שתף קטע נבחר

אני לא מצלם כשעצוב

תערוכת צילומים חדשה מספקת הצצה נדירה לחייהם של דיירי הוסטל בית אקשטיין הלוקים באוטיזם ואספרגר ותיעדו במשך ארבעה חודשים את חוויותיהם

"קוראים לי ספיר זימור, אני בת 35, נולדתי בבאר שבע וגדלתי בתל אביב מגיל 14. לפני כשנתיים השתלבתי בדיור של 'בית אקשטיין' במסגרת ההוסטל ברחוב ז'בוטינסקי בתל אביב. ההוסטל הוא הבית השני שלי, אני אוהבת את החוגים בהוסטל, הם עוזרים לי בכישורי חיים, הם מלמדים אותי להיות אדם טוב יותר ומחושב יותר, אני משתתפת בחוג אנגלית, כתיבה יוצרת וצילום.

 

אני מועסקת במרכז התעסוקה ברעננה ומאוד אוהבת להתעורר בבוקר לעבודה. בפרויקט הצילום למדתי שיטות חדשות לצילום המתעסקות בעיקר ברגשות- והרגשות הבולטים ביותר שעברו בי במהלך הפרויקט הם: אהבה, סקרונות ורצון להמשיך ללמוד צילום ולצלם בביטחון".

 


"סליחה, אפשר להגיד כמה מילים?". צילום: ספיר זימור

 

זימור המאובחנת על רצף האוטיזם היא אחת מארבעת משתתפי הפרויקט "אני לא מצלם כשעצוב" שהונחה על ידי הצלם דורון סהר ולווה על ידי שרי עוז, מדריכה שיקומית בהוסטל בית אקשטיין. הוא נמשך כארבעה חודשים, ועסק בנושא 'רגשות'. "מדובר בפרויקט צילום שמטרתו היתה להקנות לדיירים ידע בנושא הצילום, והתנסות עם ציוד צילום מקצועי, תוך שימוש בצילום כאמצעי לתקשורת ולעיבוד תהליכים אישיים" מסבירה עוז, "השאיפה היתה שבסופו של הפרויקט נרים תערוכה צילומים גדולה עם צילומי הדיירים".

 

בארבעת חודשי היצירה למדה קבוצת הדיירים בהוסטל צילום בדרך חוויתית ויוצאת דופן עבורם. הם מצאו את המקום הנכון והנוח ביותר לעבד את היצירתיות בתוכם, וסללו את הדרך לתוצאות של תמונות מדהימות. הם למדו מהי מצלמה ומה היא יודעת לעשות,כיצד אוחזים בה ואיך היא משרתת אותנו. כיצד תאורה, זויות וצבעים משפיעים על הרגש בתמונות.

 

הדיירים עבדו עם ציוד מקצועי כמו: מצלמות ריפלקס, חצובות, פלאשים ותאורות. במסגרת

הפרויקט הם העמיסו את ציוד הצילום ויצאו לצלם בשוק הכרמל, שדרות תל אביב, חוף הים, חנויות, שכונת נווה צדק ובסביבת מגוריהם. "שיעורי בית" שלהם היו לצלם תמונות העוסקות בדברים שהם שונאים או אוהבים, ולהעביר באמצעות המצלמה מה מחבר או מתסכל אותם.  

 

בית אקשטיין הוא ארגון המעניק  שירותים לאנשים מיוחדים. בהוסטל בת"א מתגוררים דיירים בוגרים המאובחנים על הרצף האוטיסטי ובעלי תפקוד בינוני גבוה. עבור רבים מהמשתתפים בפרויקט, הצילום הוא דרך אלטרנטיבית לתקשורת עם הסביבה. במצבים בהם הם אינם מתקשרים, המצלמה מהווה עבורם גורם מתווך, המאפשר להם להשתתף בפעילויות שאחרת היו נמנעות מהם.

 

  • התערוכה תוצג בקרון רכבת, במתחם התחנה בת"א (רחוב קויפמן 2, בואך יפו) עד ה- 17.10.10 הכניסה חופשית.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים