גלבוע/גליל: אלופה בסימן שאלה

בקבוצה הצפונית עשו את כל המאמצים לשמור על הזהות, כשלבני המקום גוני יזרעאלי, דגן יבזורי ואבישי גורדון הצטרפו העונה גור פורת מהעמק ועידו קוז'יקרו, בשר מבשרו של הגליל. "אני אוהב לחלוב פרות, אני אוהב ת'יחידות המובחרות", שרים האוהדים של הקבוצה, ונדמה כי גם העונה מדובר יהיה בקבוצה שתייצג בגאווה את ההתיישבות העובדת ותילחם בכל משחק. השאלה אם זה יספיק.

גלבוע/גליל: תעודת זהות

עזבו: ג'רמי פארגו, דיון דאוול, אלישי כדיר, בראיין רנדל, אריק דניאלס, מוטי מוסקוביץ', אייזיאה סוואן, מרקוס קאזין, דור אליהו.

מינוס: השיטה אמנם נשארה, אלא שהשחקנים שהתאימו לה הלכו. בינתיים, עם המחליפים, זה עדיין לא כל כך עובד. המעבר לשני משחקים בשבוע כבר הפיל מספר קבוצות בעבר, וגם האולם בגן נר עדיין לא מוכן. שרק לא יסבלו מתסמונת העונה שאחרי.

דבר המומחה / מוטי דניאל

האלופה משנה שעברה איבדה נכסים אדירים במהלך הקייץ אך עדיין בנתה קבוצה נחמדה, כזו שתתחיל את העונה בערך עם אותן המטרות שיש בגליל בשנים האחרונות: להתמודד בהצלחה על כניסה לפיינל פור, להגיע לשם כאנדרדוג מובהק וכמובן לחלום.

אחרי שנים בלי קטש, לא חיפשו בקבוצה רחוק ושדרגו את ליאור ליובין מדרגה אחת למעלה. כמו קטש בזמנו, הרכז המוכשר מגיע ללא ניסיון, אבל עם הרבה שקט נפשי

. סביבת העבודה הרגועה יחסית ממנה נהנה קטש, תשרת אותו בטבילת האש ותתן לו תמיכה ראויה והרבה סבלנות.

ליובין לא יבחן מיום ליום וזה מצב אידיאלי למאמן. כך יכול לעבור ללא דרמות את הסדרה המוזרה מול ורשאץ' עם הפסד דו-ספרתי בישראל וניצחון גדול אך לא מספיק בחוץ. לאנשי הגליל יש פרופורציה ראויה על מעמדם, עם ניסיון של שנים שהפך אותם להיות אחת הקבוצות היציבות ביותר בישראל כמעט 30 שנה. הזכייה באליפות לא הוציאה אותם מדעתם ובדרכם השפויה העמידו תקציב ראוי מבלי להשתולל.

עידו קוז'יקרו שחוזר הבייתה יתן שקט וניסיון, הפציעה של גוני יזראלי שיעדר מספר חודשים משמעותית ויוצרת חור וגל מקל יצטרך, מלבד להוביל כפי שעשה בעונה שעברה, גם להיות הדינמו שממריץ את הקבוצה באנרגיות. נבחרו זרים צעירים ומוכשרים את כדי להביא הליטוש שיעזור לשמור על גן נר כמשאבת נצחונות, בתקווה שמהם יצוץ הפארגו הבא. נראה שמקום טוב, כלומר מקומות 3-5, יתקבל בשמחה אצל אנשי הצפון.