הצעת חוק: "אזרחים סוג ב"
"חוק הנאמנות" חסר שיניים? הרב רוזן מסתמך על המקורות ומציע ליישם את "חוק גר-תושב" המגדיר את סרבני ההצהרה כאזרחים סוג ב'
"חוק הנאמנות" אושר השבוע על ידי הממשלה כהצעת חוק לכנסת ישראל. מדובר בחוק שדחפה סיעת ישראל ביתנו, ומטרתו לחייב את אזרחי המדינה להכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי, בדיוק כפי שאנחנו דורשים מאומות העולם.
דומה שמלכתחילה החוק אמור להיות יותר דקלרטיבי (הצהרתי) מאופרטיבי (ביצועי), ונועד למטרות מדיניות, היסטוריות וחינוכיות, בדומה למגילת העצמאות, למשל. הנוסח המקורי דיבר על הצהרת כל אזרחי המדינה, על נאמנות למדינה "יהודית, ציונית ודמוקרטית" ואפילו הגדיר ביטוי מעשי לנאמנות זו: שירות צבאי או חליפי. מאידך, הוא לא חשף שיניים ולא הגדיר מה גורלו של ממאן או ממאנת. נאמר בו כי שר הפנים יוכל לשלול אזרחות. אתם כבר מנחשים מה יהיה ההיקף המעשי של סנקציה כזו.
החוק המוצע כיום עבר כיסוח רציני. למיטב ידיעתי, המלה "ציונית" התנדפה, וכמוה הדרישה לשירות צבאי או חליפי. ובעיקר - תידרש נאמנות רק ממבקשי אזרחות חדשים, שאינם זכאי עליה מכח חוק השבות. בשכלי הדל אני מבין כי גם הנולדים לאזרחי המדינה לא ידרשו להצהיר אמונים. מסקנה: החוק הסופר-מינימלי מכוון לאוכלוסיה סופר-מינימלית, ממש לבודדים בשנה.
כפי שאתם מנחשים, אני כמובן תומך בחוק רחב וכוללני, ומצפה שיכלול גם ביטויים מעשיים לנאמנות זו, בצד סנקציות ממשיות ושלילת אזרחות. מאידך, אני מודע היטב לקשיים ההגדרתיים והאכיפתיים.
הגרסה התורנית
בראשי עולה אפשרות חדשנית בקנה מידה עולמי: הגדרת אזרחות סוג ב' לממאני הצהרת הנאמנות. ואפילו הצעה תורנית בפי, היישר מן המקורות: "חוק גר-תושב". גם במדינת המלך המשיח יהיו נכרים רבים, בעלי אזרחות "גימ"ל-ת"ו" (גר תושב). הללו זכאים ליחס הומאני וסוציאלי מקיף, השאוב מן הפסוק המכליל "גר ותושב וחי עמך" (ויקרא כה,לה), ומן הפסוק המפורט, המשופע בזכויות-אזרח: "עמך ישב / בקרבך / במקום אשר יבחר / באחד שעריך / בטוב לו / לא תוננו" (דברים כג,יז). ואף-על-פי-כן, 'גר-תושב' הוא אזרח בדרגה פחותה, הן בתחושת השייכות ("גר") והן בביטויים מעשיים ("תושב", לא אזרח מלא).
במושגי ימינו הייתי מסתפק בשלילת זכות ההצבעה מגר-תושב, ובהטבות כספיות מסויימות שיוגדרו כמכוונות לאזרחים בלבד. גם בצד השני של המשוואה, בצד החובות, יהיה הבדל מסוים. גרי תושב ישוחררו מחובות מסויימים ובראשם שירות צבאי או הלאומי.
ושלא יהיה לכם ספק: חוק גר-תושב, כמו חוק האזרחות, איננו מכוון רק כלפי נכרים. גם יהודים (שנולדו כאן, שעלו או מבקשי אזרחות) יובחנו בין רמה א' (אזרח) ל"גימ"ל-ת"ו". לא לחינם השמאל הישראלי מזדעק מרה כנגד "חוק גזעני" זה. הם יודעים היטב כי הוא לא כזה, אלא לאומי. הוא מכוון גם כלפי הקיצוניים שבהם (סרבני שירות צבאי, מוסרים, מלשינים ורודפים). לשם האיזון והאמת אוסיף כי בהחלט ייתכן שגם בקרב הימין הקיצוני יתגלו איים של סרבני נאמנות, ולפי התיזה החדשנית שלי במדעי המדינה - אזרחותם תישלל למדרגת גימ"ל-ת"ו. לא נורא.
אני מודה שגם הצעה זו מחוסרת תוחלת ושיניים של ממש. כל החפץ ליטול את השם - יבוא ויצהיר אמונים. חזרנו איפוא למחוזות החינוכיים, הערכיים וההצהרתיים. אני מייחס להם חשיבות גדולה דווקא בדור שבו "זכויות האזרח" הם הערך המקודש מכל. כנגד יש להציב את "חובות וזכויות האזרחות". כדרכנו אנו קוראים השכם והערב לחזק את היסוד הלאומי אל מול הפרטנות והאוניברסאליות. הצעתי משתלבת היטב במגמה זו.
הרב ישראל רוזן הוא ראש מכון צומ"ת. המאמר המלא יתפרסם בעלון המכון, "שבת בשבתו"
לפנייה לכתב/ת 
הרב ישראל רוזן
מומלצים
