מכמונת פייסבוק: המשטרה בולשת ברשת

רשויות אכיפת החוק מפעילות כלים רבים לאיתור עבריינים ומניעת פשעים. כלי מודיעיני חדש יחסית הוא הרשת החברתית: במת ענק עליה מציגים אנשים תמונות וסרטונים שלהם, מספרים חוויות וחושפים סודות אפלים לעיני העולם. השבוע פורסם כי הוגש כתב אישום נגד נהג שטס במהירות של 260 קמ"ש, בזכות ראיות שמקורן בפייסבוק. הטייס, אלעד וייצמן מעכו, צולם מתוך המכונית בעודו קורע את כביש החוף. הסרטון הועלה לפייסבוק תחת הכותרת "תל אביב-חיפה בתשע דקות".

לא היתה זו הפעם הראשונה בה השתמשו הרשויות בכלי זה כדי להילחם בפשע – או לעודד אזרחים שומרי חוק לסייע למשטרה. בעולם מתבצע שימוש נרחב בפייסבוק, ביוטיוב ובאתרים נוספים כדי להרשיע עבריינים ולמנוע פשיעה.

איך מרשיעים על בסיס פייסבוק?

במקרים מסוימים, הפושע פשוט מרשיע את עצמו: ג'ייקוב ראהם מוורמונט קם בוקר אחד בנובמבר 2009, גנב אוטובוס ויצא לנסיעה מרעננת מוורמונט לקונטיקט. הנסיעה היתה כל כך כיפית ונחמדה, שהוא תיעד אותה בווידאו, והעלה את הסרטון ליוטיוב, עם כתוביות והסברים. בכך עשה מר ראהם עבודה קלה מאוד לבית הדין בו הוא נשפט: סרטון וידאו, במקרה ההוא, היה ללא ספק ראיה קבילה. עוד דוגמאות להרשעות (מבורכות) הן במקרה של פדופילים - שבחלק מהמקרים נעצרו הודות להודעות ששלחו ברשתות חברתיות.

על בסיס הודאתו והראיות שנגדו, ככל הנראה שגם וייצמן יורשע בעבירות תנועה – אבל במקרים רבים אחרים לא קל לקבוע אם תמונה שהועלתה לרשת מהווה ראיה מרשיעה. עו"ד אביב אילון, שמתמחה בדיני רשת, מסביר: "כבר הוגשו בעבר כתבי אישום על בסיס ראיות שמקורן ברשתות חברתיות, בנוגע לעבירות של הוצאת לשון הרע ועוד. כל ראיה צריכה לעמוד בקריטריונים שנקבעו בחוק ובפסיקה - לפיהן נקבעת קבילות הראיה ומה משקלה בתביעה".

היות ולא תמיד קל להגיע לראיות (עוד לפני שקובעים אם אפשר בכלל להשתמש בהן) - רשויות אכיפת החוק בעולם צריכות כמה שיותר עזרה, מכמה שיותר גורמים. חלקן עשו צעד גדול וחשוב אל תוך הרשת החברתית, ומצאו בה אנשים שמוכנים לעזור ולשתף פעולה.

אדוני, הפיל שלך חוסם לי את החניה

למשטרת התנועה בניו דלהי יש הרבה מאוד עבודה. איך מצמצמים את העומס? מעבירים אותו לידיים פרטיות במיוחד - אלו של אזרחים בעלי מוטיבציה - וחשבון פייסבוק. המשטרה הקימה עמוד מיוחד ברשת החברתית שמטרתו להוות נקודת דיווח עבור אזרחים שהיו עדים לעבירות תנועה. לדוגמה, פיל פרטי שנוסע בנתיב שמיועד רק לתחבורה ציבורית, כלי רכב ללא לוחית זיהוי, נהיגה פרועה ועוד. מבנה הדיווח מתבסס על שילוב בין תלונה ותמונה - שמהווה ראיה לעבירות התנועה.

