אומה הולכת לאיבוד דרך משבצת

למרבה הצער, אין מנוס מהשוואות. מי שטרח לשבץ את "מצב האומה" אחרי "צחוק מעבודה" כנראה לא טרח לראות את שתי התוכניות ברצף ולו היה עושה כן, היה תולש את שערותיו בייאוש על חוסר המקצועיות המחפיר. לצפות בשתי התוכניות ברצף זה כמו להתמסר לדגדוג עדין אחרי שתקעו לך מרפק בצלע. זה כמו להסתכל בתימהון על פילה מיניון אחרי שתקעת שווארמה.

אחותה החצופה, הענייה והמוכשרת יותר של "צחוק מעבודה" לא עברה שינויים מהותיים בין העונה הראשונה לשנייה, ודווקא טוב שכך. אורנה בנאי וגורי אלפי עוברים עם טונות של כימיה בין-אישית מוטרפת, ליאור שליין מנווט היטב בתפקיד המבוגר האחראי והציני של כולם ודביר בנדק היה האורח האולטימטיבי: השתלב יפה בצוות, ירה את הפאנצ'ים המוכתבים בקצב הראוי והיה כולו נעימות. אולי קצת פחות נעימות וקצת יותר רשעות היו מסייעות לו להבריק יותר מכפי שראינו הפעם. לא נורא: כלל גדול בטלוויזיה הוא, שכל עוד השם והפנים נחשבים לסחורה חמה, יקפץ בעליהם בין כל תוכניות האירוח למיניהן. הימור בטוח אפוא: בסתיו הזה תראו את דביר בנדק שוב ושוב, גם לו מגיע.

הפאנל עם דביר בנדק. גם לו מגיע (צילומים: ערוץ 2)

"מצב האומה" אמורה להיות התשובה האינטליגנטית לדאחקות הגזעניות ולגגים הפיזיים נמוכי המצח של "צחוק מעבודה". אתמול (א'), התבטאה התשובה הזאת רק ברמת הנושאים: "צחוק מעבודה", בהיותה מלכת פריים-טיים, אמורה להיזהר מלעצבן מפרסמים, להימנע לגמרי מפוליטיקה ולמצוא בהצלחה את המכנה המשותף הנמוך ביותר, הלא הוא שחר חסון.

"מצב האומה" אמורה לעשות בדיוק ההפך. לפיכך, הטיפול שלה במיזם הפרסום החדש של גינדי היה סוג של שיא בהעזה ובהתחצפות. למרבה הצער זה היה מעט מדי וגם מאוחר מדי, אם באמת צפיתם בערוץ 2 בשעה 21:00 ועד 23:20.  

מערכון. סוג של שיא בהעזה והתחצפות 

לו התמזל מזלכם והחמצתם את "צחוק מעבודה", הייתם יכולים להתרשם ש"מצב האומה" היא טלוויזיה אינטליגנטית, כיפית ועשויה ללא חת. במחלקת השיבוץ טרחו מאוד כדי שלא תתרשמו כך. מישהו צריך ללמוד לקח מן הקטסטרופה שגרמה לקשת להפריד בין "מונית הכסף" לעדי אשכנזי, ולעשות מעשה דומה גם לערב ההצחקות של יום ב'. אחרת, מצב האומה פשוט הולכת לאיבוד.

בנאי ואלפי. כימיה בין-אישית מטורפת