שתף קטע נבחר

 

שבע הרעות החולות: כבו את האור כשאתם יוצאים

חוסר ההמשכיות, מאמנים מדרג ב' וזרים מדרג ז'. לקראת פתיחת עוד עונה בליגת הכדורסל הישראלית, מצאנו את הבעיות המרכזיות של ליגת העל. האמת? לא היה קשה בכלל

אם נשכח לרגע את היומיים הללו, שמגיעים כל שנה בערך לקראת סוף מאי ועונים לשם הלועזי 'פיינל פור', ניזכר שהכדורסל הישראלי נמצא במשבר ארוך ומתמשך כבר למעלה מעשור.

 

הצרות לא חסרות, והענף ממשיך בגסיסתו האיטית אל עבר תהומות חוסר העניין, כשבעיות רבות הובילו למצב העגום הזה. אנחנו נאלצנו למיין ולהשאיר את שבע המשמעותיות מכולן, שדורשות פיתרון מצד ראשי הענף. יאללה, לעבודה.


דורסמן, חולון והצלחת. ואיפה הם היום? (צילום: אלי אלגרט)

 

1. המשכיות?! אני מבקש, נא לא לקלל

זהו ללא ספק הדבר המעצבן ביותר בכל מחלות הכדורסל הישראלי. לא משנה כמה יתאמצו אבנר קופל ואנשי המנהלת להפוך את הליגה לתחרותית, ולשבור את ההגמוניה של מכבי תל אביב, ברגע שקבוצה ש'נפל עליה משמים' תואר האליפות, לא מצליחה לשמור על הסגל שלה, או לצורך העניין אין יותר משניים או שלושה שחקנים שנשארים בקבוצות שלהם יותר משנה, אין כל טעם לעניין.

 

הפועל חולון זכתה באליפות לפני שנתיים, והקיץ כמעט שלא הצליחה לפתוח את העונה. גלבוע/גליל, האלופה המכהנת, איבדה את כל נכסיה המשמעותיים, עירוני נהריה, עד לפני שנתיים חברת קבע בצמרת הליגה, נשרה לליגה הלאומית, והדוגמאות ההיסטוריות רבות. המשכיות בכדורסל הישראלי, היא מילה גסה.


מולי קצורין וננו גינזבורג. למה הם לא פה? (צילום: basket-nymburk.cz)

 

2. המאמנים: 'סליחה, יש פה מישהו פנוי עם משרוקית ולוח?'

הראש היהודי מבריק. גם המאמן הישראלי. לא סתם היו לנו ארבעה נציגים על הקווים באליפות אירופה האחרונה. אז איפה שרון דרוקר, אריק שיבק, מולי קצורין, ארז אדלשטיין, אבי אשכנזי, צביקה שרף ורוני בוסאני? לא בליגת העל, זו התשובה המעצבנת.

 

כל המאמנים שהוזכרו הם כאלה שפשוט לא צריכים את היחס המזלזל מצד הנהלות הקבוצות, או לא מוכנים להתפשר על כבודם ולהתבזות עם משכורות מגוחכות. למה שאת עשרות אלפי השקלים המתבזבזים על זר קיקיוני, לא תוציאו על ישראלי איכותי על הקווים?


ננאד מרקוביץ'. רוצים יותר שכל, פחות כוח (צילום: רויטרס)

 

הדוגמה המרגיזה מכולן היא זו של גלבוע/גליל, שמינתה את עוזר המאמן משנה שעברה, ליאור ליובין. רק לשם המחשה: תארו לכם שמכבי חיפה זוכה באליפות בכדורגל, ושנה לאחר מכן מחליט יעקב שחר להעניק את המפתחות לעוזרו המסור של אלישע לוי, גיוארגי דרסיליה (שלא היה מעולם מאמן ראשי), על מנת שינסה לשחזר את ההישג, ובנוסף להצעיד את הקבוצת לליגת האלופות. עכשיו תחזרו עם אותו מקרה לגלבוע. נשמע מוזר, נכון?

 

3. הזרים: תוחזר ההגמוניה האירופית

אני כבר לא מדבר על האיכות העלובה שיורדת לה משנה לשנה, על הפגיעה בשחקן הישראלי או על עשרות 'נהנתנים' שבאים לכאן כדי לבלות, ולהתייחס לענף כאילו מדובר בחלק מהחופשה שלהם בארץ.

