עירוני אשקלון: חוזרים למציאות

משנה סגל, משנה מזל? נדמה שהמכה הקשה ביותר שנחתה הקיץ על הכחולים לא היתה בעזיבתם של הכוכבים, בקיצוץ בתקציב או בחוסר ההמשכיות בסגל (אף שחקן מהעונה שעברה לא נשאר בקבוצה), אלא דווקא בזריחתה של מכבי אשדוד לעבר ליגת העל.

מבחינת אשקלון, אף שלא יודו שם בכך בפה מלא, מדובר בשינוי סטטוס מאחת הקבוצות המועדפות על המנהלת (בשל המיקום הגיאוגרפי) לאחת משתיים. קצת כמו ילד שנולד לו אח קטן שימשוך עכשיו את רוב האהבה.

המאמן אריאל בית הלחמי ממשיך לעונה נוספת, חמישית (לא ברצף) בקבוצה, כשהפעם התחזיות פסימיות. באשקלון יעדיפו לזכור שכגובה הציפיות כך גובה האכזבות, ושבשתי העונות הראשונות של המאמן בקבוצה הצליחו שם מעל המצופה (הישארות בליגה בעונה הראשונה וכניסה לפיינל פור בשניה).

השקט שמשרה הבעלים יוסי דהאן, יחד עם היו"ר הנחמד בליגה, אבי נמרודי, נותנים לקבוצה גב ניהולי, אלא שעל הפרקט לפחות יצטרכו דווקא השחקנים המזוהים עם הקבוצה או האיזור (בוקרא, ליפשיץ, טרנר) לספק את האקסטרות כדי לשחזר לפחות את אחד מהישגי הקבוצה בעונה הקודמת (העפלה היסטורית לחצי גמר גביע המדינה).

עירוני אשקלון - תעודת זהות

הצטרפו: תמיר שמחוני, גייב פרואיט, דרור חג'ג', אחיעד בוקרא, ארז מרקוביץ', ליאור ליפשיץ, טים פיקט, תומאס טרל, ראשון טרנר, דודו שמריז, דזמון פארמר, ג'ון ג'ייקס.

עזבו: שי ברוך, אבי סוכר, בראיין טולברט, אוויס ווייאט, מורן רוט, יואל כהן, דרור דוידי, עומאר סניד, אלעד הופמן, קורי קאר, ברוקס סיילס, ג'ימי בקסטר.

מינוס: אם בעונה שעברה התהדרו באשקלון בשחקנים עתירי ניסיון בליגה הישראלית (סניד, אולברט, קאר ועוד) הרי שהשנה הלכו שם על זרים שהם לפחות כעת בגדר הימור: טים פיקט נחשב לפואניצאל אדיר אבל גם להד-קייס. ראשון טרנר הוא אישיות ושחקן עם לב ענק, אבל גם מבוגר (35) ובמצב פיסי פחות טוב משהיה. פארמר וטרל לא ממש הראו עד כה ניצוצות של גאונות. לפחות גייב פרואיט מסתמן כגניבה אדירה.

דעת מומחה / מוטי דניאל

אשקלון היא קבוצה סולידית נוספת אשר העובדה שיש רק עשר קבוצות בליגה תגרום לה לפזול למטה ולחיות בפחד עד סוף העונה.

בימים כתיקונם זאת קבוצת מרכז טבלה קלאסית. שניים שלושה ישראלים יציבים, כשהשנה דרור חג'ג' יתפוס את עמדת הישראלי הבכיר, יחד עם זרים קשוחים שרעבים להצלחה. בעונה שעברה גילו לנו את בקסטר המצויין, שלטעמי היה שווה להשקיע הרבה משאבים כדי להשאיר אותו.

מגרש ביתי מצוין וקהל חם. אוהדי אשקלון (צילום: רועי עידן)

שמחתי לשמוע על ההצהרות בנוגע לטיפוח מחלקת הנוער. כקבוצת פריפריה, אשקלון צריכה להיות בעלת תשתית רחבה של צעירים ולהגביר את העניין סביב הקבוצה. פניה לבני הנוער תרחיב את מעגל האוהדים. לאשקלון מגרש מדהים שחובה להפוך כל משחק ליגה שמתקיים בו לחוויה שתגרום לאנשים לרצות להגיע שוב. בגליל יודעים לעשות את זה שנים ארוכות ואין סיבה שזה לא יקרה בדרום.

הבעיה נעוצה בכך שמחליפים מדי שנה כמעט את כל הקבוצה. גם אם נשים בצד את הקושי המקצועי בבנייה מחודשת, או נבליט את יתרונות ההמשכיות,

 כאן הצורך בהזדהות עם הקבוצה חשוב שבעתיים.

הכוח של המועדון ותבנית העתיד שלו טמון ביכולת להפוך לקבוצה של עיר. כזו שכל קבוצה שיורדת דרומה יודעת שהיא צריך להתעלות כדי לחזור עם ניצחון.

תקציב לא תמיד קובע יכולת של קבוצה. לעיתים יש חיבורים מיוחדים שמביאים קבוצה להצליח מעבר לצפוי. במקרה של אשקלון העונה נראה לי שהסיכוי שזה יקרה נמוך ויותר סביר שתתמודד נגד הירידה מאשר על כניסה לפיינל פור.