3 מטפלים לשיקום מיני על המקרים שלא ישכחו

1. ללמוד להתענג בלי עירום

"משה נהפך מגבר של ‭1.80‬ מטר לגבר של ‭1.20‬ מטר בכיסא. הוא בא ממקום מאוד פיזי, היה פלרטטן כזה, עד שקרתה לו תאונה ופתאום זה נפסק. נשים עלו אליו לרגל במשך חודשי האשפוז הארוכים, אבל הפעם – כדי ללטף לו את הראש. הוא היה מאוד מוטרד ואמר לי: 'זה נגמר, אני לא מרגיש אותו‭."'‬

ד"ר רפי חרותי הוא מומחה ברפואה שיקומית ומטפל מיני מוסמך, מנהל היחידה לשיקום מיני במרכז רעות. עד היום הוא בקשר עם משה, שהגיע לטיפולו לפני כ‭15-‬ שנים, כשהיה חייל, אופנוען ולדברי הדוקטור – בעיקר דון ז'ואן. "באחד הימים הוא התרסק על הכביש בגלל רכב שלא עצר ב'עצור' וסבל מפגיעת ראש, פגיעה בעמוד השדרה וחבלות בכל הגוף. הוא היה מאושפז ביחידה לטיפול נמרץ בסכנת חיים כחודש, ואז הגיע לשיקום כשהוא משותק לחלוטין מהחזה ומטה, בלי שום תפקודים אוטונומיים כמו שתן וזיעה.

"משה היה אחד הזרזים לכניסתי לעולם השיקום המיני – הוא פשוט יזם את השיחות בנושא. בהתחלה הוא היה פסימי. היינו צריכים לבנות מחדש את הביטחון העצמי ואת היכולת ליזום קשרים עם בחורות, עם מה שנשאר לו – הראש. ידעתי שנוכל לעזור לו להגיע לזקפה מלאכותית בבוא העת, כך שהבעיה לא הייתה 'יעמוד לי או לא‭,'‬ אלא איך לגרום לו לחוש מספיק ביטחון עם עצמו כדי ליצור קשר זוגי, כדי שלא ירגיש שבחורה נענית לו מרחמים, כאילו שהוא 'פודל‭,'‬ כמו שהוא אמר.

"השיקום הנפשי התחיל מהדימוי העצמי, והשיחות בינינו נמשכו שנים. קודם כל היה העניין של הפחתת החרדות, אחר-כך ליווי ביצירת קשר ממקום בטוח ולא ממקום נחות. הפצרתי בו לצאת לדייט, ולא משנה אם יהיה מוצלח או לא. הוא זכר את עצמו כגבר של סקס בדייט הראשון, והיינו צריכים להגדיר מחדש את מושג הגבריות, להבין שאפשר לענג ולהתענג גם בלי זקפה. בלי עירום אפילו. הוא היה מסכן בשיחות הראשונות, ואני אמרתי שוב ושוב שזה יהיה שונה, אבל זה לא צריך להיות פחות טוב. הוא נהג לראות בכל פלירטוט שלא נגמר במיטה כישלון, חשב שמי שמזיין כמה שיותר נשים הוא גבר-גבר, ורק עם הזמן הבין שיותר חשוב שרוצים אותו בגלל מי שהוא ולא בגלל הסקס.

"התהליך לא היה קל, אבל משה לא נשבר אף פעם, גם כשקרו דברים מביכים. למשל, כשהוא היה במיטה עם מישהי ופתאום דלף לו שתן. דיברנו על האפשרויות האלה מראש כדי שיגיע יותר מוכן. התאונות הקטנות האלה גרמו לו תחושת השפלה שאין כמותה, והיו מקרים שהוא נכנס לתקופות של הימנעות. היתה גם מישהי שזרקה אותו, אבל הבטחתי לו שוב ושוב שיאהבו אותו גם בלי זקפה, למרות שטכנית ניתן לייצר זקפה מלאכותית שתאפשר חדירה, כזאת שהוא לא מרגיש, שהוא לא יכול לגמור ממנה, אבל הבחורה מרגישה.

