למה אברהם לא בירך את יצחק?
"אברהם עסוק בכל כוחותיו בחיבור העולם אל מקור הברכה והכרה במנהיגו של עולם. אך לאחר שהברכות נמסרו לו, מדוע לא בירך את בנו"? הרב בני לאו בין ברכה להברכה
עד עתה נתברך העולם מפי הגבורה: ויברך את האדם, ויברך את נח. מכאן ואילך מקבל האדם את האחריות לברכה: "היה ברכה". וכלשונו של רש"י: "הברכות נתונות בידך. עד עכשיו היו בידי ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ".
ברכה זו אינה חיצונית, אינה לקוחה ממנהגי בני אדם ומנימוסיהם. היא לקוחה ממקור הברכה ומתארת את החיבור העמוק שבין נפש לנפש, בין אדם לאדם. כדי להבין את מהותה של הברכה נשתמש בעולם החקלאות ופועלו של החקלאי. אחת המלאכות המסובכות והמופלאות בעולם המטעים היא מלאכת ההברכה. מלאכה זו נועדה לייצר ריבוי בעצים או שיחים גמישים (כמו בגפן). לוקחים ענף מהעץ הותיק (המכונה "צמח האם"), מכופפים אותו לקרקע ומאפשרים לענף להשתרש בעודו צמוד לצמח האם. לאחר שהכה שרשים - מנתקים אותו והוא הופך לצמח עצמאי, זהה לחלוטין לצמח האם. כל עוד הענף מחובר לצמח האם הוא יונק ממנו ונחשב לחלק ממנו לכל דבר. כך, למשל, בדיני ערלה. אם העץ המוברך (הצעיר) מחובר עדיין ל"צמח האם" הותיק הוא לא צריך לספור שלש שנות ערלה אלא נחשב כנספח לאמו "הזקנה". אך יש שלב בחיים שהכל מתהפך. צמח האם הופך להיות תלוי בעץ הצעיר המוברך. כך מתארת זאת המשנה (ערלה פרק א):
אילן שנעקר ובו בריכה והוא חיה ממנה חזרה הזקינה להיות כבריכה הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה מונה משעה שנפסקה.
המשנה מציירת תמונה שבה אילן נעקר אך הענף שהוברך מאותו אילן מחובר לקרקע. "צמח האם" איבד את כוחותיו וכעת הוא יונק מהבן הצעיר שנקלט וחי בעצמו. "חזרה הזקנה להיות כבריכה" – חיי צמח האם מוקצבים על פי חיי הצמח המוברך.
מתמונת טבע זו נחזור לעולמה של הברכה ומשמעותה. אברהם מקבל מהקב"ה את האחריות למלא את העולם בברכה. הברכה שמברך ה' את אברהם היא "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך". זוהי הבטחת שמים שאברהם יהיה מלווה בברכת ה' בכל דרכיו. אך סופו של הפסוק במילים "והיה ברכה". זהו ציווי ולא ברכה. הוא מקבל תפקיד להמשיך את הכוח שמעניק לו ה' ולהעבירו הלאה, בכל מעגלי החיים שלו. אם זה לא מספיק ממשיך הקב"ה ואומר לו "ונברכו בך כל משפחות האדמה". הברכה הזו, כוח החיים שנתתי לך, צריך להגיע לאנושות כולה. כך מבאר הרמב"ן בפירושו: "כי כל משפחות האדמה יתברכו בו, לא אנשי ארצו לבד".
אברהם הופך להיות מקור הברכה של הסביבה הקרובה וממשיך ומחבר את העולם כולו בברכה. זהותו של אברהם מתבררת על רקע התודעה הזו של "והיה ברכה... ונברכו בך כל משפחות האדמה". הוא עסוק בכל כוחותיו בחיבור העולם כולו אל מקור הברכה, אל ההכרה במנהיגו של עולם. בכל מקום קורא בשם ה', מקים מזבחות ומייצר אקלים חדש בעולם האלילי שבתוכו חי.
רק בביתו הדברים מסתבכים.
