כשכסף מעורב, הימין מוסר חבלי ארץ

ולא רק אקוניס. הוועדה, שיותר מכל הזכירה פרלמנטים יצוגיים במדינות בהן לא סופרים את הפרלמנט, נהגה ממש כמו נציגי הדיקטטור בפרלמנטים לכאורה אלו. והכל מתוך מודעות, כפי שאמרו בעצמם: "אנחנו לא רוצים להיות מדינה עם כלכלה סובייטית".

אבל, כידוע, אין דבר העומד בפני הרצון. ח"כ אנסטסיה מיכאלי קראה מן הכתב קריאה נרגשת שלא להגיע למצב של סובייטיזציה.

נראה כי נציגינו מעדיפים אוליגרכיזציה, ובמקרה מסוים זה, נבחר הגביר יצחק תשובה להיות שומר הסף של הנכסים שלנו. אולי לא בדיוק שומר סף - יותר סלקטור, שלא מאפשר לציבור להיכנס לנכסיו.

אז איך קורה שנציגי הימין, הרואים בכל אבן את סלע קיומנו, בכל מגרש ריק את ארץ ישראל שנגאלה ובכל יהודי את בעל המניות לעשות באלו כרצונו, איך קרה שדווקא נוכח חבלי ארץ עתירי ממון, מתנדפת מהם הציונות נוסח אף שעל - ואף מתהפכת - והם טוענים בפה מלא: אף שעל לציבור?!

כמו במקרים רבים, גם כאן התשובה היא, ככל הנראה: עקוב אחר הכסף.

מסתבר שהמחצבים הטבעיים של ישראל לא קטנים כפי שסברנו. הם מספיקים לא רק כדי להבטיח את קיומו של קומץ מליארדרים לדורותיו, אלא גם כדי להבטיח את נאמנותם של שורה של שתדלנים, קופירייטרים, אנשי שלטון, מאבטחים ומגישי קפה.

דמיינו את המצב הבא: אתה נבחר ציבור, ורוצה לא להרגיז את בעל ההון (הגדול מאוד). הרי חבל לסגור אופציות - אולי איזה ג'וב אי שם בהמשך הדרך, או סתם תרומה לקמפיין העתידי. לשם כך, כל שעליך לעשות הוא לדקלם את הנאום המופרך, שמצדיק את המעשה המופרך: הפקרת נכסי הציבור ומסירתם בשלמות גדולה ככל האפשר לאותו חזירון-על.

נותרה השאלה, איך מצדיקים את כל זה. כאן נכנס לתמונה אותו שכיר עט, שהולך בעצת אריסטו ומנסה להציג את האינטרס של הצד הנגדי (כלומר שלנו, הישראלים, בעלי הנכס האמיתיים). ואיך הוא מציג אותו? כאינטרס של האויב. ומיהו האויב? נו, זה כבר קל: מי יותר גרוע מערבי? נכון, השמאל.

וכך, ניתן להניח, הגיעה לעולם אותה סצינה, המבוימת ברשלנות מסוימת, ובה יפהפיה שהגיעה זה מכבר מרוסיה קוראת מהכתב, בשפתה החדשה, אזהרה בנוסח: הלרוסיה דמינו, הכברית-המועצות היינו?!

חלילה, היא משיבה. אנחנו עם תשובה, ונגד השמאלנים.

ומאחר ומעמד מסוג זה דורש גבר בראש המחנה, ניצב גם אקוניס שלנו, עם לוגיקה פשוטה: השמאל זה רע, לכן מה שהוא רוצה רע גם הוא. ואם השמאל הזה רוצה לשמור על נכסי הציבור לטובת הציבור, סימן שצריך להימנע מעשות את הרע, ולדאוג שעל הגז לא ישמור הציבור, אלא תשובה שלנו.

בנקודה זו אפשר לנשום לרווחה, לכאורה. הגענו לבריכה שבה הימין כה מיטיב לשחות: שמאל, סובייטים, רע ליהודים, בואו נעביר את זה לבעל הון - שהוא גם בעל תשובה.

אבל רגע, רק לכאורה אפשר לנשום לרווחה.

שהרי לפתע מסתבר, שכלכלת ישראל ורווחת תושביה תלויות באדם אחד. פחד ממש. ואם אנחנו מאבטחים אנשים הרבה פחות משמעותיים, כמו נשיאת בית המשפט העליון או ראש הממשלה, הרי שומה עלינו לשנס חיילים ולהציב שמירה כפולה ומכופלת על הנכס הלאומי שלנו.

אין ספק, כאן נדרשת יחידה מובחרת. אין לצפות ממני, כאשה-מה-אני-מבינה-בביטחון, להצביע על היחידה המתאימה. אולי זו סיירת מטכ"ל, אולי שייטת 13, אולי היס"מ ואלי הימ"מ. אבל דחילק, אל תפקירו את הנכס של עמישראל לחסדי השמאל.

אורה לב-רון , משוררת