המאכער עשק - ובת ה-4 נותרה ללא כסף לטיפול
את כל כספם נתנו הוריה של סולומיקה למאכער באוקראינה, כדי לממן טיפול בישראל שיעלים את הסרטן מגופה. אבל כשהגיעו לארץ התברר שהמחיר המופקע ששילמו אינו מספיק, וכעת הם זקוקים ל-65 אלף דולר שיתנו לבתם סיכוי לחיות. בן משפחה ל"24 שעות" של "ידיעות אחרונות": "המתווך עשק אותם"
ילדה קטנה וזהובת שיער יושבת על המדרגות בפתח בית ישן במדרחוב נחלת בנימין בתל-אביב ומתמסרת לצלם. בסבלנות אין קץ, כמו דוגמנית מקצועית, היא מצייתת לבקשותיו: תעמדי, שבי, תישעני על הקיר, עם ההורים, עכשיו לבד.
ילדה עליזה, חייכנית, בעלת עיניים ענקיות. מאמינה לזרים. מתחברת בקלות. שום דבר בה לא מגלה כי בבטנה מושתל כפתור - "פורט" בלשון הרופאים - שבעזרתו היא עוברת טיפולים כימותרפיים. לא רואים עליה שרק לפני כמה שבועות קבעו רופאים באוקראינה שסיכוייה לחיות עומדים על עשרים אחוז לכל היותר.
סולומיקה אלפויצקה נולדה בלבוב שבמערב אוקראינה לפני ארבע שנים. אביה נסטור הוא קצב בשוק של לבוב, ואמה אלכסנדרה (לסיה) עקרת בית. בתם הבכורה של בני הזוג נולדה מתה ויש להם עוד ילד, בן שמונה. במארס השנה החלה סולומיקה - עד אז ילדה בריאה ופעילה - להתלונן על כאבים ברגליים ונשלחה לבדיקת דם. התוצאה נפלה על ההורים כרעם
ביום בהיר: סרטן.
סולומיקה עברה ניתוח להסרת הגידול שהתיישב מעל לכליה. באוקראינה הטיפול הרפואי לילדים הוא חינם, וכאות תודה למנתח נתנו לו ההורים 400 דולר טיפ, כמנהג המקום. אבל בביופסיה של מוח העצמות שבוע מאוחר יותר נמצאו גרורות, ואחרי שלושה טיפולים כימותרפיים בישרו הרופאים להורים כי סיכויי ההישרדות של הילדה הם 20 אחוז לכל היותר.
נסטור ולסיה היו מיואשים. בדיוק אז הם נתקלו בשמו של דוד, מאכער שמחפש חולים קשים באוקראינה ומתווך בינם לבין בתי חולים בישראל, שם הם מקבלים טיפול רפואי ברמה גבוהה בהרבה.
ההורים המודאגים שוחחו עם דוד, שאמר להם כי תמורת 8,000 יורו, כ40- אלף שקל, הוא ידאג לכך שבתם תיבדק בבית החולים איכילוב בתלאביב, שעימו, לדבריו, הוא עובד. לבני הזוג לא היה הסכום הדרוש, אולם קרובי משפחה ומתפללי הכנסייה שלהם נרתמו לעזרה וגייסו את הסכום הדרוש, וסכום נוסף להוצאות הטיסה לארץ. הבן הגדול הופקד בידי דודתו, ולפני כשלושה שבועות המריאו סולומיקה והוריה לישראל.
פי שלושה מהמחיר הרשמי
בתחילה הכל נראה תקין. מיד עם הגעתה לארץ עברה סולומיקה בדיקות במחלקה ההמטואונקולוגית של בית החולים לילדים "דנה" במרכז הרפואי תל-אביב. הרופאים קבעו כי סיכוייה להחלים טובים.
דוד המתווך קיבל את המשפחה ושיכן אותה בחדר ששכר בבית דירות בעיר. המחיר 150 - דולר ללילה בלי ארוחות או שירותים נלווים - היה מופקע, אבל הם לא הבינו זאת.
אלא שאז הודיע להם דוד כי הסכום ששילמו לפני הגעתם לארץ היה רק עבור הבדיקות הראשוניות. האשפוז והטיפולים עולים כסף נוסף. חשוב להבהיר כי המתווך לא הכחיש שקיבל כסף מבני הזוג אלפויצקה, ואפילו מסר להם קבלה רשמית על סך 40,800 שקל. ובכל זאת, על האשפוז ועל הטיפולים הוא דרש עוד כסף.