"רגע השיא הראשון שלנו יחד היה אחרי שמשה היה עם מישהי, והיא נשבעה לו שהיא נהנתה. הוא התקשר אליי מאושר ואמר 'זיינתי‭'!‬ אבל השיא המשמעותי ביותר היה החתונה שלו ואחר-כך לידת בתו, היום בת שנה. הזוגיות שלו טובה, ואשתו מקבלת אותו ללא סייגים. משה הוא ההוכחה לכך שעם כוח רצון הכל אפשרי, ושבכל גיל אפשר להיוולד מחדש וליהנות. בייחוד ליהנות‭." ‬

זוכרים את המטופלים גם שנים אחר כך (צילום: index open)

2. ללמוד לתת אמון

ליאת דורי היא עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומינית, בעלת קליניקה פרטית ומטפלת במרפאה לשיקום מיני ברעות. האישה שהפתיעה אותה היא שירה, עורכת דין יפה בשנות ה‭30-‬ לחייה, שהגיעה לקליניקה שלה עם תלונה שכיחה – היא לא מצליחה להגיע לאורגזמה. "היא התעקשה שהיא לא באה לדון בהיבטים הנפשיים, שהיא רוצה מעין אקמול לאורגזמה‭,"‬ משחזרת דורי. "במפגשים הראשונים התברר שהיא כמעט לא הצליחה לקיים יחסים עם בעלה. לפעמים סימפטום כזה הוא קצה הקרחון של משהו יותר עמוק, והאדם זקוק לשיקום מטראומה מודחקת.

 "לשירה היו הרבה דברים לא טובים לומר על בעלה, אבל למעשה נפתח אצלה סיפור של פחד וחרדה עצומים מכל מה שיש בו קשר ומגע. בעקבות הדיאלוג שקיימנו, כשלנגד עיניי היא חזרה להיות ילדה, הבנתי שהיא עברה התעללות מינית קשה וממושכת בילדותה. דרך הילדה הזו אפשר היה לדבר על האיש הרע שפגע בה. 'הילדה' סיפרה לי על הפחד העצום שלה מאנשים. היא איבדה אמון במין האנושי, בין השאר כי הוריה לא הבינו מה שניסתה לספר להם בלי מילים, באמצעות הסתגרות. הרגשתי ממש כאב שמפלח אותי. כאב לי כאמא, כילדה וכמטפלת. הבנתי מיד למה שירה לא יכולה להגיע לאורגזמה.

"המעבר שלה מהאישה הבוגרת לילדה הפגועה היה בלתי נשלט וספונטני לחלוטין, שזה די מדהים. זה קרה שוב ושוב בפגישותינו, ותמיד פחדתי ממה שיקרה אם היא לא תצא מהילדה הנפשית שבה. איך אתן לילדה הזאת לצאת החוצה, לעולם שמחוץ לחדר הטיפולי. להפתעתי, היא תמיד יצאה מהילדה, הייתה נושמת עמוק, מתארגנת וחוזרת להיות אישה, וזה לימד אותי הרבה על הכוחות שלה. דיברנו על הילדה הזאת כדי שתוכל להתבונן בה, להתמודד עם מה שקרה לה בעבר, להבין את המעבר מהילדה לאישה ועם הזמן גם תצליח לשלב בין השתיים.

"הסימפטום, כמו בהרבה מקרים אחרים, הגן עליה. באורגזמה יש איבוד שליטה, וזה עלול היה להפגיש אותה עם זיכרונות טראומטיים, שהנפש לא איפשרה לגוף לשחרר כדי לא לחוש שוב בפחד הנורא. החוויות הקשות מילדותה היו סגורות ונצורות. היא עשתה קריירה, נהנתה מחיי חברה עשירים והתחתנה, אבל בקטע המיני זה התפוצץ. היא לא הייתה מסוגלת לתת אמון באחר או ליהנות מאינטימיות רגשית וגופנית. אחת ממטרות הטיפול המיני היא לגרום לכך שאדם יוכל להביא ליחסיו האינטימיים את רוב חלקי האישיות שלו, מבלי שיהיה לו צורך לפצל מתוכו חלקים מסוימים.

