לרקוד בלט עם הטורקים

נווד משרך דרכו בשממה, תר אחרי מקום לינה. לפתע הוא מבחין באור חלש הבוקע מבקתה בודדה. בצעדי ענק הוא ניגש אליה, דופק בדלת ומבקש להעביר את הלילה אצל בעלת הבית.

האשה, שכבר זמן רב לא נהנתה מחיקו של גבר, שמחה על הפיתיון שנפל בחלקה. היא מציעה לו מקלחת וארוחה, בצירוף הבטחה להוביל אותו למחרת לתחנת הרכבת. עליו להסכים רק לדבר אחד: לחלוק איתה את מיטתה, כשרק כר מפריד ביניהם. האיש עייף מהמסע, ישן שינה טובה ועמוקה - בעוד המארחת אינה עוצמת עין, ממתינה לאורח שיתנה עמה אהבה, לה היא מאוד צמאה.

למחרת הובילה אותו כמובטח לתחנה. ירדה איתו, והנה רוח חזקה העיפה את כובעה מעבר לגדר גבוהה. האורח פתח מיד בריצה. שואלת אותו האשה: למה אתה רץ? כדי להביא לך את הכובע, הוא עונה. צוחקת האשה: אתמול לא הצלחת לדלג על כר, והיום אתה רוצה לדלג על גדר?

נזכרתי בסיפור הזה לנוכח ההתייחסות הטורקית לחיזור המתוקשר של ישראל אחרי יוון. "מדיניות ישראל, מאז ימי בן-גוריון, נשענת על פיתוח יחסים עם שכנות רחוקות בקו האחורי, כפי שהיה עם איראן, אתיופיה וטורקיה", אמר איברהים קאלן, יועצו הבכיר של ראש הממשלה ארדואן, בראיון לעיתון א-שרק אל-אווסט, "אבל הגיוני יותר לשפר תחילה את הקשרים עם השכנות המקיפות אותה, לפני שרצים למדינות רחוקות יותר".

בראיון טרח היועץ להדגיש שטורקיה מעוניינת לשמור על קשריה עם ישראל, גם בנסיבות החדשות שנוצרו - לא רק כנגזרת ממדיניות התיווך והפישור בה היא נוהגת עם שכניה, אלא גם מתוך אינטרסים כלכליים וצבאיים. לטעמו, התמונה הגדולה היא הקובעת את טיב היחסים בין שתי המדינות, ולא בחינה של נקודות בודדות.

אין ספק ששינויים גיאו-פוליטיים הביאו לשיפור ביחסיה של טורקיה עם סוריה ואיראן, אחרי תקופה של מתחים שאף איימו להתפרץ בצורת מלחמה, בשל חילוקי דעות על מקורות המים, הגבולות והביטחון. מצדו האחר של המטבע, אותם שינויים גרמו להיחלשות האינטרסים האסטרטגיים של טורקיה מול ישראל.

באלגנטיות מעוררת קנאה, הסביר היועץ שמדיניות החוץ הטורקית נשענת על "אפס בעיות" עם כל השכנים, במגמה להעצים את אינטרסים הכלכליים. טורקיה של ארדואן מאמינה שהעולם מונע על ידי אינטרסים - מכאן מגיעים כפל ההתנהגות מול ישראל בעניין עזה, ההצבעה במועצת הביטחון נגד סנקציות על איראן וגם הסירוב לאפשר למטוסים אמריקניים לתדלק בשטחה ערב הפלישה לעיראק.

הדיפלומטיה היא כמו ריקודי בלט הדורשים תנועה חלקה, זורמת ואלגנטית. הממשלה הנוכחית בירושלים שולטת יותר בברייק-דאנס המבוסס על תנועות חדות - למשל, הצהרות כמו זו של ראש הממשלה נתניהו, שקבע כי ישראל איננה מעוניינת בתיווך הטורקי בין ישראל לסוריה בעקבות תקרית המשט.

במזרח התיכון, הדיפלומטיה מתקיימת בהתאם לחוקי הבלט ואמנות הרטוריקה, שבה התברכה השפה הערבית. המשמעות החשובה ביותר מסתתרת בין השרות, בסאב-טקסט.

ביקורו של ראש הממשלה ביוון ביולי האחרון היה מהלך אסטרטגי מצוין, שמטרתו טיפוח יחסים קרובים יותר על רקע התקריות המביכות עם ממשלת טורקיה. אך הסגנון היה צורם ובוטה. ממש ברייק-דאנס. ההפגנתיות היתה מיותרת - הרי ממילא טורקיה עוקבת אחרי המהלכים של ישראל.

הדבר משול לזוג נאהבים שאהבתם נחלשת, ובן הזוג מנסה להתחיל עם אשה אחרת בצורה הפגנתית כדי להרגיז את בת זוגו.

אנחנו בישראל, חייבים לאמץ לנו מרחב תמרון באמצעות כפל לשון, שאיננו כלל זר במזרח התיכון, הנשען על עקרונות שנעים במקביל ולא נפגשים, אך משרתים את האינטרסים שלנו.

כך למשל, מפגש אינטרסים בין ישראל לטורקיה נמצא בכורדיסטן - שהולכת בצעדי פיתוח מואץ ומציעה הזדמנויות רבות עבור שתי כלכלות: הטורקית והישראלית. הכורדים הם גם בני ברית בכל קואליציה שתקום בעיראק, ולקולם יש משמעות בכל הנוגע למדיניות עתידית כלפי ישראל בצומת שנוצר בין ציר המדינות הערביות המתונות אל מול ציר מדינות הטרור, בו תומכת איראן.

לינדה מנוחין, פרשנית לענייני המזרח התיכון בתקשורת הערבית בעולם ובישראל, חברה במועצה המייעצת של פורום מזרח תיכון חכם. בעבר בכירה ברשות השידור