בלתי ניתנים לעצירה
קיציס ופרידמן הצליחו להנפיק ב"מעצר בית" מוצר ציני, מגחיך, ועדיין מצחיק. סמדר שילוני מציעה לפנות מקום של כבוד ביציע הקאלט, ליד "חלומות בהקיציס"
טל פרידמן ואיל קיציס מקימים פארק שעשועים. בערב ההשקה מגיעים כל מיני סלבז לעשות להם מערוף, אבל פרט קטן מעיב על השמחה הגדולה והפוטוגנית: רכבת ההרים מתרסקת בעקבות שיטת ההינדוס שהביאה לעולם את הפלקל וגשר המכביה, להלן הנדסת החאפר.
21 סלבז הולכים לעולם שכולו שיק. קיציס ופרידמן יוצאים אל העיתונאים שמחכים להם, שם מתברר להם שהשם האחרון במצבת ההרוגים הוא גרנט. פניהם מתכרכמות. "הוא בדיוק התחיל את העונה בווסטהאם, זה נורא", אומר פרידמן. "צופית", מעדכנת אותו המנהלת האישית שלו. "אה", נאנחים שניהם אנחת רווחה.
"מעצר בית". רגעים הולכים ומתעצמים של מבוכה ופאתטיות
אחר כך הם נכנסים למעצר בית עד תום ההליכים, וככה הסדרה מקבלת את שמה המלא. פרידמן וקיציס פודים את הז'יטונים שהרוויחו ביושר ב"ארץ נהדרת" ו"זוהי סדום", וממירים אותם בחבל שמשחררת להם זכיינית הבית קשת, לטובת סדרה מוקומנטרית שהם משחקים בה את עצמם, ופוטנציאל ההצחקה שלה מתבסס בעיקר על רגעים הולכים ומתעצמים של מבוכה ופאתטיות. קיציס הוא עלוקת פרסום, פרידמן הוא אידיוט גמור. נועה פניני היא סיגי, המנהלת האישית שלהם, אשה ששטיחי רגליים מתנשאים עליה.
"ארץ נהדרת" היא זאת שאפשרה לפרידמן וקיציס ללכת על פורמט שהוא לא קומדיה קלאסית. מצד שני מדובר במילכוד: הצופים של "ארץ נהדרת" יגיעו לפחות בהתחלה גם ל"מעצר בית" ויחפשו שם את הפאות של פרידמן והששששבת שלום של קיציס, ויקבלו את שניהם נותנים טסטמוניות, גונבים מבטים למצלמה, ובאופן כללי יורקים על התעשיה שהם שותים ממנה.
הם יכולים להרשות לעצמם לעשות את זה כי א': הם נמצאים בחוד החנית של התעשייה הזאת, מותר להם. הם גם חשובים כדי שחברים מפורסמים אחרים שלהם, כמו אסי כהן ואגם רודברג, ישתתפו בסדרה בתפקיד עצמם, עם טקסטים שמגשימים את הסיוטים הכי שחורים של ידוענים, כאלה שיגרמו לאנשי יחסי הציבור שלהם להקיא את הטחול מרוב אימה. אבל הסיבה העיקרית שפרידמן וקיציס יכולים להרשות לעצמם לבעוט היא החוק הראשון של הקומדיה: תגחיך את כולם אבל בעיקר את עצמך.
אגם רודברג - פנינה אמיתית
יש סיכון לא קטן ביציאה עם תוכנית כמו "מעצר בית", בעיקר כשאתם דמויות לא מאוד חשופות כמו קיציס ופרידמן, והצופים שלכם עלולים לחשוב שכמו שאתם בסדרה, ככה אתם בחיים. גם הרעיון שעליו מתבססת הסדרה – הבית כלוקיישן כמעט יחיד, הוא לא בדיוק הציפרלקס של הפקה טלוויזיונית. גם הסגנון המוקומנטרי, זה שיושב כל כך יפה על "משפחה מודרנית", שמשהו ב"מעצר בית" מזכיר אותה מאוד, לא תמיד מתיישבת יפה על המזג הישראלי."מעצר בית" צולחת את כל אלה, ומצליחה להנפיק מוצר לא פשוט: ציני, מגחיך, ועדיין מצחיק. מצחיק ממש. ההופעה של אגם רודברג, למשל, לא שחקנית מבריקה בדרך כלל, היתה פנינה אמיתית, וזה אומר שמישהו שם מצא דרך להלביש את הטקסטים על השחקנים בצורה טבעית.
אבל אל תתרגלו לזה מהר מדי: בקשת משום מה חושבים ש"מעצר בית" היא סוג של "פולישוק", ואת 12 הפרקים שלה הם יפזרו על פני כמה שבועות, לפני שהיא תקבל הזדמנות של ממש לצבור צופים או לקבע הרגלי צפייה. אם "מעצר בית" תצליח לשמור על הסטנדרט של הפרק הראשון, היא תתפוס מקום של כבוד ביציע הקאלט, ליד "חלומות בהקיציס".
לפנייה לכתב/ת 
"מעצר בית". שיחררו להם חבל
מומלצים
