אהבה טובה לאושר. מה עם אהבה וירטואלית?
החיבור למציאות הריאלית נתפש כקריטריון בסיסי לאושר. האם האינטרנט יכול לגרום לנו להיות מאושרים יותר? מה בין גולש כבד באינטרנט לרווקה שמתאהבת רק בגברים נשואים? לפי מחקר חדש, ככל שמשתמשים באינטרנט, בעיקר ברשת חברתית, גוברת התחושה של רווחה אישית
רשת האינטרנט משפרת לנו את החיים, אין על כך ויכוח. האם אנחנו משלמים על כך בחיים רדודים יותר - קשרים רדודים עם אנשים אחרים, השכלה חסרת עומק ואהבות שטחיות? זה מה שטוענים נגד האינטרנט. אומרים שהרשת גורמת לרבים מאיתנו להתרחק ממגע אנושי, לבגוד יותר בזוגיות, ללמוד באקדמיה ברמה של ויקיפדיה או אפילו פחות מזה, וכיוצא באלה. האם בגלל זה אנחנו מתרחקים מהאושר?
כדי לענות על השאלה, אפשר לשאול את האנשים המרבים להשתמש באינטרנט מה הם מרגישים. אם הם יגידו שהם מאושרים יותר, הרי שזאת התשובה. האושר הוא בסך הכל הרגשה אישית. האומנם? אם אדם מרגיש שהוא מאושר, או מאושר יותר, הוא באמת כזה?
צריך מומחים כדי לדעת אם אנחנו מאושרים?
נשאל אדם שנמצא תחת השפעה של סמים עד כמה הוא מאושר. האם נוכל להתבסס על התשובה שלו? מה לגבי רווקה שמתאהבת רק בגברים נשואים. נאמין לה אם היא תגיד שהיא מאושרת?
החיבור למציאות הריאלית נתפש אצלנו כקריטריון בסיסי. נרקומן הורס לעצמו את החיים ולכן הוא לא יכול להיות מאושר, כמו גם רווקה שמתאהבת רק בגברים נשואים. קריטריונים לאושר, לפי הגישה הזו, מבוססים על הבנת המציאות. אמונה באל נחשבת על ידי דתיים לקריטריון של אושר, כי אלוהים הוא היחיד לדעתם שיודע מה באמת קורה פה. לשיטתם, אי אפשר בגלל זה להיות מאושרים בלי למלא את מצוותיו.
בעלי ידע, מומחים, בודקים וקובעים בשבילנו מה נכון לעשות כדי להיות מאושרים. שיקול הדעת הפרטי, על פי הגישה הזאת, אינו שופט אמין ראוי לענייני אושר. הוא לא מבוסס מספיק על הכרה מעמיקה של המציאות.
האם הגישה הזו עקבית?
בילוי של שעות באינטרנט נחשב בטעות להתמכרות
תפקידו של המושג "התמכרות" לעזור לנו להבחין בין מציאות ריאלית לבין מציאות אחרת. המאפיין הבולט של התמכרות הוא עיסוק בעניין שבא על חשבונה של המציאות הריאלית. אנשים מכורים מתנקים מהמציאות הריאלית, בדרגות שונות. "התמכרות" הוא אפוא מושג פלא. אפשר להבין דרכו, בחדות מרבית, מתי תחושת האושר שלנו היא אמיתית ומתי היא שגויה.
האם האמונה החרדית היא התמכרות? יש לחלקם הלא מבוטל של החרדים בישראל את כל המאפיינים של ניתוק מהמציאות: הם לא מסוגלים לפרנס את עצמם, אין להם שיקול דעת עצמי, הם לא מסוגלים לחיות בלי תמיכה חיצונית מתמדת, נפשית וכלכלית, אין להם כישורי חיים בכמה תחומי יסוד והם מתקשים להבין מה קורה סביבם. די דומים לנרקומנים. למה הם לא מוגדרים כמכורים? למה לא שולחים אותם לגמילה? כי בשבילם אלוהים הוא המציאות הריאלית? אבל יש עוד סוגים של מכורים שמרגישים שההתמכרות שלהם היא המציאות הריאלית.
