סרקוזי פונה ימינה: פועל להקשחת חוקי האזרחות
מדוע בוחר נשיא צרפת לקדם תיקון שנוי במחלוקת לחוק האזרחות באופן שיאפשר לשלול בקלות רבה יותר את אזרחותם של צרפתים ממוצא זר? התשובה היא זו שגם הובילה את סרקוזי לגרש קהילות צוענים מצרפת - הפופולריות השוקעת שלו
ניקולא סרקוזי ממשיך בפנייתו החדה ימינה: האסיפה הלאומית של צרפת אימצה את התיקון לחוק האזרחות שהציעה הממשלה, ולפיו תוכל להישלל אזרחותו של צרפתי ממוצא זר שהורשע בתקיפת עובד ציבור. מדובר בשינוי משמעותי בחוק הצרפתי, המתיר שלילת אזרחות רק במקרים קיצוניים בלבד כמו מעורבות בטרור.
במסגרת התיקון, שהתקבל ברוב של 75 תומכים מול 57 מתנגדים, גם הורחבו סמכויותיו של שר הפנים כך שיוכל לשלול גם את זכויותיהם של מתאזרחים עד עשר שנים טרם הרשעתם. ההחלטה, היא חלק ממדיניות יזומה שמקדם סרקוזי בחודשים האחרונים וזכתה בעיתונות הצרפתית לכינוי "מתקפת הביטחון האישי".
"סרקוזי הנאצי" - הפגנות נגד גירוש הצוענים (צילום ארכיון: AP)
הקשחת חוקי האזרחות היא צעד נוסף במסגרת מדיניות "אפס הסובלנות" הזו. בשורת הצעדים שנוקטת ממשלת צרפת נכללת גם ההחלטה השנויה במחלוקת לגרש קהילות של צוענים השוהות באופן בלתי-חוקי בצרפת. ההחלטה עוררה גינויים חריפים מצד האופוזיציה והובילה להתנגשות חזיתית בין פריז לבין מטה האיחוד האירופי בבריסל. אפילו מתוך מפלגת השלטון השמרנית נשמעים קולות המביעים אי נחת מהגירוש.
האם התיקונים המוצעים עולים בקנה אחד עם הסעיף הראשון לחוקה והאם יקבלו את אישור "מועצת החוקה"? ספק גדול. "אסור להבחין בין אזרח לאזרח לפי מוצאו", אמר המשפטן גי קרקסון לעיתון "ליברסיון", ואילו מנהיג האופוזיציה הסוציאליסטית, ז'אן-מארק איירו, אמר בדיון בפרלמנט: "צרפתי הוא צרפתי, ועבריין הוא עבריין. יהיה מוצאו אשר יהיה, העונש צריך להיות זהה".
תחילתה של "מתקפת הביטחון האישי" בנאום שנשא סרקוזי בעיר גרנובל בסוף חודש יולי, ובו בין השאר הכריז על כוונתו לתקן את חוק האזרחות. הזמן והמקום לא הותירו מקום לספק: נאומו של סרקוזי בא כמה שבועות לאחר שחבורת נערים ממוצא צפון-אפריקאי, התפרעו ותקפו שוטרים בעיר.
סרקוזי מיהר לקשור בין הגירה לפשיעה והואשם בשימוש ברטוריקה המזכירה את זו של הימין הקיצוני. בין המתייצבים נגדו ניתן למנות גם שלושה ראשי ממשלה לשעבר מהימין - אלן ג'ופה, ז'אן-פייר רפראן ודומיניק דה-וילפן - שכיהנו בתקופת כהונתו של ז'אק שיראק בארמון האליזה.
אך סרקוזי אינו מתרגש מהביקורת מבית או מהביקורת מבחוץ. הוא רואה לנגד עיניו את צניחתו הנמשכת בסקרי דעת קהל על-רקע המשבר הכלכלי, והחליט ללכת ימינה כמו מגזרים רבים בחברה הצרפתית. למהלך הזה אין לפי שעה השפעה של ממש על שיעורי הפופולריות של סרקוזי, ונראה שכדי לשוב ולרכוש את אמון הציבור הוא יצטרף להשקיע מאמצים נוספים.
עם תחילת החצי השני של כהונתו, עומד ניקולא סרקוזי בפני בעיה. התדמית שהייתה לו עם בחירתו כאיש עשייה בלתי-נלאה וכרפורמטור חרוץ שיוביל את צרפת אל המאה ה-21 - התפוגגה. סרקוזי איכזב בוחרים רבים שתלו תקוות ב-"פוליטיקה אחרת" ובהבטחותיו להתעלות מעל לחיכוכים בין המחנות המסורתיים בצרפת.
סרקוזי אמנם פעל בדרך זו וצירף אל ממשלתו אנשי שמאל מובהקים, כמו שר החוץ ברנאר קושנר ואחרים. אך העיסוק המוגבר שלו בענייני הגירה הביא את אלה לגנותו - באופן רפה או קולני. בסבב המינויים שצפוי נשיא צרפת לערוך בחודש הבא, עלולים אלה שנהנו ממדיניות הפתיחות של סרקוזי בשנים הראשונות להיות הקורבנות הראשונים של הרוח החדשה הנושבת מארמון האליזה. והרוח הזו באה מכיוון הימין.