עד עתה הועברו 32 אלף תלונות ותמונות - וניתן לראות שחלק מההודעות מביעות דאגה ואכפתיות לאופי הטיפול. "העברתי כבר שלושה דיווחים על נהג ללא לוחית רישוי, האם טיפלתם בנושא?" שואלת אחת הגולשות בעמוד. אם זה מקטנוניות אנושית טבעית ואם זה מאכפתיות ורצון לאכוף את החוק - נראה שככל הרשויות מתירות לאנשים להיות יותר מעורבים ובצורה יותר נוחה - כך הם ישקיעו יותר בלסייע למשטרה. 

המשטרה מזמינה אותך לבהות ולזכות

האפשרות להיות מעורב אישית באכיפת החוק יכולה לתגמל אתכם לא רק מצפונית. בבריטניה, רשויות האכיפה מאפשרות לגולשים עצמם לסייע באכיפת החוק וגם להרוויח מזה: כל בעל מחשב וחיבור אינטרנט יכול להתחבר לשירות Internet Eyes, לקבל גישה לתמונת מצלמות אבטחה במגוון קניונים וחנויות ולבהות במשך שעות ארוכות באנשים נכנסים, יוצאים, קושרים שרוכים ועוד.

למה שמישהו יעשה דבר כזה לעצמו? משום שאם במקרה חזיתם בפשע ודיווחתם למשטרה (ולבעל החנות, בלחיצת כפתור) – תקבלו פרסים של עד 1,000 פאונד. אמנם קשה להתעלם מסוגיית הפרטיות, שמופרת כאשר בוהה בך זר, למטרות רווח ובעידוד ממשלתי. אתר Mirror מדווח ש-13 אלף בריטים כבר נרשמו לשירות. הבהייה משתלמת? חלקית. המנוי לשירות עולה בין שניים ל-13 פאונד לחודש כדי לצפות במצלמות האבטחה: אנשים משלמים כדי לעזור למשטרה, ואולי לזכות בסכום כסף גדול.

אחד המנויים לשירות, פול ממערב לונדון, מאוד מרוצה מההזדמנות שניתנה לו להילחם בפשע. "חלה ירידה בתקציב המשטרה, אבל בעשותי זאת, אני מרגיש שביכולתי לעזור". הסביר. "אני שונא פושעים, ואם אני יכול לעזור לעצור אותם – אעשה זאת".

לא רוצה, אל תאכל. לא יבוא שוטר

למשטרת ישראל יש עוד הרבה מה ללמוד על שימוש ברשת החברתית כדי לאסוף מידע ולשתף את הקהל. בעוד אזרחים מגישים ביוזמתם תלונות על עבירות פייסבוק של הפרת זכויות יוצרים, הוצאת לשון הרע, תכנים לא הולמים וספאם - המשטרה אינה מעודדת בעצמה את מעורבות הציבור באכיפה.

עמוד הפייסבוק של משטרת ישראל מציג בעיקר דיווחים על פשעים שבוצעו, מעצרים, כתבות פלילים שעלו ועוד. במבט ראשון, עמוד הפייסבוק של המשטרה אינו כלי לשירות הציבור, אלא כלי יח"צ. בנוסף, יש בחלקם תגובות של אזרחים ממורמרים. גם עמודי הפייסבוק של משטרת ניו יורק ומשטרת לוס אנג'לס לא מסייעים למלחמה בפשע בשום צורה - אולם לא טורחים לשווק ולפרסם את עצמן. נראה שרק בשנים האחרונות החלו רשויות החוק בעולם לרתום את הרשת החברתית לטובתן - אולם חבל שהעמוד הכל-כך מושקע של משטרת ישראל לא מדרבן את האזרח לקחת חלק במלחמה בפשע.

גם עו"ד אילון סבור כי הרשויות בישראל אינן מסוגלות, בשלב זה, לנצל את הרשת כדי לשפר את השירות לציבור. "ניכר כי אין למשטרה לא את התקציב, לא את כוח העבודה ולא את היכולת להביא להשפעה באמצעות הרשת החברתית. לאור מצבה של המשטרה, מוטב כי תפנה את המשאבים לסיוע לנפגעים ברשת, לפני שתיזום פעולות חיפוש ראיות מפלילות באינטרנט".

מה דעתכם? האם משטרת ישראל צריכה להושיט ידה לעזרה - בפייסבוק? האם תשתפו פעולה עם מאמצים כאלה? ספרו לנו בטוקבקים