גברים, ככה אנחנו לא אוהבות שמתחילים איתנו

"היי מתוקה", אומר המנהל לעובדת הזוטרה, "אני יודע שזה לא התפקיד שלך, אבל מתוקף המסורת הארוכה של מזכירות נשית, את יכולה בבקשה להדפיס לי את זה בחמישה עותקים?".

"עם גוף כמו שלך מי צריכה בכלל תוכנית חיסכון?", שואל בקול רפה פקיד הבנק את הלקוחה המתעניינת בקופת גמל.

נשמע מזעזע, נכון? נראה לי שהייתן עושות משהו אילו מישהו היה מדבר אליכן ככה, נכון? אני בכל אופן, אסכם את התסריטים המדומיינים האלו במשפט שייאמר בטון תקיף: "אדוני, אני מבקשת ממך לא לדבר אליי ככה". 

למה אנחנו מרשות שידברו אלינו בגסות? (צילום: ablestock)

גברים, תשתקו

סביר להניח שרובכן, אפילו אלו מכן שההגדרה "פמיניסטית" עושה להן צמרמורת, הייתן מוצאות דרך כזאת או אחרת להשתיק את מי שהיה מזלזל בכן ככה, ובצדק.

אבל יש תחום אחד, תחום אחד קדוש ומקודש בו בחורות נוטות להיות רכות כמו הצהוב של הביצה בכל מה שנוגע לאופן הדיבור אליהן. התחום הזה, גבירותיי, הוא התחום שגוזל יותר מדיי שעות מחשבה ופענוח מתאי המוח היקרים שלנו: היחסים עם בחורים.

כמובן שבחור שמתחיל איתך איננו פקיד בנק שאמור לדעת את גבולותיו מתוקף סמינר "יחס ללקוח" שהוא עבר, שם לימדו אותו מה מקובל ומה לא, ואפילו אם בין ביס בורקס אחד למשנהו הוא פספס איזה כלל נימוס, תמיד יהיה מישהו מעליו שיעמיד אותו במקום בעת הצורך. אבל למה בעולם החופשי, בו בחורים מתחילים עם בחורות, אין גבולות ברורים לדברים אותם מקובל להגיד ולדברים שכדאי להשמיט? אולי בגלל זה בחורים עושים, ובעיקר אומרים, כמעט את כל מה שעולה בדעתם.

למה לגברים אין מנטור שיסביר?

אני כל הזמן רואה מסביבי בחורים צעירים, נחמדים ואינטלגנטיים שמנסים להתחיל עם בחורות צעירות, נחמדות ואינטיליגנטיות, לפחות כמותן. אני לא יודעת מה משתבש שם בדרך, אבל אני גם רואה איך שוב ושוב גברים מרשים לעצמם יותר מדי והבחורות לא מעמידות אותם במקומם. חבל שגם להם וגם להן אין מנטור שיסביר, שידריך. כי הרי אפשר להאשים את הבחורים ולומר שבסיטואציות סמי-מיניות הם מתנהגים בגסות, לוחשים לך איזו הערה מינית, מסתלבטים על העבודה שלך או זורקים בדיחה שוביניסטית עבשה. אפשר גם לומר שרק בחורים ישראלים מתנהגים ככה. אבל אני חושבת שאנחנו מעודדות את ההתנהגות הזאת על ידי ההתעלמות שלנו, על ידי צחקוק חינני, למשל, ומקסימום - עוקצות בחזרה.

למה זה קורה? אולי בגלל שאנחנו מפחדות להיות תקיפות כשמתחילים איתנו, ואז, אבוי, לאבד את ה"התחלה", את הסיכוי שיקרה כאן משהו. בשלב הקריטי הזה אנחנו מוכנות להעלים עין ולהשקיט אוזן. אבל תכלס מה ייצא לנו מזה? דייט עם בחור מעצבן? ליל פלרטוטים בלתי נגמר? 

דיבור חדיש. הבחורות מפחדות להפסיד את ההתחלה (צילום: Able Stock)

גברים מתחילים, בחורות סולחות

יש משהו ברגע ההתחלה, רגע של היכרות זעירה, רגע של תקווה, של ביטחון עצמי מופרז ושל חוסר בטחון תהומי שמוציא מבחורים אגרסיביות בלתי נשלטת. יש משהו ברגע הזה שמוציא מבחורות סלחנות תהומית וקבלה אינסופית. כי כשמתחילים איתך הכל כשר, העיקר שמתחילים איתך. כי תשומת לב גברית היא יהלום בלתי מלוטש ומי האשה שתהיה כל כך מטומטמת שתזרוק את הגבר שהואיל בטובו להתחיל איתה, ככה על ההתחלה עוד לפני שבדקה אם קוטר הטבעת הולם את הקמיצה שלה?

אני חושבת שהנזק שבחורה גורמת לעצמה בכך שהיא נותנת לגברים להתייחס אליה כך, הוא בלתי יתואר. הבחור המעצבן והחוצפן הוא לא רלוונטי, הוא רק איקס עלום שם במשוואה. את, ורק את, היא זאת שייגרם לה נזק. עם הזמן המילים המעליבות שלו ייכנסו לך לראש, יחדרו את תת המודע וישבשו את מה שאת חושבת על עצמך ואת אופן ההתנהגות שלך.

השורה התחתונה: יחס מזלזל יש לבלום באופן מיידי, באותו הרגע. ולזכור את מה שכולנו יודעות בליבנו: לא כל תשומת לב גברית היא מבורכת ונחשקת, הרוב זה בלאי. אז הגיע הזמן שתפסיקו לשתף פעולה עם זה ותתחילו להתאמן מול המראה "אדוני, אני מבקשת שתפסיק לדבר אליי ככה".