעיניו. במשך שבוע דיברו בטלפון בלי הפסקה עד שנפגשו, "ולא יכולנו להיפרד. מיד היה בינינו קליק‭ ."‬אחרי כשלושה חודשים כבר התחילו לחפש יחד אולם לחתונה, "ככה, בלי שהייתה בכלל הצעת נישואים‭."‬ שנה בדיוק אחרי הפגישה הראשונה, בט"ו באב, הם התחתנו.

בשנים הראשונות לחייהם המשותפים חיו במרכז, ואיילת למדה הנהלת חשבונות במכללת רמת גן. התקדמה מהר מאוד, סיימה את כל הקורסים בהצטיינות, אבל אז החליטה להפוך לקונדיטורית. היא למדה בתדמור וכשבני הזוג עברו לאילת, עבדה במלונות בעיר. חלמה לפתוח עסק פרטי אחרי הלידה. "אלוהים, היא כבר לא תגשים את החלום שלה‭,"‬ אומר אמיר ומליט את פניו.

אדיר נולד שנתיים לאחר הנישואים. "איילת הייתה אמא נהדרת‭,"‬ מספרת אחותה, כנרת וסר. "היא לקחה את אדיר להמון חוגים, ישבה איתו להכין שיעורים. היא אמא מאוד מסורה, כל הזמן דואגת לילד שלה‭,"‬ אומרת האחות, עדיין מדברת בזמן הווה. "כשהיא נכנסה להריון הזה, היא ממש קרנה מרוב אושר, שמרה על ההריון מכל משמר - תמיד דאגה לא להתאמץ ולא להתכופף‭."‬

אמיר גלעד ובנו אדיר. הבן לא הפסיק ללטף לה את הבטן (צילום: יאיר שגיא)

בני הזוג ציפו לתינוק בהתרגשות. "המון שנים חיכינו להריון הזה. שמונה שנים. לא עברנו טיפולים, חיכינו שזה יבוא לבד‭,"‬ הוא מספר. כשאיילת הרתה, לא היה להם מושג. "טסנו לשבוע לסין ולקחתי את איילת למרפא סיני שמאבחן בכף היד‭,"‬ מספר אמיר. "הוא הסתכל על היד שלה ושאל אם יש לה איחור במחזור. הוא ידע לפנינו‭."‬

עם שובם הביתה, הראתה בדיקת ההריון כי המרפא הסיני צדק. "היינו בעננים.

איילת השתוללה מרוב שמחה. היא מאוד אהבה את ההריון, והתלהבה מהבגדים המיוחדים‭,"‬ הוא אומר, נזכר בחולצה האהובה על אשתו, עם הכיתוב "אוף, אני רוצה כבר לצאת‭."‬ ההריון התקדם ובני הזוג הספיקו לקנות עגלה ולהזמין ציוד לתינוק החדש.

"איילת הייתה ממש מאושרת בהריון הזה‭,"‬ מספרת האם נורית. "בסוכות האחרון הייתי עם בעלי בשיט, והבנות שלי אמרו לי 'אמא, איילת צריכה ללדת. את לא תספיקי ללידה‭.'‬ אמרתי להן שתחושת הבטן שלי אומרת לי שהיא תחכה לי יומיים. כשחזרנו איילת אמרה לי 'סוף סוף חזרתם, עכשיו אני יכולה ללדת בשקט‭."'‬

ואכן, ביום ראשון האחרון, חמישה ימים לאחר תאריך הלידה המיועד, החלה איילת להרגיש צירים. היא התקשרה לאמה בארבע אחר הצהריים וביקשה ממנה להגיע. נורית עלתה מיד על טיסה מתל אביב לאילת, ובשעה תשע בערב, כשהצירים הפכו תכופים יותר, נסעה עם בתה לבית החולים יוספטל בעיר.

אדיר כבר ישן כשהן יצאו, וכשהתעורר למחרת בבוקר, שמח לגלות שאמו בחדר לידה. באותן שעות אחז אמיר בידה של אשתו, ליווה אותה במהלך הצירים ועודד אותה להמשיך ללחוץ.

על הרגעים האיומים שבהם הבינו הוא ואשתו שמשהו בלידה מסתבך, ועל הגילוי הנורא שהתינוק נפטר, סביב השעה שבע בבוקר - הוא לא מסוגל לדבר, מעדיף להמתין לתוצאות נתיחת גופתה של אשתו. "אדבר רק כשיתבהרו נסיבות מותה‭,"‬ הוא מבהיר.

