מדריך יסודות הצילום: כך תשתמשו בתריס

לאחר שבפרק הראשון הכרנו את הצמצם ואת המשמעויות השונות שלו, בחלק זה של סדרת היסודות נכיר את התריס, בן זוגו לחיים, ביחד הם קובעים את כמות האור שנכנס למצלמה ובשילוב עם ה-ISO (עליו נספר בפרק הבא) יוצרים את החשיפה השלמה.

למה אנחנו צריכים בכלל את התריס?

שיעור ראשון

מדריך יסודות הצילום: הכירו את הצמצם

רועי גליץ

אנחנו פותחים בסדרת כתבות חדשה, אשר תעשה לכם היכרות עם יסודות המצלמה. מתחילים עם הצמצם

מדריך יסודות הצילום: הכירו את הצמצם

התריס (Shutter) מאפשר לנו לקבוע את משך החשיפה ומכאן את כמות האור אשר מגיעה לחיישן בסופו של דבר. אם בפרק הקודם הבנו שהצמצם עובד כמו הברז במטבח, בו אנחנו יכולים לקבוע עד כמה אנחנו פותחים או סוגרים אותו, אז התריס הוא משך זמן זרימת המים מהברז. אנו יכולים לפתוח את הברז עד הסוף למשך שנייה והכוס תהיה מלאה, או לפתוח אותו לכדי זרזיף למשך דקה והכוס תהיה מלאה. הצמצם והתריס עובדים בדיוק באותו האופן – ניתן לפתוח צמצם ולהשתמש במהירות תריס מהירה או לסגור צמצם ולהשתמש במהירות תריס איטית על מנת לקבל חשיפה ארוכה.

עוד באתר גליץ בית הספר לצילום : מהו עומק שדה ?

כיצד התריס בנוי?

בעבר התריס היה בעיקר בנוי ממערכת מעגלית (כמו אישון של עין) בתוך העדשה והוא היה נסגר לחלוטין כדי לחסום את האור מלהגיע לחיישן. כיום תריס מסוג זה נפוץ בעיקר במצלמות דיגיטליות קומפקטיות, אך עדיין ניתן למצוא אותו במצלמות נישה ובמצלמות פורמט בינוני. בעבר, במצלמות רפלקס התריס היה ממוקם ממש לפני הפילם ונע בצורה אופקית, עד אשר פותחה המערכת של התריס האנכי. מדוע עדיף אנכי ולא אופקי? פשוט מאוד – הדרך קצרה יותר! כאמור, במצלמות רפלקס מודרניות התריס הוא אנכי ועשוי מחומרים מתקדמים ביותר כמו מתכת או קוולאר, בניגוד לקרטון או בד בחלק מהתריסים הישנים. התריס צריך להיות עמיד מאוד וגם קל מאוד כדי שיוכל לעמוד בעומסים של תנועה מאוד מהירה בתוך המצלמה.

עוד באתר גליץ, בית הספר לצילום : קומפוזיציה - כך תבנו תמונה מעניינת

התריס בנוי משני וילונות כשאחד נפתח וחושף את החיישן לאור והשני נסגר וחוסם את האור מלהגיע לחיישן (מומלץ לראות סרטון בקישור המצורף). במהירויות תריס גבוהות, בזמן שהוילון הראשון נפתח, השני כבר מתחיל להיסגר וכך נוצר חרך קטן של אור שנע לאורך החיישן. בצורה זו מצליחים להגיע למהירויות של עד 1/8000 של השנייה במצלמות מתקדמות.

בחלק מהמצלמות יש תריס אלקטרוני עצמאי או משולב בתריס מכני. תריס אלקטרוני פשוט מגדיר את משך הדגימה של האור מהחיישן באמצעים אלקטרוניים בלבד.

רוצים לראות איך זה פועל? נסו את הלינק הבא, בו תוכלו להפעיל את התריס בעצמכם באמצעות העכבר.

מהי מהירות התריס?

מהירות התריס נמדדת בשניות או בחלקי השנייה. כל מספר אשר מופיע לידו גרשיים, לדוגמה 2" או 4", המשמעות היא חשיפה של 2 שניות או 4 שניות בהתאמה. כל מספר אשר מופיע ללא גרשיים מבטא 1 חלקי אותו המספר, לדוגמה 250 ייצג אחד חלקי 250 של שנייה ו-4 ייצג רבע שנייה. כלומר, במשך אותו פרק הזמן, התריס יהיה פתוח והחיישן ייחשף לאור הנכנס דרך התריס.

מהן תחנות התריס?