אבל דוד כנראה לא הביא בחשבון עובדה אחת. בני הזוג הם אמנם אוקראינים-נוצרים, אבל בניגוד למטופלים אחרים המגיעים מאוקראינה או מארצות אחרות בלי לדעת עברית או אנגלית, וזקוקים למתווך שישמש עבורם כמתרגם וכאיש קשר יחיד עם צוות בית החולים - לזוג אלפויצקה יש משפחה בארץ.
לפני חמש שנים התחתנה דודתה של לסיה, אניה, עם שלום (צ'וקי) מזרחי, ישראלי בן ,58 ומאז היא חיה בתל-אביב. למזרחי יש בארץ משפחה גדולה וחמה, וכולה התגייסה לעזרת סולומיקה. כשהתברר שהטיפול עלול להימשך חודשים ארוכים, נשכרה עבורה ועבור הוריה דירת חדר ברחוב נחלת בנימין, במחיר 1,200 דולר בחודש, כ4,300- שקל. לא זול, אבל הרבה פחות מ150- הדולרים היומיים שדרש המתווך. יום-יום מגיעים בני המשפחה המורחבת של מזרחי אל הדירה השכורה, ממלאים את המקרר ועוזרים למשפחה האוקראינית בכל מה שנדרש.
הם גם אלה שעזרו לנסטור ולסיה להבין שהמחירים שהמתווך דרש עבור הטיפול הרפואי מוגזמים ביותר. תמורת השתלת הפורט, למשל, דרש דוד 3,400 יורו, כ17- אלף שקל. אבל בבית החולים איכילוב מסרו לנו כי מחירי הטיפולים הרפואיים נקבעים על פי מחירון ממשלתי קבוע. אז כמה באמת עולה החדרת פורט בהרדמה לתושב חוץ? תשובת משרד הבריאות: 5,113 שקלים.
"המתווך עשק אותם," אומר צ'וקי מזרחי. "הם אנשים טובים ותמימים עם חיים קשים, והוא ניצל את העובדה שהם לא מתמצאים בארץ, לא יודעים להסתדר ולא מכירים את המחירים." הוא ניסה לסדר אותם גם בטיפולים הרפואיים?
"לא. בתחום המקצועי הוא נתן להם עצות טובות והפנה אותם לרופאים הכי טובים. כאן אין לנו טענות נגדו."
"פנינו לרופאות המטפלות של סולומיקה באיכילוב, ד"ר רונית אלחסיד וד"ר סיון אחיטוב, ושאלנו אם אנחנו חייבים לשלם דרך המתווך," אומרת אניה מזרחי, אשתו של צ'וקי. "והן אמרו שבית החולים לא קשור אליו ושאנחנו יכולים לשלם ישירות."
לא לגמרי מבינה את דאגות המבוגרים סביבה (צילום: עמית מגל)
במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי מכירים היטב את תופעת המאכערים, ולא אחת שומעים סיפורי אימים על מתווכים הגובים דמי תיווך של מאות אחוזים מחולים המחפשים מזור בישראל. מצד שני, התיירות הרפואית הפכה לענף רווחי - הרמה הרפואית הגבוהה בארץ ידועה בעולם, ולא מעט חולים זרים מוכנים לשלם מחירים גבוהים בהרבה מאלה שמשלמות קופות החולים עבור מבוטחים ישראלים, מה שמאפשר לבתי החולים לאזן את תקציביהם.
במרכז הרפואי תל-אביב מאשרים כי הם עובדים עם לא מעט סוכנים כאלה. התגובה הרשמית לשאלה אם הם מודעים לקופונים שגוזרים המתווכים היא אמנם: "איננו מוסרים מידע על קשרינו עם גופים אחרים," אך גורמים בבית החולים מסבירים כי אי אפשר לפקח על העמלות. "אם נגביל אותם לעמלה של 20 או 30 אחוז, הם יפנו את החולים לבתי חולים אחרים. אם כל בתי החולים הציבוריים יגבילו את העמלות, החולים יופנו לבתי חולים פרטיים. יש תחרות עזה על כל חולה."
עם זאת, מבהירים באיכילוב, כל אדם, בארץ או בחו"ל, יכול לפנות לבית החולים ישירות, בטלפון או באמצעות אתר האינטרנט, ולוותר על שירותי התיווך למיניהם.
