שלושה במערכת יחסים אחת, זה אפשרי
אני לא מופתעת מתגובותיהם של אנשים לעובדה שיש שני גברים בחיי כבר שנים. האשה מהשוק לא אומרת לי שלום יותר מאז שגילתה, כאילו היה מדובר בחייה שלה. בראש אלו שמתקשים לקבל את אורח החיים שלי עומדת אמי היקרה, יחד עם השאלה הנצחית שלא נותנת לה מנוח "עם מי תתחתני?". סיפור
לשלמה המלך היו 100 נשים, ולי יש שני גברים, בהם אני מתחלקת לפי ימים, יום אחד לאור ויום אחד לגל. הייתי מעדיפה סגנון חופשי, אבל גל רוצה לדעת מראש, כזה מין טיפוס הוא. כך יוצא ששבוע אני בימים הזוגיים עם גל ובאי-זוגיים עם אור, ובשבוע שלאחר מכן הם מחליפים בימים, כשמרכז ההתרחשות של מערכת היחסים הוא כמובן ביתי הקט.
גל צלם, הוא אוהב שאני באה להסתובב איתו בעיר לחפש אוצרות. בדרך כלל כשאנחנו הולכים לצלם בכרם, אנחנו עוברים לפני כן בשוק וקונים קצת מצרכים הביתה. הוא מגנט לאנשים מוזרים, ולא משנה לאן נלך אנשי הרחוב השונים והמשונים יתחילו לדבר איתנו, או יותר נכון - איתו.
הפייבוריטית שלו בשוק היא אשת הלחמניות עם הציצים הגדולים. זו אשה מבוגרת, שחסרות לה רוב השיניים בפה, לבושת טרנינג (כחול בדרך כלל) מדיף ריח זיעה ונטולת חזייה באופן קבוע, כשהציצים שלה נשפכים מטה עד אינסוף. כשאנחנו מתקרבים לבאסטה שלה היא מתחילה לצעוק לו ולהפריח נשיקות באוויר, ואז נותנת לו לחמניה בחינם ואומרת "שלא תהיה רעב" בטון פולני שרחוק מלהיות קשור להופעתה החיצונית.
אשת הלחמניות כל כך אוהבת את גל, שהיא אפילו אוהבת אותי קצת, כי אני איתו. פעם אחת, הגעתי לשוק עם אור, ישר אשת הלחמניות קפצה עליי: "איפה גל?" היא שאלה ותקעה מבט אימה באור המסכן, שלא הבין מי זאת ומה היא רוצה מחיינו. "אני לא איתו היום", אמרתי והתכוונתי לכל מילה במשפט הקצר שיצא לי מהפה.
מאז היא לא אומרת לי שלום יותר. נדמה שהיא נפגעה אישית מעצם כך שיש לי שני גברים, כאילו על חייה מדובר כאן. כבר שנים שאיני מופתעת מתגובותיהם של אנשים, בייחוד לאור העובדה שבראש אלו שלא אוהבים את הרעיון שיש לי שני בני זוג עומדת אמי, עם המשפט הקבוע שלה: "עם מי תתחתני?" שמהדהד לי בראש בקביעות ובעוצמה כה חזקה כאילו הוא נאמר בתוך מערה מבודדת אבל מהדהד עד לכפר הסמוך.
לבשתי את הדבר הראשון שראיתי, התחתונים של אור
לעומת גל והמצלמה שלו, מרכז חייו של אור הוא הבילויים שלו, וכל מה שמזיז אותו ממטרתו הנעלה גורם לו לכעוס על העולם כולו ולנטור טינה על כך במשך שבועות. למעשה, בכל פעם שאני צריכה ללכת לעבודה המנטרה מתחילה: "אבל, הבאתי בקבוק גריי גוס", הוא אומר בטון ילדותי ושולף את בקבוק הוודקה האיכותית מהתיק הקטן שעל גבו, כאילו היה מרי פופינס. לפעמים אני נכנעת לו ומרימה את הטלפון להודיע על עוד יום חופש. כשבצד השני הקו עוד מצלצל, אני מוציאה שני צ'ייסרים מהמקפיא.
"בוקר טוב", פתחתי את עיניי וכיסיתי את אור בשמיכה שהיתה זרוקה על השטיח. "בוקר", ענה גל, תוך כדי שהוא מתחיל להרים דברים מהרצפה בכעס בלתי מוסתר.
אור הבין את הרמז, נתן לי נשיקה ולחש לי באוזן "נתראה מחר". הוא הוסיף "בהצלחה" בגיחוך לפני שיצא מהבית, ונדמה היה לי שהוא עשה את זה במיוחד כדי להרגיז את גל.
"לפעמים אני לא מבין למה אני מסכים לזה", אמר גל ברגע שהדלת נטרקה.
"כי אתה אוהב אותי", עניתי בטון מתחנחן, אבל בלב חשבתי כמה אין לי כוח לשיחה הזאת, כמה הראש שלי מתפוצץ מהוודקה של אתמול בלילה וכמה בא לי קפה.
"אני אוהב אותך, אבל נראה לי שאת לא אוהבת אותי. תראי כמה אני מוכן לספוג בשבילך ומה כבר ביקשתי, לא לראות אותו. זה באמת כל כך מוגזם מצדי?"
עכשיו כבר באמת התחיל להימאס לי כל הסיפור הזה. קמתי, לבשתי את הדבר הראשון שראיתי, שלמרבה האירוניה היו התחתונים של אור, והלכתי להכין לי קפה. "למה שלא נסתדר שלושתנו יחד?", שאלתי והוספתי: "לאור זה לא מפריע".
"אם לאור זה כל כך לא מפריע אז אולי תלכו, אור ואת, לחפש לכם צלע שלישית אחרת למערכת היחסים המוזרה הזאת", עכשיו הוא כבר צעק.
"אני לא מכריחה אותך להיות איתי", אמרתי בשקט ובחוסר חשק מוחלט לריב.
גל, בתגובה לכך ובפעם הראשונה במערכת היחסים שלנו, שתק. באותו הבוקר, גל לא הלך. הוא גם לא הלך בבוקר למחרת כשאור הגיע, הוציא את הוודקה הגדולה מהתיק הקטן, חייך חיוך רחב ושאל: "אז להוציא עוד צ'ייסר?"