גם כאן, כמו בצמצם, אנחנו משתמשים במונח "סטופים" או "סטופ" כשקופצים בין תחנה לתחנה של התריס. הסטופים (תחנות) של התריס הן:

30”, 15”, 8”, 4”, 2”, 1”, 2, 4, 8, 15, 30, 60, 125, 250, 500, 1000, 2000, 4000, 8000, BULB

שימו לב למספרים שמופיעים עם גרשיים או בלי גרשיים (זוכרים?)

גם כאן המשמעות של הסטופים היא כפול או חצי מכמות האור. כלומר, מהירות תריס של 4" תכניס פי שתיים מכמות האור מ-2" (נשמע הגיוני, נכון?) הסיבה לכך היא שהתריס יהיה פתוח למשך זמן כפול ולכן תיכנס כמות אור כפולה. מצד שני, שימו לב לא להתבלבל מכיוון שאחד חלקי 500 יכניס חצי מכמות מהאור של 250 מכיוון שזהו חצי ממשך החשיפה. ברוב המצלמות החשיפה המרבית שהמצלמה מציעה למשתמש היא 30 שניות, אולם ישנם מצבים בהם צריך חשיפה ארוכה יותר.

לשם כך קיים מצב ה BULB, או B. במצב זה, לחיצה על כפתור הצילום יפתח את התריס, ושחרור הכפתור יסגור את התריס. במקרים כאילו עדיף להשתמש בשלט רחוק המתחבר למצלמה עם כבל, המאפשר לקבוע את התריס במצב פתוח וכך לא נצטרך ללחוץ על הכפתור זמן רב עם האצבע. דוגמא טובה לשימוש בחשיפה ארוכה היא צילום שבילי כוכבים. חשיפה כזו עשויה להמשך שעות.

הקפאה או מריחה?

מהירות התריס מאפשרת לנו לקבוע האם התמונה שלנו תצא "קפואה", כלומר כל האלמנטים ייצאו חדים לחלוטין וללא טשטוש (טיפות מים קפואות באוויר למשל) או עם "מריחה". שהכוונה היא לתמונה בה יש טשטוש כתוצאה מתנועה במהלך החשיפה.

הקפאה - על מנת להקפיא תנועה, אנחנו נזדקק למהירות תריס שתהיה גבוהה ממהירות התנועה בתמונה. כלומר שהחשיפה תהיה קצרה מספיק כדי ששום דבר לא יספיק לזוז במהלכה. לדוגמה, כדי להקפיא תנועה של חבטת טניס, אנו נרצה חשיפה של לפחות אלפית שנייה, אשר במהלכה לא תהיה תנועה של היד.

עוד באתר גליץ, בית הספר לצילום : כך תצלמו תמונות שקיעה מדהימות

צילום עוקב תנועה (Panning)

Panning,או בעברית "מצלמה עוקבת". הכוונה היא לצילום במהירות תריס איטית תוך כדי מעקב אחר התנועה של אובייקט הצילום עם המצלמה וכך מקבלים לבסוף תמונה בה הנושא ייצא חד והרקע ייראה מרוח. טכניקת צילום זו מצוינת על מנת להמחיש תנועה ויצירת צילומים דינמיים ומלאי אקשן.

איך מבצעים צילום פאנינג ? מאמר זה מסביר ומפרט

מהירות התריס המינימלית לצילום ידני

כל אחד מאיתנו, בהנחה שיש לו דופק, רועד מעט כל הזמן וכמובן שגם במהלך הצילום. על מנת להמנע מהשפעה של הרעידות הללו על הצילום, אנחנו נשתמש במהירות תריס מינימלית כדי "להקפיא" את התמונה והרעידות. כלל האצבע למהירות המינימלית לצילום מהיד היא (ללא חצובה) היא 1 חלקי אורך המוקד בו אנחנו משתמשים באותו הרגע. זהו כלל אצבע אשר מבטא את העובדה שככל שאורך המוקד גדול יותר וזווית הראייה של העדשה צרה יותר, כל רעידה קטנה של היד תשפיע מאוד על החדות של התמונה הסופית. במילים אחרות, אורך מוקד גדול יותר יצריך מהירות תריס גבוהה יותר כדי להקפיא את התנועה מרעידות הידיים של הצלם בשעה שבאורך מוקד קטן ניתן יהיה לצלם במהירות תריס איטית יחסית.

לדוגמה, אם מצלמים באורך מוקד של 200 מ"מ, נרצה מהירות של לפחות אחד חלקי 200 כדי להמנע מרעידות. במהירויות תריס נמוכות יותר, אנחנו נרצה להשתמש בחצובה או בנקודת משען אחרת כדי לקבל יציבות. כמובן שכלל זה רלוונטי אך ורק לרעידות הידיים שלנו ולא מתייחס להקפאת התנועה של הנושא שלנו.

