התוכניות לשלילת האזרחות
הצעת התיקון לחוק האזרחות מצטרפת לתוכנית חילופי השטחים של ליברמן - לכדי מהלך כולל, שמטרתו דחיקת המיעוט הערבי והוצאתו מחוץ למדינה. לא לכך פיללו אבות הציונות
מימוש הצעת החוק ישלול או ימנע, הלכה למעשה, את האזרחות מערבים המבקשים לקבל אזרחות ולא מוכנים להכיר במדינה כמדינה יהודית. הדרישה כי הערבים יביעו תמיכה ביהדותה של המדינה אינה מוסרית, כיוון שפירושה לבקש מהם לתמוך בדיוק במאפיין של המדינה המהווה לתפיסתם גורם מרכזי לאסונם ההיסטורי ולאפלייתם הממושכת.
בה בעת, דרישה זו מנוגדת לתפיסה דמוקרטית בסיסית - שלא דורשת מאזרחים להחזיק בעמדות כלשהן.
כדי להבין את משמעות תוכניתו של ליברמן, צריך ראשית לחשוף את התרמית המצויה בשם "התוכנית לחילופי שטחים" - כאילו יש כאן פעולה סימטרית של החלפת שטחים בין מדינות. ולא היא.
בשטחים שנמצאים מעבר לקו הירוק יושבים אזרחי ישראל שהתיישבו בהתנחלויות אחרי 1967, וכעת, על פי התוכנית, ישמרו הן על מקום מושבם החדש והן על אזרחותם. לעומת זאת, בשטחים המועמדים להחלפה בתוך הקו הירוק מתגוררים כבר שנים רבות, עוד מלפני קום המדינה, מאות אלפי אזרחים ערבים, שכעת, מכוח התוכנית, תישלל אזרחותם. לפיכך, מהותה האמיתית ושמה הראוי הוא "התוכנית לשלילת האזרחות".
תכליתן ותוצאתן של תוכניות אלו היא אחת - הפניית מסר חד לאזרחים הערבים: האזרחות שלכם בסכנה. שבו בשקט, פן נשלול אותה מכם ונותיר אתכם תושבים חסרי זכויות. כשהמסר הזה מגיע מאדם המחזיק בתואר "סגן ראש הממשלה" או מובל בידי שר המשפטים - האיום הופך רשמי ומסלים את העימות הפנימי בתוך ישראל.
עם זאת, סיכויי ההיתכנות של ה"תוכנית לשלילת האזרחות" אפסיים. יש לקוות שבג"ץ יפסול חקיקה השמה את מבקש האזרחות במבחן של אמונות.
אשר לחילופי השטחים - עיון מעמיק בגיאוגרפיה ובדמוגרפיה של האזורים שבהם התוכנית אמורה להיות מיושמת (בעיקר באזורים בתוך הקו הירוק המועמדים להוצאה משטח המדינה), והבאה בחשבון של תגובת העולם למעשה כזה - מלמדים כי התוכנית חסרת כל סבירות ריאלית.
גם ליברמן יודע זאת היטב, אבל הוא פועל כדי לזכות ברווח האלקטורלי שצפוי תמיד למי שמסית נגד מיעוטים ומבקש להיפטר מהם. הבעיה של כולנו היא שהתוכניות ההזויות הללו תופסות נתח נכבד בדיון הציבורי - במקום לחפש דרכים אמיתיות לשינוי היחסים הנפיצים בין ערבים ליהודים בתוך ישראל, אנחנו עסוקים באיומים.
אבל יש כאן גם עניין ערכי, יהודי-ציוני פנימי, שראוי לתשומת לב. רעיון הקמת מדינת ישראל נולד באירופה על ידי הוגים ציונים שהבינו שאירופה המודרנית והליברלית לא מסוגלת להכיל בקרבה את היהודים. בסופו של דבר היא הקיאה אותם החוצה, במקרה הטוב, ולכדה אותם באש במקרה הנפוץ.
לפיכך נתכנסנו בארץ ישראל, במהלך היסטורי צודק. גם בימים רעים אלה, ראוי לומר זאת. אולם תוכניותיו של ליברמן מוסיפות עוד מהלך לפרויקט היהודי הלאומי: שלילתה או מניעתה של אזרחות מהמיעוט הערבי והוצאתו אל מחוץ למדינה.
במילים אחרות, המדינה שהוקמה כאן כדי להתמודד עם חוסר היכולת להכיל אותנו כמיעוט - היא עצמה לא מסוגלת להכיל מיעוט.
מדובר במהלכים שמשמעם הכרזה קבל עם ועולם על חוסר יכולתה של מדינת ישראל, תוצר הפרויקט הציוני, להיות רבגונית, פלורליסטית ודמוקרטית. השלב האחרון בפרויקט הציוני, לפי התוכנית, יהיה שלילת אזרחות המונית, ויצירת מדינה הומוגנית ולא סובלנית.
עצם ההעלאה של תוכניות אלו אינה רק צעד אנטי-ערבי, אלא גם אנטי-ציוני - ובעיקר בשורה רעה מאוד לארץ הזאת, ולכל יושביה, יהודים וערבים כאחד.
רון גרליץ, מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי לקידום שוויון אזרחי
לפנייה לכתב/ת 
