לא נשבעת, שככה יהיה לי טוב
כל העסק הזה של שבועת אמונים למדינה - תגידו, זה לא קצת ילדותי? אני דווקא בעד שבועת אמונים לליברמן. מוצא חן בעיניי האיש. ואם לא אקיים אותה - מה תעשו לי?
הנה רב, הנה חופה
נשבע חתן: אם אשכחך
אזי תדבק לשון לחֱך
ומירושלים - אל אשתו
הוא מרחיב את שבועתו.
אז מה, האם בזאת מובטח
שהחתן המשובח
את עיר הקודש לא ישכח?
ולידנו מי יתקע
שמהצד הוא לא יתקע?
ששבועתו הוא לא יפר
בסטוץ או איזה love affair?
ובי נשבעתי, בקלות
אפשר לגלוש פה לרכילות
קלטת? ביבי? נזכרים?
כן, היו אז סיפורים
אך לא ארד, חי נפשי
אל הצהוב, אל האישי...
והחיילים של הצבא
בכותל שם, ברחבה
אולי בלחץ של העדר
מול קהל הכריזו נדר
באומץ להקריב עצמם
למען מדינה ועם
אך בהגיע מְבחנה
של השבועה למדינה
העדיפו דווקא להמר
שאת שבועתו, חי שטן,
למדינתנו לא נתן.
אך נוכח נשבעי השווא
בעיניי גם לא ייטב
הקנאי לשבועתו
עם עוורונו, עם להטו.
אושוויץ, טיאן אן-מן, מאי לאי
בוסניה, מינכן, קונם עליי
מיטב טובחי האנושות
מילאו פקודה בנחישות
כבולים בשבי השבועה
עשו כל מעשה זוועה.
אז החפצים בשבועתי
באמש'כם עזבו אותי,
ולכם, הנשבעים בדם,
אגיד: תהיו בני אדם
בלי שבועות בלי חרמות
פשוט "מענטש", בלי חוכמות.
ואם כך יהיה - נשבעת,
(לשמחתכם, אני יודעת),
חרוז נוסף פה לא אכתוב
טפו, שככה יהיה לי טוב.
נילי אושרוב, עורכת וכותבת
- כל המקאמות באתר של נינה
לפנייה לכתב/ת 
