לחץ חברתי
הפסקול המצוין והאפל שיצר טרנט רזנור מניין אינץ' ניילז לסרט "הרשת החברתית" הוא היצירה החזקה ביותר שהלחין רוקר לסרט מאז "זה ייגמר בדם" של ג'וני גרינווד. העובדה שהוא שונא את פייסבוק רק עשתה טוב
זה אינו מפגש אמנותי ראשון בין פינצ'ר לרזנור: "Closer", הלהיט של NIN, נכלל בפסקול "שבעה חטאים" של הבמאי, שלפני חמש שנים גם ביים ללהקה את הקליפ ל-"Only". אבל כאן מדובר בדואט יצירתי מורכב וממושך יותר, שכלל גם צלע שלישית: אטיקוס רוס. מאז הופעתם הכבירה של נ.י.ן. בתל אביב, כמעט כל ההקלטות של רזנור נעשו בשיתוף רוס, מוזיקאי אנגלי שבעברו תרומות לאמנים מגוונים" מ"בומב דה בייס" דרך סול וויליאמס ועד לפרי פארל והפקת האי.פי המשותף ל-נ.י.ן ולג'יינז אדיקשן, שליווה את מסע ההופעות האמריקני של שתי הלהקות לפני שנתיים.
רזנור. בין מסתורין לפורקן, בין אימה להומור (צילומים: AP)
רוס כבר חיבר פסקולים בעצמו, והתחום אינו חדש אף לרזנור, שבעברו כתיבת מוזיקה למשחקי מחשב כמו Quake ו-Doom וגם, כמובן, הפסקול המהולל מלפני 15 שנה ל"רוצחים מלידה" של אוליבר סטון.
לא בטוח שהפסקול חמור הסבר והגועש לפרקים מעיד על אופי הסרט עצמו, למרות שכמו רזנור, פינצ'ר מומחה בחקירות יצירתיוֹת ופופולריות של הצדדים האפלים בקיום האנושי. אבל העבודה הזו היא הטובה שבהקלטות של רזנור עם רוס עד כה, לפחות במה שקשור לסאונד ולאסתטיקה.
רזנור חתום פה על הפסקול הכי חזק של יוצר רוק מאז שג'וני גרינווד מרדיוהד עשה מלאכה משובחת ל"זה ייגמר בדם". כולו כֵּלי וכולו מקורי, פרט לעיבודים מחדש לשני קטעים קודמים של רזנור את רוס ולגרסה לא ממש מזהירה ל"בהיכל של מלך ההרים" מתוך "פר גינט" של אדוארד גריג.
בחלקים נרחבים ממנו, הוא מעין מחווה של רזנור לבריאן אינו. בעיקר לעבודות החלוציות והמופתיות של אינו מאמצע שנות השבעים, באלבומי סולו שלו כמו "Another Green World" ובטרילוגיה הברלינאית של דיוויד בואי (בעיקר Low הנשגב). וכפי שרזנור עשה בראשית דרכו - כשהביא את הרוק התעשייתי שנולד באירופה אל חדרי הילדים בפרברים הלבנים של אמריקה וקירב צלילים קיצוניים אל השוק הפופולרי - כך נעשה פה משהו די דומה לאמביינט נוסח אינו. רזנור מפשט אותו ומיידד אותו כמעט לכל אוזן.
יש פה אמנם גם קטעים כמו "A Familiar Taste", שמדבר בשפה ניין אינץ' ניילזית מובהקת, או "In Motion", שקצת מהדהד כמו ריק רייט הפינק פלוידאי המנוח פוגש את ז'אן מישל ז'אר וניו אורדר. אבל מרבית הרצועות הן בעיקר רעיונות מלודיים פשוטים וברורים מאוד, שרזנור מפתח בטיפולי סאונד מושלמים ותוך שימוש ביכולותיו הפופיות. כך שהפסקול כולל גם לא מעט שיאים קליטים ודינמיקות בריאות בין מסתורין לפורקן, בין אימה להומור.
