קוראים לנו אלהורים - אנשים שלא רוצים ילדים

אנחנו בעלי חיים נדירים, המתקשים למצוא אלה את אלה. אין לדעת משיטוט ברחובות מי "מכוחותינו". אין לנו חיישנים, אין מאפיין חיצוני מזהה, בניגוד לקבוצות מיעוט אחרות. וגרוע מכך - אין לנו יצוג אמיתי באתרי ההכרויות. אז בואו ניפגש בפורום

ליאור רותםפורסם: 08.10.10 , 11:46

אהבה וזוגיות הפכו בעייתיים מאוד בזמנים המודרניים, אין זה סוד. אבל אם קשה למצוא בן/בת זוג, נסו לתאר לעצמכם כמה זה קשה לאנשים שאינם מעוניינים בילדים - סוג של חיה נדירה בארץ הקודש, כשבקודש הכוונה לקידוש מוסד המשפחה, ילודה, דמוגרפיה ועדר. חברה המפעילה לחץ פיזי מתון על חריגיה המאמינים שהורות היא בחירה שיש לשקול במלוא הרצינות.

רוב האל-הורים אינם רוצים ילדים מהטעם הפשוט, שהם לא חשים בצורך הזה. אי אפשר להסביר זאת בכלים רציונליים, למעט אצל אותם אנשים האוחזים בסיבות אידיאולוגיות, קיומיות ואקולוגיות כמו רוע האנושי, צפיפות אוכלוסים, צמצום

משאבי הטבע ואם להיות ציניים - חוסר מקום על המדרכות. טור זה מייצג את כל האלהורים על שלל סיבותיהם וחוסר סיבותיהם. מיעוט קיים, חי ובועט, שדורש שתפסיקו להציק לו ולהלחיץ אותו - ושיכירו בו גם באתרי היכרויות.

ילדים עושים באהבה (של שני ההורים), או לא עושים בכלל

אלהוריות רבות מעוניינות בקשרים עם רווקים שלא רוצים ילדים בדיוק כמותן - אבל מסתבר שהם יותר נדירים מהנמר הלבן. היו פעמים שנאלצתי לוותר על קשרים די מבטיחים עם גברים, מפי שהם רצו בילדים בכלל ובילדים נוספים בפרט. עזבתי בלב כבד, אבל לא היתה לי ברירה. אני לא נלחמת בטחנות רוח, לא מפנטזת שאם הוא יכיר אותי מספיק ויתאהב בי עד מעל לאוזניו הוא יוותר למעני על הרצון שלו בילד. האמת היא, שבדרך כלל האשה מוותרת. אבל לחשוב ש"דברים יסתדרו איכשהו"- זה לא אני. ילדים עושים באהבה (של שני ההורים), או לא עושים בכלל.

עוד מבט:

ילדים? לא תודה, אני כבר תרמתי במשרד

שירה עברית

מדובר בנוהל קבוע במשרד, ברור ומוכתב כמעט כמו הקפה של הבוקר או הדפסת דו"חות בסוף כל חודש. כל עובדת שקיימה בהצלחה את מצוות פרו ורבו, ממתינה מספר שבועות בטרם תפלס דרכה בחזרה אל המשרד ממעמקי ערימת החיתולים החדשניים ומקפידה לקיים את המצווה הגדולה מכולן, הידועה בשם: "נו, זה לא עושה לך חשק?" זהו, שלא

ילדים? לא תודה, אני כבר תרמתי במשרד

בעבר היו לי שני קשרי זוגיות עם אבות גרושים. זה נגמר מאותן הסיבות שזה נגמר אצל כולם: בסוף נאלצים להודות בצער שאין התאמה, או שאין אהבה. אין בי התנגדות אם בן זוגי הבא יהיה גם הוא גרוש עם ילדים, כזה שאינו טרוד בהם יותר מדי, אבל נשים רבות אחרות לא מעוניינות בקשר עם גרושים. הן נתקלות בהרמת גבה, חושבים שהן מוזרות, שזו סתם גחמה, שזה יעבור להן, שהן צריכות להתבגר, גם אם עברו מזמן את גיל 60. תגובה דומה הן מקבלות גם ממשפחותיהן.

פעם חיזר אחריי במרץ אמן שהשתמש בשפה גבוהה ופיוטית, מילותיו מציירות דמות אצילית, מיוחדת ושובת לב. זה היה בתקופה שהחיזור המילולי קדם לפגישה והתארך יותר מהיום ("ערה?"). כשאמרתי לאמן שאני לא בנויה לנישואים וילדים, הוא עבר מהדבש אל העוקץ וירה בכעס: "איזו מין אשה את שלא רוצה לממש את עצמה?" כאילו רחם זה כל מה שיש לי להציע. והוא המשיך: "איזו אהבה זו אם אין בה ילדים ומסגרת?"כאילו ישנה רק דרך אחת לאהבה. ואלה עוד דברים שאמר אמן "פורץ דרך, אינדיבידואליסט, נון קונפורמיסט" (כדבריו), ואוסיף גם – סיינפלדיסט. אז מה יגידו אזובי הקיר?

סימון דה בובואר נשאלה פעם ע"י עיתונאית אם היא כותבת ספרים מפני שהיא לא יכולה ללדת ילדים. דה בובואר ענתה: "אולי את יולדת ילדים מפני שאת אינך יכולה לכתוב ספרים".

האלהורים בעלי חיים נדירים, המתקשים למצוא אלה את אלה. אנחנו לא יכולים לדעת בשיטוט ברחובות אם החתיך ההורס שהולך מולנו הוא "מכוחותינו", "משלנו". אין לנו חיישנים, אין לנו שום מאפיין חיצוני מזהה כפי שיש לקבוצות מיעוט אחרות. יותר גרוע הוא שאין לנו שום יצוג באתרי הכרויות.

להבנתנו, יש הרבה אלהורים בארון

להבנתנו, יש הרבה אלהורים בארון. רוב האלהורים אינם מעוניינים באתר היכרויות מיוחד בשבילם, אלא רוצים להשתלב בחברה. אז החלטנו, בפורום "נשים שלא רוצות ילדים" בתפוז (המיועד לשני המינים), שאנחנו נשמש כסוג של אתר הכרויות אחת לכמה זמן. טור זה הוא הזמנה לכל האלהורים והאלהוריות להגיע ולהכיר. מפגש רשמי ראשון יתקיים בפורום ב-21.10.

האימייל של ליאור