אנרגיות טובות במדבר

כל החתיכים אצלי. יוצאים מהמרתפים (צילומים: ניר גייגר)

האינדינגב מתקיים זו השנה הרביעית במצפה גבולות בנגב ומושך אליו קהל רב של צעירים בעיקר, אם כי ניתן להבחין גם במשפחות שבאו לבלות את הסופשבוע לצלילי מוזיקה שאינה מושמעת בגלגלצ. הפסטיבל מאגד בתוכו להקות מסצנת האינדי (התל אביבית ברובה) ומאפשר ללהקות ואמנים שברובם מעולם לא יצאו מן המועדונים הקטנים והמרתפים, לעמוד על במה גדולה מול קהל בסדר גודל של 3,000 איש.

יוסי בבליקי. נשמע עדכני להפליא

מן הכניסה למתחם הפסטיבל נשאבים אל הבמה המרכזית. הליין-אפ כולל אמנים ולהקות גדולים יותר ומוכרים יותר כמו נערות ריינס, נועם רותם, קוואמי ואלקטרה, שמושכים את רוב הקהל. הרחבה מלאה אך אינה צפופה, רוקדים בכיף בלי לדרוך אחד על השני. הכרטיסים נמכרו כולם אך מארגני הפסטיבל עדיין הצליחו לשמור על יחס נכון בין מספר האנשים לגודל המקום והמתקנים השונים.

נערות ריינס. נותנים בראש

בעוד שעל גבי הבמה הגדולה ניתן היה לראות הרכבים מגובשים, על הבמה הקטנה נותנים בראש ההרכבים הפחות מוכרים (שמות כמו אנטיביוטיקה והקונפליקט), שפנו לסגנונות שונים בין אלקטרוני לראפ עד דאב.

נחתו מהאייטיז

זו השנה הראשונה שהפסטיבל התרחב מיומיים לשלושה. למרות שסוף השבוע הארוך נותן יותר זמן במה ליותר להקות לא מוכרות או חדשות, שוררת התחושה שאותן להקות חוזרות ומופיעות בפסטיבל שנה אחר שנה. אין יותר מדי הרכבים חדשים, ומי שנעדרים הפעם אלו בדרך כלל אמנים שמצאו את דרכם אל המיינסטרים, כמו גבע אלון ואסף אבידן. בהשוואה לשלוש השנים הקודמות יש תחושה שהמאגר הבסיסי של להקות האינדי בארץ נשאר אותו מאגר, ויש מקום להתחדשות גדולה יותר משנה לשנה.

הקהל באינדינגב. פרצופים קבועים

אנחנו פוגשים פה הפתעות מעניינות כמו פונץ' וסולנה יוסי בבליקי. הם נוחתים מהאייטיז ונשמעים עדכניים להפליא, מכאן ממשיכים לקוואמי בראפ פוליטי שמדבר ישר לחיילים בקהל ומתרוממים לשיא בקאבר משותף של קוואמי וניצן חורש מאלקטרה לאיגי פופ. מספרים לי שקותי ומאיה דוניץ הולכים לתת הופעה מצוינת מעל במת הקוף הקטנה יותר. ההופעות רצות במקביל וקשה להחליט באיזה רחבה להישאר. שתיהן טובות מאוד. הארכת הפסטיבל לשלושה ימים מאפשרת למי שהיה עסוק ביום חמישי להגיע לשישי-שבת, לשמוע את הקולקטיב, את זבולון דאב סיסטם ברגאיי ואת רוצי בובה עם רם אוריון ברוק, עוזי פיינמן, יעל קראוס והאחים רמירז, ולסגור עם קרולינה ביום שבת.

אנחנו מזהים פרצופים. נראה שחלק מהקהל קבוע והוא ממש אוהב את הליין-אפ שחוזר על עצמו בכל שנה. פסטיבל האינדינגב נותן בריחה שפויה ומהנה אל תוך מוזיקה מקורית ואיכותית במרחבי הנגב היפים שנשקפים מעבר לבמות ומסביב לים האוהלים. נשאר רק לקוות שהפסטיבל, שתפס תאוצה ונפח ומאורגן השנה להפליא, לא ייפול לחסויות מסחריות וישמור על האווירה המיוחדת שלו גם בשנה הבאה.