 

איפה נעלמו הזרים האינטלגנטיים? איך יוצא שהזר היחיד מאירופה בעונה שעברה היה סשה בראטיץ'? איפה שחקנים כמו ננאד מרקוביץ' או רימאס קאוקינאס? לא יזיק לליגה הזו קצת יותר מוחות כדורסל, וקצת פחות מתעופפים עם פוזה.


אלישי כדיר. צעיר מצליח, בינתיים (צילום: יועד כהן)

 

4. צעירים: אין!

זו אולי התמונה העגומה ביותר של הכדורסל הישראלי. כמה שמות של שחקנים צעירים מקומיים משמעותיים בליגה הזו, מתחת לגיל 24, אתם מכירים?

 

בסדר, אז יש את אלישי כדיר (שתכף יתייבש על הספסל של מכבי), גל מקל ויוגב אוחיון. נו, ומי עוד?? אולי בן רייס שקלע בעונה שעברה 3.8 נק' בבני השרון? או אולי שון דניאל שזכה לפחות מ-15 דקות משחק בחולון? בסיס הפירמידה שלנו רקוב. לא פלא שכל הנבחרות הצעירות ירדו לדרג ב'. בקצב הזה, גם אם פיב"א תחליט שבא לה להעלות את מספר הנבחרות המשתתפות באליפות אירופה ל-40, יהיה לנו קשה להתברג שם.

 

5. בדיחה ושמה תקציב מינימום

מיליון דולר, זהו תקציב המינימום שדורשת מנהלת הליגה מהקבוצות, על מנת ליטול חלק במפעל היוקרתי שנקרא ליגת העל. התוצאה: קבוצות יורדות מרצונן החופשי, ואחרות שנאבקות על העלייה מהליגה הלאומית, מוותרות על התענוג ולא נכנסות ללחץ של מציאת ספונסרים ומזומנים.


מכבי תל אביב ועוד גביע. נתראה בגמר (צילום: אלי אלגרט)

 

בינינו? לא ממש מפריע לי שהרמה קצת תרד, שלקבוצות יהיו ישראלים פחות מוכשרים ופחות זרים בסגל ושהכדורסל יגיע למקומות כמו נהריה, עפולה או ליקנעם. בניגוד למס השפתיים בכדורגל, לכדורסל יש סיכוי אמיתי להגיע גם לפריפריה. חבל.

 

6. גביע המדינה: תעירו אותי כשנגיע לגמר

בדיוק כפי שקרה עם ליגת העל, כשהיא עוד הייתה בידיים של איגוד הכדורסל, כך גם גביע המדינה הפך לגוף חסר עניין וחשק. התקשורת בקושי מסקרת, ההפתעות בלתי אפשריות, שיטת המשחקים לא ברורה וההגרלות תמוהות. בפעם האחרונה שהיה משהו שקרוב להפתעה אמיתית, התרחש כשהפועל גבת/יגור זכתה בגביע ב-1976. פעם אמרו לי שלגביע חוקים משלו. אפשר להחליף?


עומאר סניד במדי עירוני אשקלון. איזה רעש... (צילום: חגי אהרון)

 

7. הרעש במגרשים: 'מה?! לא שמעתי, מה אמרת?!'

המנהלת ואבנר קופל מנסים לשווק את הליגה בצורה קצת יותר אטרקטיבית, א-לה NBA, וזה טוב ויפה. יש מעודדות, יש פונפונים ויש מוזיקה מגניבה. אחלה. עכשיו

מר קופל, בקשה קטנה לי אליך: 'תנמיכו את הווליום!'

 

מי שלא היה במשחק ביתי של עירוני אשקלון או של הפועל חולון, ולא שמע את הרמקולים מחרישים לו את האוזניים, לא יבין על מה אני מדבר. אם נשאיר את הצחוק בצד, מדובר בסכנה אמיתית לבריאות. החלטתם לא להנמיך? לפחות תחלקו אטמי אוזניים בכניסה. אהה, ועל הדרך גם קיסמי אוזניים ביציאה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עירוני נהריה - איפה ההמשכיות?
צילום: דודי ועקנין
מומלצים