על הקבלה שמסר דוד למשפחה מצוינת כתובת משרד התיווך שלו",אליאנס פאלאס - מרכז בריאות אליאנס בע"מ," ברחוב ויצמן 14 בתלאביב. הכתובת הזאת מובילה אותנו אל מגדל "טופ איכילוב," בניין בן 20 קומות הצמוד לבית החולים. יש בו מרפאות רבות, וגם משרדים של סוכנים העובדים עם בית החולים - אבל בכל המגדל לא מכירים את "מרכז בריאות אליאנס פאלאס." "אולי מרכז דיור מוגן פאלאס, שבבניין הסמוך"? מציעה המאבטחת במגדל, אבל במרכז הדיור לא יודעים במה מדובר ומפנים אותנו אל ה"מדיקל פאלאס," בית החלמה סיעודי הנמצא במקום. גם שם לא שמעו על המתווך.
"הוא כבר לא מסתובב כאן," אמרו לנו על דוד במחלקה ההמטו-אונקולוגית שבה מטופלת סולומיקה, וגם במחלקה לתיירות מרפא של בית החולים לא הכירו אותו. מצד שני, הכירו את דימה, שותפו כביכול, ואף מסרו לנו מספר טלפון סלולרי - זהה למספרו של דוד שבידי בני הזוג אלפויצקה.
בשיחה עם דימה-דוד שאלנו מה גובה העמלה הנגבית מחולה שמגיע מחו"ל לטיפול בישראל. "לפעמים אלף שקל, לפעמים .5,000 תלוי מה עושים לו, אין מחיר קבוע," הוא אמר.
אין גובה עמלה באחוזים?
"בכל פעם האחוז שונה."
באיזה מרווח הוא נע?
"בין עשרה אחוז לשלושים אחוז." ואם שמענו על מקרה, שבו דרשת מחיר שהוא פי שלושה ויותר מהמחיר הרשמי של משרד הבריאות? 300" אחוז? לא נראה לי שזה יכול להיות. לפעמים יכול להיות ככה, ואז על פעולות רפואיות אחרות לא לוקחים עמלה בכלל. בסופו של דבר נשאר רק 20 או 30 אחוז."
חיפשנו אתכם בבניין טופ איכילוב, שבו אמור להיות המשרד שלכם לפי הקבלה שנתתם. באיזו קומה אתם יושבים?
"כרגע לא תשיג אף אחד. הם יצאו."
באיזו קומה המשרד?
"אני לא מכיר אותך. למה אתה שואל שאלות? אני לא חייב לענות על השאלות שלך."
שעה קלה מאוחר יותר צילצל הטלפון. על הקו: אלכס, השותף של דימה. "אין אצלנו דוד," הצהיר. "יש אצלנו דני. אולי דוד בכלל לא קשור אלינו"?
אז למה מספר הטלפון שלו זהה למספר של דימה?
"גם 300 אחוז עמלה זה מותר," הפתיע בתשובה משום מקום. "אין חוק שאומר שאסור לקחת עמלה כזאת. אבל אם מדברים על הילדה הזאת, לא היה שם אפילו מאה אחוז רווח. אפילו 80 אחוז לא היה אחרי שמשלמים מיסים".
5,000 דולר מהקופה הריקה
משפחת אלפויצקה תשהה בארץ עוד זמן ממושך, לצורך טיפול כימותרפי ולאחריו הקרנות. כשיום אשפוז עולה אלף דולר, מדובר בעניין יקר מאוד. עלות הטיפול המשוערת בסולומיקה עד להחלמתה, לפני הוצאות שהות, עומדת על 65 אלף דולר, סכום שלבני הזוג אלפויצקה אין איך לשלם. חשבון בנק של קרן המחקרים של איכילוב הועמד לרשות המעוניינים לתרום (ראו בסוף הכתבה.(
הצוות הרפואי עושה את מרב המאמצים לסייע ומשתדל לטפל בילדה בטיפול יום, החוסך חלק מהעלויות. אבל לא תמיד זה עובד. בשבוע שעבר, למשל, סבלה סולומיקה מזיהום ובילתה חמישה ימים באשפוז 5,000 - דולר מהקופה הריקה.
"אין לנו שום טענות על הטיפול ועל היחס בבית החולים," אומרת ענת ברויזבה, בת
המשפחה המורחבת שאימצה את משפחת אלפויצקה, "אבל הכסף שלהם כבר נגמר. גם כשמשלמים ישירות לבית החולים, זה יקר מאוד."
כל זה לא מונע מסולומיקה הקטנה להמשיך לחייך אל המצלמה בשתי עיניים תכולות וקורנות. היא לא לגמרי מבינה את הדאגות המעיקות על המבוגרים סביבה. היא בסך הכל רוצה לחיות.
תרומות יש להעביר לחשבון מס' 130533 בבנק הפועלים, סניף ,567 בית אסיה בתלאביב. על התורם לציין כי התרומה מיועדת לסולומיקה
לפנייה לכתב/ת 