קריאה בפסוקי התורה מעוררת שאלה קשה ביחס להנחלת ברכת ה' מאברהם ליצחק. בשום מקום לא מוזכר שאברהם בירך את יצחק בברכה שקיבל מאת אלוקיו. יצחק מברך את יעקב, יעקב מברך את בניו וכולנו מברכים את ילדינו באותן ברכות: "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק". הדבר היחידי שנאמר על אברהם ביחס ליצחק זה "ויתן את כל אשר לו ליצחק" (פרק כה). אמנם רש"י, שם, מבאר את הפסוק הזה ביחס לברכה:
שאמר לו הקב"ה לאברהם (לעיל יב ב) והיה ברכה, הברכות מסורות בידך לברך את מי שתרצה, ואברהם מסרם ליצחק.
אולם המדרש (דברים רבה פרשת וזאת הברכה) לא ראה זאת כך:
והיה ברכה ואברכה מברכך: אמר הקב"ה הריני מוסר הברכות לכל מי שאתה מברכו ואני חותם על ידך.
וכי מאחר שנמסרו הברכות לאברהם, למה לא בירך ליצחק?
לפי המדרש אכן אברהם לא בירך את יצחק! שואל המדרש איך זה ייתכן, הרי הוא קיבל לידיו את הזכות לברך את מי שרוצה? תשובת המדרש מפתיעה בעוצמתה:
לפי שעשו יצא ממנו. אמר אם אני מברך את יצחק הרי עשו מתברך, ונמצא יעקב חסר, למה הדבר דומה לבעל הבית שהיה לו כרם, נתנו לאריס, והיה באותו הכרם אילן החיים מודלה על אילן של סם המות, ואין אותו אריס יודע מה לעשות, אמר אם אעדור אותו הכרם הרי אילן של סם המות מתגדל, ואם איני עודר את הכרם הרי אילן של סם חיים מת, אלא אמר הריני אריס, אגלגל בכרם זה עד שיבא בעל הכרם ויעשה בכרמו מה שיראה,
ואף כך אמר אברהם, אם אברך את יצחק נמצא עשו מתברך ויעקב מפסיד, אלא הריני מניחו עד שיבוא הקב"ה ויעשה שלו.
דרשה מרעישה. אפשר להבין אותה רק על רקע ההסבר של מלאכת ההברכה המתוארת לעיל. הגנן שמטפל
במטע מוצא עץ מסובך, מורכב ומוברך מנטיעות שונות. יש בו חלקים מזיקים ויש משובחים. כל טיפול ב"צמח האם" יועיל או יזיק לכל חלקי העץ הזה. הוא לא יודע אם לפגוע בעץ כדי לדכא את החלקים המסובכים או לעודד את צמיחתו כדי לגדל את החלקים המבורכים. החלטת הגנן היא פשוטה. יבוא בעל הבית ויחליט. "שב ואל תעשה עדיף". זה גדול עליו. אומר המדרש – כך חש אברהם ביחס ליצחק. יש לפניו יצחק אך ממנו יצאו שתי נטיעות מאותו רחם, יעקב ועשו.
איך מעבירים את הברכה הלאה לאותה נטיעה מורכבת? נמנע אברהם ולא בירך. מה עשה הקב"ה מייד עם מותו של אברהם? "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו".
בעולמו של הקב"ה יש הברכות והרכבות מגן שלם. כך, למשל, בנה הקב"ה את סיפורו של עם ישראל במלאכה מופלאה של הברכה משני ענפים של עצים דחויים לגמרי (מדרש לפרשת לך לך):
אמר הקב"ה לאברהם שתי בריכות טובות יש לי להבריך בך רות המואביה ונעמה העמונית:
הניסיון לשמור על העץ באופן סטרילי עשוי לדלל אותו ולדכא אותו. הקב"ה מראה לנו, דרך ברכת אברהם וזרעו, שכשם שאברהם הוא מקור הברכה ומעניק את ברכתו לעולם כולו כמו "צמח האם", כך יש "בריכות טובות" בעולם שעשויות להתחבר לאותו צמח אם ולהעשירו בפירות שיצמיחו את מלך המשיח.
הרב בני לאו הוא ראש בית המדרש החברתי בירושלים
לפנייה לכתב/ת 