השהית תריס

השהית תריס (Shutter Lag) היא מונח המבטא את ההשהיה בין חצי הלחיצה על המחשף (כפתור הצילום) לפוקוס ועד להשלמת הלחיצה והצילום בפועל. במצלמות קומפקטיות ההשהיה עומדת על בין 0.2 ל-0.4 שניות, במצלמות רפלקס דיגיטליות ההשהיה מתקצרת עד כדי 0.04 שנייה. כמובן שככל שההשהיה קצרה יותר, נוכל להשיג רמות דיוק ותזמון גבוהים יותר בצילומים עמוסי אקשן. במצלמות עם השהיית תריס גדולה, אנו עלולים לפספס צילומים רבים התלויים בתזמון עדין ומדוייק.

אורך חיי התריס

שאלה שאנחנו נתקלים בה כל הזמן היא - האם יש צורך להתקמצן על "קליקים"? או במילים אחרות, האם יש אורך חיים מוגבל לתריס ולמצלמה? זו שאלה מצוינת. במצלמות הדיגיטליות המודרניות, בניגוד למצלמות הפילם, אנחנו מצלמים בלי הכרה. בעוד שבעבר פילם היה 36 צילומים, כיום אנחנו מדברים במאות או אלפי צילומים על כרטיס זיכרון אחד! אורך החיים של התריס התארך בהתאם לאבולוציה של הצילום הדיגיטלי והיום רוב המצלמות יכולות להחזיק מעמד עם התריס יותר מ-120 אלף צילומים והמצלמות המקצועיות יותר גם למעלה מ-300 אלף צילומים. ומה קורה כשהולך התריס? פשוט מחליפים אותו וממשיכים לצלם.

מהירות סנכרון

מהירות הסנכרון היא המהירות הגבוהה ביותר בה המצלמה יכולה לצלם עם פלאש בחשיפה רגילה, המגבלה הזו נובעת מהצורה בה התריס בנוי. מהירות זו היא המהירות המרבית בה החיישן עדיין נחשף במלואו לאור בו זמנית, ומעל מהירות זו החיישן נחשף לאור באופן מקוטע ולכן הבזקה עם פלאש תציג רק פס צר של אור בעוד שאר התמונה תישאר חשוכה.

מה המשמעויות? מאמר זה, בנושא פלאש - ישפוך אור על הנושא

איזו מהירות תריס צריך לבחור?

התשובה תלויה בכמות האור הקיימת ובמטרת הצילום. אם אנחנו מצלמים בתנאים של תאורה חזקה, אנחנו נצטרך מהירויות תריס גבוהות יחסית בכדי שלא תישרף לנו התמונה, ובתנאים של תאורה חלשה נשתמש במהירויות תריס נמוכות יותר. אם אנחנו נרצה להקפיא תנועה, נשתדל להשיג מהירויות תריס גבוהות באמצעות פתיחת צמצם והעלאת הרגישות (ISO). אם נרצה למרוח תנועה, אנחנו נצטרך מהירות תריס נמוכה (חשיפה ארוכה יותר) באמצעות סגירת צמצם והורדת ISO למינימום. אם עדיין מהירות התריס לא מספיק איטית, אנחנו יכולים להשתמש בפילטר ND, שהוא פילטר שמרכיבים על העדשה (ראו מאמר על פילטרים), המפחית את כמות האור במספר סטופים (תלוי בסוג הפילטר) ומאפשר לנו חשיפות ארוכות הרבה יותר.

סיכום

התריס הוא מתקן מדהים אשר תפקידו הוא שליטה בכמות האור אשר מגיעה לחיישן. שימוש מושכל במהירות התריס תאפשר לנו למרוח או להקפיא את התנועה בצילום בהתאם לאופי התמונה שנרצה להפיק. התריס המודרני פותח אחרי למעלה ממאה שנות מחקר עד שהגיע לרמת המורכבות והדיוק של ימנו ועם אמינות אשר מאפשרת אפילו 300,000 צילומים ללא קילקול.

אחרי שסיימנו את חלק ב' של יסודות הצילום, אנחנו כבר יכולים להתחיל לשחק ביחסי הגומלין של הצמצם והתריס. תתרגלו עם המצלמות שלכם, צלמו תמונות בשביל הכיף והניסיון, קראו מאמרים נוספים ואל תשכחו ליהנות תוך כדי.

רועי גליץ הוא צלם ומדריך צילום, ומנהל גליץ בית הספר לצילום . המאמר הוא חלק מקורס יסודות הצילום