ביהמ"ש: פינוי דירת חייב, רק בהסכמת בת הזוג
בפסק דין תקדימי קבע בית המשפט העליון כי הוצאה לפועל אינה רשאית לפנות מדירה את בת זוגו של חייב, בניגוד להסכמתה, אם היא אינה אחת מבעלי החוב. עד כה נדרש בן הזוג של החייב לפנות את הדירה, והיא נמכרה כפנויה
בית המשפט העליון קבע אתמול (א') בדעת רוב כי דירה של חייב בהוצאה לפועל, שהייתה רשומה בטאבו על שם החייב ואשתו (שאינה חייבת בהוצל"פ), תימכר כבית תפוס ולא כבית פנוי. המשמעות היא שלא ניתן יהיה להוציא את בת או בן הזוג מן הדירה והיא תימכר כנכס שבו דייר מוגן (מה שיוריד באופן משמעותי את אטרקטיביות הנכס).
הסוגיה עמדה להכרעת ערכאות רבות עד כה, לאור העובדה שבחוק המקרקעין קיימת הוראה שבפרשנות מסוימת ניתן לקבוע כי היא סותרת הוראה בחוק הגנת הדייר - בעוד שחוק הגנת הדייר קבע, שבמקרה שכזה יש למכור את הדירה כתפוסה, הרי חוק המקרקעין קבע שבפירוק שיתוף בדירה שרשומה על שם שני בני זוג נשואים, הדירה תימכר כפנויה.
לדברי עו"ד אמיר שושני, ממשרד אמיר שושני בירושלים, שיצג את בת הזוג, מדובר בפסק דין בעל השלכת רוחב עצומה על חייבים רבים בהוצאה לפועל, שנושיהם מבקשים לסלק מדירותיהם. "עד היום, למרות שהדירות רשומות במשותף על שם שני בני הזוג מצאו עצמן בנות הזוג נזרקות לרחוב בגלל חוב לא להן".
לא ניתן לעקוף את המחוקק בדרך של פרשנות
שושני מוסיף כי הפסיקה בישראל נטתה לצמצם את הוראות חוק הגנת הדייר, עד כדי כך שנתנה פרשנות, שממנה השתמע כי קיימת סתירה בין שני החוקים. במרבית המקרים נקבע כי במקרה של סתירה, ידו של חוק המקרקעין על העליונה ובית המגורים צריך להימכר כפנוי.
לדבריו, הוראת חוק המקרקעין נועדה לפתור בעיות שבין בני זוג, כאשר האחד מבקש למכור את הדירה והשני מתנגד, ואין ללמוד ממנה לגבי כוונות אחרות של המחוקק. במילים אחרות, נטען כי יש לקבוע שחוק המקרקעין אינו סותר את חוק הגנת הדייר במקרה הזה, ולכן יש להחיל את הוראת חוק הגנת הדייר ולא את הוראת חוק המקרקעין, ולמכור את הדירה כתפוסה ולא כפנויה.
כאמור, בית משפט העליון קבע, בדעת רוב, כי למרות מגמת הצמצום בחוק הגנת הדייר, לא ניתן בדרך של פרשנות לעקוף את המחוקק, על ידי הרחבת חוק המקרקעין מעבר למה שהתכוון המחוקק, ולכן הוא קבע שדירת המגורים תימכר כתפוסה ולא כפנויה.
לפנייה לכתב/ת 
