מיהו רב
"עבר אדם את הבחינות ההסמכה; האם הוא ראוי לקבל את כושר הרבנות. מיהו? מה טיבו? מה טיב אישיותו"? הרב רפי פוירשטין מציע לבנות תהליך הסמכה משלים למבחן הרבנות
הפולמוס סביבהסמכתו לרבנות של הנער בן ה- 14,
ותשובתו של הראשון לציון הרב עמאר הסיחו את הדעת מהשאלה היסודית . השאלה היא לא בן כמה צריך להיות הרב? ומהו גילו המינימלי? אלא מיהו הרב? רעיון העיוועים שילד צעיר, מוכשר וידען ככל שיהיה , יוכתר כרב, משקף אי הבנה מוחלטת של מהו רב בישראל. אך גם העיקרון ההפוך: שכל מי שהוא בן עשרים ומעלה ועבר בהצלחה את המבחנים יכול להיקרא רב גם הוא בטעות יסודו. שהרי הגם שהידע ההלכתי והתורני הוא תנאי הכרחי ביותר בתהליך הסמכתו של הרב, הוא איננו תנאי מספיק. גילו וידיעותיו של הרב הם רק מרכיב אחד וממש לא היחיד בעיצוב דמותו של הרב בישראל. הבה ננסה לשרטט את דמותו של הרב בישראל בעקבות דברי הרמב"ם:
"אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו, או לתם..." (רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ד הלכה א)
".... אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם, וקופצין ויושבין בראש לדין ולהורות בישראל, הם המרבים המחלוקת, והם המחריבים את העולם והמכבין נרה של תורה.... " (רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ה הלכה ד)
למה מתכוון הרמב"ם כשהוא מדבר על דמותו של התלמיד "ההגון ונאה במעשיו" ועל התלמידים "שהירבו תורה כראוי":
- הרב צריך להיות בעל מידות מתוקנות. הוא איננו ממהר לכעוס, כיוון שהוא ניחן בענווה. האגו שלו מווסת היטב. הוא לומד מסביבתו, הצורך שלו בכבוד נובע בעיקר מהמתבקש מתפקידו, לא יותר ורצוי פחות. הוא בעל יכולת הקשבה ושיחה. הוא אוהב שלום ורודף שלום, ובעיקר בורח ממחלוקות כמו מאש.
- הרב צריך להיות ירא שמים וזהיר בשמירת המצוות, והדברים ברורים.
- הרב צריך להיות בעל כושר מנהיגות, אומץ לב ציבורי לעמוד מאחורי האמת שהוא מאמין בה. ויחד עם זאת לדעת מה להגיד ? ומתי להגיד שהרי אמרו חכמים כי לעיתים "מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים".
- הרב צריך להיות בעל יושרה פנימית גבוהה.
- הרב צריך להיות בעל מסירות נפש לציבור שאותו הוא מנהיג, ובבחינת "עבד" של הציבור. שהרי חכמים כינו את הרבנים- "עבדי הציבור".
- הרב צריך להיות בעל כושר אמפאטי, דהיינו להבין את היחיד והציבור הבאים עימו בקשר.
- כיוון שבדרך כלל רב הקהילה מטפל גם במצוקות הפרט, הרי שנכון שהוא יוכשר בתחומים אלה על מנת שלא יפגע חלילה במי שבא להיוועץ עימו.
- הרב שתפקידו ללמד תורה צריך להיות בעל כושר רטורי בסיסי.
- הרב צריך להיות בעל יכולת שיקול דעת, והכרעה זהירה במצבים מסובכים.
בימים קדמונים כשרב סמך את תלמידו, טרם היות בחינות מסודרות וממלכתיות. הוא הכיר את תלמידו, עמד על קנקנו, ויכול היה לקבוע האם ראוי הוא להסמכה אם לאו. נכון שמקובל היה שאדם הולך לרבנים שונים להיבחן אצלם. אך עצם המפגש האישי, אפשר לרב לתהות על אישיותו של העומד מולו.
בימים קדמונים כשלא היו פרופסיות מקצועיות בתחום הנפש (פסיכולוגים, עוסי"ם, פסיכיאטרים) לא נדרשה מהרב הכשרה מיוחדת בתחום הנפש. אך היום כשכל העולם מתמקצע, קשה לקבל את זה שהרב הוא האחרון שעוד לא התמקצע , באופן זה או אחר בתחומי הנפש והמשפחה, בהם הוא כה עסוק.
היום הכול הפך ממוסד וטכני. עבר אדם את הבחינות הוא ראוי לקבל את כושר הרבנות. אך מיהו? מה טיבו? מה טיב אישיותו? מה על כל הרכיבים החיוניים שתיארנו זה עתה? מי בוחן אותם? מי מכשיר אליהם?
לא לחינם ישנם קהילות רבות החוששות מלמנות על עצמם רב. הציבור אמנם מקבל גופשנקא רשמית לידיעותיו של הרב. אך אין שום תהליך הכשרה וממילא גם אין תהליך הסמכה שנוגע לכל הרכיבים הנוספים הנוגעים לאישיותו של הרב.
לכן, ברצוני להציע לארגון רבני צהר שאני ממייסדיו, לבנות תהליך הסמכה משלים לזה של הרבנות. מבחני הרבנות כבודם במקומם מונח, והם ימשיכו לאשר את ידיעותיו של הרב. אך במקביל נדרש תהליך הכשרה והסמכה שיבחן את אישיותו של הרב ואת יכולתו לשמש מורה, מנהיג, פוסק ותומך כשהוא מתפקד כ"רב יועץ" לקהילתו בתחומים הסבוכים המובאים לפניו.
המקרה המופרך של הילד הצעיר שניגש למבחני רבנות, מלמד על התפיסה המוגבלת הקיימת היום של 'מהו רב'. גם אם נחסמה דרכו של אותו נער מחונן, עדיין לא הובטחה כניסתם של הראויים לשמש בתפקיד המנהיגותי החשוב הזה, שלא נס ליחו, וההיפך.
לפנייה לכתב/ת 
הרב רפי פוירשטין
מומלצים