"הסיפור שלה נגע לליבי. הוא מבטא קול שמהדהד בקרב נשים רבות. כל הנשים היו ילדות, וחלק גדול מהן חוו התגרות, מגע פולשני והתנהגויות שפורצות את הגבולות וגורמות למצוקה נפשית, שמתבטאת בסימפטומים שונים. אחרי שנה של טיפול הצעתי לשירה להצטרף לקבוצה טיפולית לנפגעות תקיפה מינית, והיא נענתה להצעה. אני מאמינה שהטיפול יחולל שינוי ומקווה שהיא תוכל לתת אמון בבן-זוג ולהרחיב את גבולות ההנאה שלה‭." ‬

ללמוד לאלתר במין

"ירון הוא גבר צעיר וחתיך שנולד עם יד אחת. הוא הגיע אלינו אחרי שידו היחידה נפגעה בתאונת דרכים באופן ששיתק אותה כמעט לחלוטין. הייתה לו בקשה אחת – הוא רצה לאונן לבד, ובלי ידיים לא היה יכול. הרופא הציע לו כמה תנוחות אפשריות לאוננות בלי שימוש בידיים, אבל מכל מיני סיבות הוא לא התחבר לזה. הוא ביקש ממני לעשות משהו שיאפשר לו לאונן, כי היה ברור שלא יוכל ולא ירצה לבקש מהמטפל שנשלח אליו מהמוסד לביטוח לאומי לעשות את זה‭."‬

הדסה פורטינסקי, מרפאה בעיסוק, נענתה לאתגר שהציב בפניה ירון. "בדרךכלל, כשחושבים על ריפוי בעיסוק, חושבים על שיקום וחזרה לתפקוד עצמאי בהקשרים של להתלבש, להתקלח, ללכת לקניות, לחזור לעבודה. השיקום המיני בהקשר של המקצוע שלי מתייחס ללימוד תנוחות אפשריות, לעבודה עם הלשון והידיים, שתאפשר למטופל ולפרטנר שלו ליהנות מיחסי מין.

"במשך כמה שבועות הסתובבתי בחנויות לחומרי בניין וחיפשתי פתרונות.

לא יכולתי לשאול על משהו בקוטר של פין ולא ידעתי את מידותיו, אז הערכתי. בסופו של דבר בניתי שני אביזרים – אחד מכוס תרמית ואחד מצינור אינסטלציה, שריפדתי בחומר רפואי מיוחד שעשוי מסיליקון וספוג, כדי שיהיה רך ונעים. היה לי חשוב שזה יוכל להתחבר לגדם היד שלו ושאפשר יהיה לרחוץ את האביזר, כך שיהיה רב-שימושי.

"כשההמצאה הייתה מוכנה, קראתי לירון לפגישה והצגתי בפניו את שתי האופציות. הוא בחר את הצינור המרופד. הצענו לו לסכך את האביזר לפני השימוש וקבענו פגישה נוספת כעבור שבוע. למרות שהייתי סקרנית, לא האצתי בו לבצע את הניסוי תוך יום-יומיים, רציתי שיעשה את זה בצורה טבעית, כשבא לו. הוא הגיע ואמר בחיוך שאפשר היה לעשות את זה טלפונית, כי 'זה עובד, וזהו‭.'‬ הדבר היחיד שהייתי צריכה לתת לו הוא מרשם לאותו חומר ריפוד רפואי קל לניקוי. האביזר שיצרתי פתר לו את הבעיה, והוא הבטיח בחיוך שתמיד יזכור אותי‭." ‬