נוכל לענות על השאלה תוך השוואה לדוגמה הבאה. אדם שמקדיש לחבריו הרבה מאוד מזמנו לא נחשב מכור לחברים. אדרבה, ככל שיש לו יותר חברים, הוא נחשב מועמד בכיר להיות אדם מאושר. לעומתו, אדם שמקדיש הרבה מאוד מזמנו לחברים וירטואליים - כן נחשב מכור והוא מועמד בכיר במקומותינו להיות אומלל. מה ההבדל?
אולי אושר שמבוסס על קריטריונים מהעבר מקבל אצלנו אישור רשמי של אושר אמיתי, בעוד שאושר שמבוסס על קריטריונים עתידיים נחשב אצלנו להתמכרות. חרדים לא מוגדרים כמכורים, משום שהמושג 'אלוהים' נוצר בעבר. ואדם שלא מתראה פנים אל פנים עם החברים שלו, אם כי מדבר איתם ברשת כמעט כל יום, נחשב מכור לאינטרנט, משום שהאינטרנט נוצר רק עכשיו והוא עדיין בתהליך התפתחות.
מושגים שנוצרו בעבר נחשבים ריאליים, לעומת מושגים חדשים, יוצרי שינוי, שנחשבים בריחה מהמציאות הריאלית. כך זה בלא מעט תחומים: ילדים שמשחקים רוב שעות הפנאי שלהם בחמש אבנים, מחבואים, תופסת, דמקה ומונופול, או במשחקים דומים, נחשבים למי שחיים את המציאות האמיתית, לעומת ילדים שמשחקים בעיקר משחקים אונליין או במשחקי וידאו. אהבה של מועדונים, פאבים, או בתי קפה, כולל גם טיול בפארק, יד ביד, ואז גם בחו"ל כשהראש שלה מונח בטיסה על הכתף שלו, נחשבת אהבה ריאלית. אהבה שכל כולה קשר אינטרנטי נחשבת במקרה הטוב לאהבה לא נכונה, ובמקרה הרע – התמכרות. האושר נקבע בהתאם. השקעת זמן רב באינטרנט נחשבת "חוסר חיים", או חסם אושר.
"פייסבוק הופך אותנו למאושרים יותר"
מחקר בריטי מגיע למסקנה הפוכה. על פי המחקר, ככל שמשתמשים יותר באינטרנט, במיוחד ברשתות חברתיות, אבל לא רק, כך גוברת התחושה של רווחה אישית, סיפוק מהחיים והרגשה של שליטה עצמית.
החוקרים חילקו את השימוש באינטרנט לשלוש דרגות: פעם אחת בשבוע, פעמיים עד חמש פעמים בשבוע, ומספר רב של פעמים בכל יום. הדרגה הראשונה זכתה לציוני האושר הנמוכים ביותר, בעוד שהדרגה השלישית לציונים הגבוהים ביותר.
הממצאים האלה נכונים בכל המעמדות החברתיים, מנמוכה ביותר עד לבינונית, בכל הארצות בהן נערך המחקר, לגבי גברים ולגבי נשים, אבל הציונים הגבוהים ביותר התגלו בקרב נשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, בעלות השכלה נמוכה ו/או מארצות מתפתחות.
הממצאים מפתיעים רק את מי שעדיין חושבים שיש לשפוט את האושר על פי מושגי העבר של המציאות הריאלית. לא מדובר כאן גם בממצאים חדשים; המחקר הנוכחי מחזק ממצאים של מחקרים קודמים ומגוונים. "פייסבוק הופך אותנו למאושרים יותר", מסכם אחד החוקרים מצוות המחקר הבריטי.
לקריאת המחקר הבריטי