מגזין "פיצ'פורק" כינס לרגל הפסקול שיחת ועידה בין החברים רזנור את פינצ'ר, ובה הבמאי תהה "מי, מוזיקלית, כשיר יותר מטרנט לדבר על חדשנות וטכנולוגיה ותקשורת וקישוריות?". רזנור, מצידו, מספר שבתחילה דווקא הקישור לפייסבוק גרם לו לרתיעה מהפרויקט: "דאגתי משום שפייסבוק מסריחה בעיני. עוד רשת חברתית של בזבוז זמן. אבל לאחר שקיבלתי את התסריט של ארון סורקין (יוצר סדרת הטלוויזיה "הבית הלבן") נרגעתי והבנתי שזה לא הולך להיות עוד איזה סרט נעורים מטופש. העבודה מול פינצ'ר הייתה טובה משום שאני אוהב לשרת אדם שאני מעריך, ולפעמים גם נעים לי לא לקבל את כל ההחלטות בעצמי".
רזנור. מפשט ומיידד את האמביינט
לרזנור היסטוריה ארוכה של חדשנות טכנולוגית ושל יחסי משיכה-דחייה לפלטפורמות חדשניות כמו פייסבוק. הוא התחבר לטוויטר ונטש, בדק מודלים של הפצות מוזיקה חינמיות ומתומחרות ברשת וכיום מצהיר שהוא פתוח לכל מיני אפשרויות, כשכל מוצריו, כעצמאי ותחת הכותרת הלהקתית, יוצאים בלייבל הפרטי שהקים, The Null Corporation.
רזנור סיפר ל"פיצ'פורק" מעט על יחסיו המשתנים מול תעשיית המוזיקה המשתנה: "בעבר כעסתי לאחר שטרחתי שנה שלמה על אלבום ואז הוא דלף לרשת לפני שהיה שלם ומוכן וכעסתי על המעריצים שהקשיבו לזה. ואז פתאום קלטתי, 'רגע, מה פתאום אני מתעצבן דווקא על האנשים שהכי מחכים נרגשים להאזין לחומרים חדשים שלי?'".
רזנור מעיד גם על השינוי בהרגלי העבודה שהולידו אצלו השינויים בהרגלי צריכת המוזיקה: "אולי בעתיד אביט לאחור ואתחרט על קטעים שלא יצאו שלמים, אבל כמוזיקאי, יש משהו מקסים בכך שאני מסיים לעבוד על קטע ביום שישי בלילה ואנשים יכולים להאזין לו מיידית, ולא רק כמה חודשים מאוחר יותר, כשאנשי השיווק נכנסים לפעולה".
כמובן, המפגש בין אמן כרזנור לבין סרט שעוסק ברקע הפחות מתוקשר וחשוף של צמיחת תאגיד חדשני כמו פייסבוק מעלה לא מעט הרהורים על השינויים בהרגלי התקשורת, ההפצה וההאזנה, וכיצד הללו כבר מזינים שינויים בלתי נמנעים גם בתהליכי היצירה. נדמה שרזנור נידב בראיון הנ"ל גם את אחד הסיכומים היותר מדויקים ופחות משמחים בנוגע לזרמי העומק שמשנים את פני החברה הדיגיטלית ואת משמעותה ומיקומה של המוזיקה החדשה הנוצרת בתוכה.
הציטוט הבא של רזנור מלמד על מיידיות שבאה על חשבון העמקה, על רצועות בנות חלוף שבאות במקום יצירות שהן גם עמודי התווך של הנפש ושל התרבות, ועל האופן בו מקשה הזיווג בין מידע לבין מהירות על צמיחה איטית ומהורהרת יותר של תהליכים יצירתיים. רשות הדיבור לרזנור: "כרגע ההשקפה שלי היא שאנשים מאזינים להרבה יותר מוזיקה אבל מבלים פחות זמן עם כל קטע. ולכן אני נוטה לעבוד על חומרים מהר יותר ולשחרר אותם מהר יותר. אני מתחיל לראות בהם משהו שדומה יותר לכתיבה עיתונאית מאשר לספרות".
לפנייה לכתב/ת 