"כשהתינוק יצא ואיילת לא שמעה אותו בוכה היא שאלה, למה הוא לא בוכה‭,?‬ למה הוא לא בוכה‭"'?‬ מספרת האם במקומו. "לאחר מכן הבנו שחבל הטבור נכרך סביב הצוואר שלו. איילת התחילה לצעוק 'הם הרגו לי את הילד, 'הם לקחו לי את התינוק‭."'‬

"ניסיתי לנחם אותה, להגיד לה שיהיה בסדר, שזה לא נורא למרות שזה היה נורא‭,"‬ אומר אמיר וקולו נשבר. "אבל היא לא הסכימה להקשיב. גם אני הייתי שבור באותם רגעים‭."‬

בכל אותן שעות היה אדיר בבית הספר. את הבשורה הקשה בישרו לו פסיכולוגים ויועצת בית הספר. "נשבר לי הלב‭,"‬ אמר. "מי שנשבר לו הלב מת‭."‬

"עוד יהיו לך ילדים"

כנרת ואמה נשארו עם איילת בשעות שלאחר הלידה הטראומטית. "היא הייתה מרוסקת. זה שבר אותה‭,"‬ מספרת כנרת. "ניסינו לעודד אותה. אמרתי לה: 'את תראי, עוד יהיו לך ילדים‭,"'‬ מספרת האם בכאב. "ואני ניסיתי לצחוק איתה שבהריון הבא יהיו לה תאומים‭,"‬ מוסיפה האחות, "והיא אמרה 'הלוואי‭.'‬ אבל תוך שלוש וחצי שעות המצב שלה הדרדר‭."‬

לקראת השעה אחת וחצי התקשרה כנרת לאמיר, שיצא מבית החולים לכמה שעות כדי לצבור כוחות, והזעיקה אותו בחזרה‭".‬בוא דחוף‭,"‬ אמרה לו. "שאלתי אותה אם קרה משהו וביקשתי לדבר עם הרופא‭,"‬ הוא מספר, "והרופא אמר לי 'תגיע דחוף, מכניסים אותה לחדר ניתוח‭."'‬

אמיר עלה על מונית ותוך דקות ספורות היה בבית החולים, "אבל זה כבר היה מאוחר מדי. היא כבר הייתה בחדר ניתוח. לא יכולתי להיכנס‭."‬

שעות ספורות אחר כך, בחמש אחר הצהריים, בישרו לו הרופאים את הבשורה הנוראית: איילת הלכה לעולמה, והיא בת ‭.33‬

אחר הצהריים הגיע שוב צוות הפסיכולוגים כדי לבשר לאדיר שגם אמו איננה.

"אדיר הקשיב ואמר שהוא מבין שלא יוכל לראות אותה ולדבר איתה, אבל מעבר לזה הוא לא אמר כלום‭,"‬ אומר אביו. "כנראה שהוא לא הספיק לעכל את האובדן הראשון וכבר נחת עליו אובדן שני‭."‬

ניכר בו שהדיבור קשה לו. היעדרה של אשתו, שלנוכחותה לצדו הוא כל כך רגיל, כמעט מוחשי. "את יודעת, אני כל הזמן מנסה להתקשר אליה. זה אוטומטי‭,"‬ הוא אומר בכאב, מספר שכשרצה לקחת יום קודם את אדיר לחבר ולא ידע מה מספר הטלפון של הוריו, "באתי לחייג לאיילת ועצרתי את עצמי ברגע האחרון. אני עדיין לא מעכל. זה בלתי נתפס‭."‬

כמה שעות לאחר מותה של איילת הודיע משרד הבריאות על הקמת ועדת בדיקה לחקירת המקרה. בינתיים, בביתה של נורית, שאיבדה בבת אחת את בתה ואת נכדה, המנחמים ממשיכים לזרום פנימה. רק בערב מתקרב אדיר לתמונת אמו. הוא מתבונן בה כמה רגעים ואז לוקח אותה בזרועותיו, מקרב אותה אל פניו ומנשק אותה. "אמא, אמא‭,"‬ הוא קורא, מחבק את התמונה בחוזקה.