סטודנטים, אל תזדקנו
"כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים. במקום בו המבוגרים כבר עייפים, ציניים וחסרי אמונה - צריך את הסטודנטים מובילים את החברה והעם למקום טוב יותר". אבי רט מאמין בדור הצעיר
אלפי סטודנטים וסטודנטיות עושים את דרכם בימים אלו אל שנת לימודים אקדמית נוספת. כשם שהמציאות משתנה בכל כך הרבה תחומים, כך גם בתחום האקדמי - מה שהיה הוא לא מה שיהיה.
הרבה יותר סטודנטים לומדים במכללות למיניהן מאשר באוניברסיטאות. הרבה פחות סטודנטים לומדים מדעי הרוח והרבה יותר סטודנטים לומדים כלכלה, מנהל עסקים ומשפטים. נדמה לי גם שהרבה פחות סטודנטים מגיעים לאוניברסיטה כדי ללמוד לחשוב, להשכיל, להרחיב דעת ולהגדיל ראש, והרבה יותר מגיעים כדי לגמור את התואר וללכת לעשות כסף.
קשה להיות סטודנט בישראל. שכר הלימוד לוחץ, שכר הדירה מעיק, המילואים מוציאים משגרת הלימודים, קשה להשיג מלגות משמעותיות, הצורך להתפרנס ולחפש עבודה במקביל ללימודים מוציא משלות הנפש הנדרשת להתרכזות בלימודים, שלא לדבר סתם על המציאות הישראלית החברתית והביטחונית המפעילה את לחציה שלה.
התקופה הסטודנטיאלית היא תקופה יפה בסך הכול. רבים מהמבוגרים המתבוננים לאחור, זוכרים אותה בתור תקופה יפה של לימודים, חיי חברה, בילוי של שעות בספריה ובמחקר. גם הגשת העבודות ותקופת המבחנים מקבלים צביון וגוון אחר במבט לאחור.
זו תקופת ביניים. התקופה שבא אתה כבר לא חייל, ובמקרים רבים עדיין לא נשוי ובעל משפחה עם העול הכלכלי והמשפחתי, כך שבסך הכול זו תקופה של סיום עיצוב וגיבוש הזהות, התכווננות מקצועית לקראת בחירת מקצוע וקריירה בחיים, וגם הזדמנות לחיי חברה תוססים. זו גם התקופה של התמודדות אינטלקטואלית עם מטלות, דעות, השקפות ורעיונות.
סטודנטים אמורים להיות דעתנים, תוססים, אכפתיים, מעורבים וסוכני שינוי.
בשנים האחרונות יוצא לי להכיר מקרוב את עולם הסטודנטים ואת הנהגתם. נפלה בידי הזכות הגדולה להדריך את המשלחות הרשמיות של התאחדות הסטודנטים הארצית במסעות לפולין, כמו גם להיות שותף איתם בעוד כל מיני פרויקטים ומיזמים חברתיים וקהילתיים בכל רחבי הארץ, פרויקטים של מנהיגות, ומעורבות חברתית.
כשהמסיכות נופלות
במסעות לפולין, אי אפשר לשים מסכות. המקום, האווירה, הרקע והתפאורה מסירים מעל כולנו את המסכות ואת שכבות הציניות והפוזה. לכן ההיכרות עם הסטודנטים באותם המסעות היא אמיתית, אינטימית ועמוקה. לא בכדי השתמשתי במילה זכות. זו זכות להדריך את הצעירים הללו בפולין, ולהיות שותף איתם לפרויקטים בארץ. היום, כשהיכרות עם אנשים וציבור נעשית בדרך כלל באמצעות אמצעי התקשורת, המציגה ציבורים ואנשים באופן שטחי רדוד וסטריאוטיפי, היכולת להכיר אנשים לעומק, ובאופן אישי, היא עבורי חוויה מרתקת.זה אולי נשמע קצת ארכאי, מיושן, ויותר מדי ציוני - אבל מה לעשות, אחרי שנים של עבודה עם ציבור הסטודנטים, למדתי לדעת שיש לנו ציבור צעיר ונפלא. ציבור שאכפת לו מהמדינה, מהעתיד. שעושה מילואים וממלא חובותיו, וכשהוא מתבקש הוא נרתם לכל מה שצריך. ציבור דעתן ומעורב, פתוח וסובלני, מתעניין וקשוב. נכון, לא כולם, בכל חברה יש קיצוניים, תימהוניים ומוזרים - בכך אין חידוש, אבל בסך הכול הצעירים הללו, הם העתיד של המדינה, הם שיובילו וינהיגו בדור הבא- הם חבר'ה נהדרים. הם הילדים שלנו, האחרים שלנו, השכנים שלנו, האזרחים שלנו, של כולנו, שגם אם עושים עכשיו כל מיני שטויות של משובת נעורים, הם הדור הבא.
אני יושב שעות רבות עם ההנהגה הבכירה של ציבור הסטודנטים הישראלי- עם בועז ואיציק, עם לילך ושחר, עם איציק ונוי, ועם ועוד רבים וטובים הממונים על פרויקטים כאלה ואחרים. אני מופתע כל פעם מחדש לגלות את מידת הרצינות והאחריות, את הפתיחות והסובלנות, את אהבת האדם, הארץ והמדינה. את האיכפתיות. נכון, יש ויכוחים ודיונים על מיליון דברים, וחילוקי דעות לפעמים משמעותיים- אבל בעומק הדברים ישנה אהבה אמיתית, אחריות ציבורית, ראייה כוללת , ונכונות לתרום ולהטות כתף.
העובדה ששנת הלימודים הזו נפתחת בשקט וכסידרה. העובדה שכבר שנים יש יחסית שקט תעשייתי מכיוון הסטודנטים, מעידה לטעמי על בגרות, בשלות ואחריות של ההנהגה, המבינה מצד אחד את הבעיות של המדינה, ומנסה מצד שני להשיג את הכי טוב לציבור אותו היא מייצגת.
בהיסטוריה העולמית, פעמים רבות היו אלו דווקא הצעירים והסטודנטים שחוללו את השינוי. הם שיצאו לרחובות
שצריך, הם שהתסיסו והמרידו כשהתבקש, הם חוללו מהפכות, הם היו אלו שמרדו ובעטו, הם ששמו את האצבע בסכר כשזה מה שהיה נדרש. אסור לסטודנטים להיות עייפים, להתנהג כמבוגרים, להזדקן להתמסד ולהתברגן טרם את.
'כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים'. במקום בו המבוגרים כבר עייפים, אדישים, ציניים וחסרי אמון ואמונה, צריכים לקום הסטודנטים, אלו שיחיו כאן בארבעים השנים הקרובות ולהיות סוכני שינוי - בכל התחומים. לא לתת לשחיתות לגדול, לא לתת לפוליטיקאים למרוח אותם, לא לתת לשאננות לחדור, לא לתת לחומרניות להשתלט, לא לאפשר לרדידות לשלוט.
עליהם מוטלת המשימה לחשוב ולהקשות, ליזום ולשנות, להתסיס ולעורר, לקדם את החברה ואת העם למקום טוב יותר, למקום שבו ראויה להיות החברה הישראלית. ההיכרות האמיתית והעמוקה שלי איתם, נותנת לי ולכולנו סיבה להיות אופטימיים, עם תחילתה של שנת לימודים נוספת. בהצלחה.
לפנייה לכתב/ת 
אילוסטרציה
צילום: Index Open
מומלצים
