מריו ורגס יוסה זכה בפרס נובל לספרות

הסופר הפרואני מריו ורגס יוסה הוא חתן פרס נובל לספרות לשנת 2010 - כך הכריזה היום (ה') ועדת פרס הנובל של האקדמיה השבדית. ליוסה יוענק במסגרת הזכייה בפרס היוקרתי ביותר בעולם הספרות, סכום של 1.37 מיליון דולר.

"יוסה מקבל את הפרס בזכות כתיבתו על מיפוי מבני הכוח ויכולת תיאוריו את המאבק האינדיבידואלי של האדם, את התנגדותו ואת תבוסתו", נימקה ועדת הפרס בשטוקהולם.

יוסה. הזוכה של 2010 (צילום: AFP)

המשוררת טל ניצן, שתרגמה לעברית שלושה מספריו של ורגס יוסה ("הדברן" בעם עובד, "שבחי האם החורגת" בקיבוץ המאוחד, ו"תעלוליה של ילדה רעה" באחוזת בית), אומרת: "כבר שנים שהוא נחשב לגדול הסופרים החיים של פרו ולאחד הפרוזאיקונים המרכזיים באמריקה הלטינית.

"בעיניי מקור הכוח העיקרי שלו הוא כפול: הוא סופר פורה ומגוון מאוד, שעובר בגמישות מרומנים היסטוריים ופוליטיים ליצירות ארוטיות ולסיפורי אהבה, וכתב היד שלו מערב שפה וחומרים לוקאליים יחד עם מימד קוסמופוליטי. מצד שני, הוא נטוע עמוק בפרו וביבשת, מה שטוען את היצירה שלו באותנטיות ייחודית".

שרי גוטמן, מו"לית ועורכת ראשית של הוצאת "אחוזת בית", ומי שהוציאה בעברית חלק מכתביו, אומרת: "אני שמחה מאוד על הזכייה הקצת מאוחרת שלו. כמו מארקס, הוא אחג הסופרים הדרום אמריקניים החשובים והמשפיעים בעולם. אבל הכל הלך לו לאט וקשה יותר. בישראל כל המו"לים הקודמים התייאשו ממנו וזה כבוד גדול לנו להוציא את ספריו".

יוסה נחשב כאחד מנציגיו החשובים של הגל הלטינו-אמריקני בספרות ששטף את העולם בשנות ה-60 של המאה הקודמת, לצד גבריאל גרסיה מארקס הקולומביאני, חוליו קורטאסר הארגנטיני וקרלוס פואנטס המכסיקני, והוא למעשה הדרום אמריקני הראשון שזכה בפרס היוקרתי מאז שמארקס זכה בו ב-1982.

לאורך שנות הקריירה הארוכה שלו, הוא כתב יותר משלושים ספרים, מחזות ומסות. הוא נולד בארקפה בפרו ב-1936. את קובץ סיפוריו הראשון פרסם ב-1958, אך זכה להכרה מקומית ועולמית רק ב-1962, עם הרומן "העיר והכלבים", שמתאר את חוויותיו בבית ספר צבאי. בשנות ה-80 החל יוסה לעסוק יותר ויותר בפעילות פוליטית ונודע בדעותיו הניאו-ליברליות.

כמו אינטלקטואלים רבים באמריקה הלטינית, הוא תמך בממשלה המהפכנית של פידל קסטרו בקובה. מאוחר יותר חזר בו מתמיכתו ונטה לימין הליברלי. ב-1987, כשניסה נשיא פרו להלאים את המערכת הבנקאית, ייסד יוסה תנועה פוליטית מתנגדת. ב-1990 הוא היה מועמדה של הקואליציה השמרנית של המרכז והימין לתפקיד נשיא המדינה. הוא זכה בסיבוב הראשון של הבחירות, אבל הובס בסיבוב השני על ידי אלברטו פוג'ימורי. ב-1995 זכה גם בפרס ירושלים.

בחלק ניכר מספריו יוסה מבקר בחריפות את המעמדות והמשטרים בדרום אמריקה, תוך כדי שילוב של מווטיבים סוריאליסטיים והומוריסטיים, המזכירים מאוד את כתיבתו של הסופר החביב עליו, גרסיה מרקס. בין המפורסמים שבהם שראו אור גם בעברית: "המחברות של דון ריגוברטו", "שבחי האם החורגת", "דודה חוליה והכתבן", "הדברן", "הבית הירוק", "ליטומה בהרי האנדים", "תעלוליה של ילדה רעה" ו"חגיגת התיש".

על פי סוכנויות ההימורים ברחבי העולם יוסה כלל לא היה ברשימת הפייבוריטים השנה. המועמד המוביל היה הסופר והמשורר השבדי תומאס טראנסטרמר, ואחריו הסופר הפולני אדם

זגייבסקי. הרוקי מורקמי היפני הגיע למקום השישי.

פרס נובל לספרות מוענק מדי שנה מאז 1901, לסופר שיצר את "היצירה יוצאת הדופן ביותר שיש בה נטייה אידאליסטית", כפי שכתוב בתקנון. למעשה, הזוכה מקבל את הפרס עבור מכלול יצירתו, ולא עבור ספר אחד כמו שנהוג למשל בפרס "בוקר" הבריטי.

בשנתיים האחרונות, בניגוד לכל הציפיות ולספקולציות, בחרה ועדת הפרס זוכים לא מוכרים יחסית והפתיעה את כל עולם הספרות. ב-2008 היה זה הצרפתי ז'אן מרי גוסטב לה קלאזיו וב-2009 הסופרת הגרמנייה ממוצא רומני, הרטה מולר.