אז כמה באמת עולה להיות סטודנט בישראל?

שנת הלימודים האקדמית נפתחה והנתונים לגביה מתקבלים ברגשות מעורבים. מצד אחד, אנו עדים להמשך הגידול במספר הסטודנטים, ומאידך אנו עדים לקיטון משמעותי ביותר בערכים הנלמדים. לכל ברור כי חינוך והשכלה הינם אבן יסוד באושיות החברה האנושית ודווקא עם הספר, המאמין בהשכלת ילדיו, הוא זה שמדרדר את השכלתם.

מזה שנים שאנו עדים להפחתת שעות הלימוד ותכני הלימוד בבתי הספר, החל מבית הספר היסודי והמשך בחטיבה ובתיכון, עד כדי כך שחלק מבוגרי התיכון מגיעים לשירות הצבאי עם ידע דל ביותר בתחומים רבים, כגון: גיאוגרפיה, ידיעת הארץ, אזרחות, כימיה, פיזיקה וכו'.

זאת לעומת בוגרי בתי הספר לפני כשני עשורים ויותר, אשר ידיעותיהם כללו אף חקלאות, תפירה, בישול ועוד, בצד מקצועות האלקטרוניקה, פיזיקה, כימיה, מתמטיקה, לשו ועוד. הורים רבים משלימים את ההשכלה של ילדיהם באמצעות שיעורים פרטיים וחוגים ייחודיים, אך רבים אחרים אינם יכולים להרשות לעצמם הוצאה זו .

עם השנים, אנו עדים לגידול בפערי הידע וההשכלה בהתאם לפערי ההכנסה והמצב הסוציו-אוקונומי באוכלוסיה וזאת על אף שהחינוך אמור להיות זהה וחינם. כמובן, שפערים אלה משליכים על יכולתם של רבים להיכנס בשערי האוניברסיטאות הדורשות מבחני כניסה מעבר לציונים גבוהים בתעודת הבגרות, בצורת המבחנים הפסיכומטריים.

הפערים גדלים

דרישות הקבלה, המבוססות בעיקר על ידע ולאו דווקא על אינטליגנציה, חוסמות, לעיתים, את דרכם של בעלי יכולת אינטלקטואלית אשר לא היתה להם היכולת הכלכלית לממשה, או על אלה אשר חלף פרק זמן ארוך מסיום לימודיהם התיכוניים ועד תחילת לימודיהם האקדמיים בשל שירות צבאי ארוך או טיול לאחר השירות וכד'.

חלקם פונים למכללות אשר מקלות את תנאי הקבלה תמורת דמי לימוד גבוהים יותר, תוך שהם משעבדים עצמם לטובת שכר הלימוד, חלקם מצליחים לשפר את ידיעותיהם באמצעות מכינות וקורסים שונים, תוך שהם מפקידים את מענק השחרור וחיים מהיד לפה וחלקם נאלצים לוותר על לימודים גבוהים.

הפערים אשר נוצרים כבר בגיל בית הספר היסודי הולכים וגדלים עם השנים ומציבים מעל רבים תקרת זכוכית, אשר רק בכוח רצון עצום יוכלו לשבור אותה. גם אז צפויות להם שנים קשות ביותר, בהן יצטרכו להתמודד עם פערי ידע ואפשרויות השלמה.

כיום, 47% ממסיימי התיכון מתחילים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה לעומת 15% לפני כשני עשורים. נתון מרשים לכשעצמו. אך כאשר מגלים כי כיום אותם סטודנטים זוכים לכ-70% משעות הלימוד מאותה תקופה, ל-68% זמן מרצה, ל- 50% זמן מעבדה מיושנת ועוד, הרי שמדובר בנתון מדאיג ביותר. האם בוגרי התואר הראשון כיום יוצאים לשוק עם ידע מספק?

9,779 שקל שכר לימוד שנתי

הקיטון בתקציבי החינוך וההשכלה הגבוהה, בצד הגידול בכמות התלמידים והסטודנטים מפחית את רמת ידיעותיהם של הלומדים ואת מידת ההעמקה הנדרשת בתחומים שונים. למרות שאנו חיים בעידן מתקדם משמעותית ביחס לדור הקודם, כאשר האינטרנט מגביר את הנגישות למידע רב, הרי שרמת הידע המעמיק הולכת ופוחתת.

מעבר לסוגיית העושר או העוני הלימודי, הרי שהסטודנט מתקשה גם בתחזוקתו היום יומית, כאשר הוא נדרש לשלם שכר לימוד ושכר דירה או מעונות, כאחוז גבוה מהכנסתו ביחס להוריו לפניו. מכך שניתן בהחלט לומר כי אנו מגדלים דור של סטודנטים עניים תרתי משמע: הן בהיבט כלכלי והן בהיבט ההשכלתי.

בבחינת הוצאותיו של סטודנט הלומד במוסד אוניברסיטאי המתוקצב על ידי, נמצא כי הוצאותיו החודשיות מחייבות השתכרות גבוהה או הורים בעלי ממון אשר גרים בסמיכות למוסד האקדמי בו הוא לומד. שכר הלימוד עומד על 9,779 שקל שהם כ-1,000 שקל לחודש בתקופת הלימודים; מימון מגורים במעונות או בדירה משותפת (לא כולם גרים קרוב למוסד הלימודי) כ- 1,500 שקל עד 2,500 שקל בחודש.

ספרות וצרכי לימוד, כ-3,000 שקל בשנה שהם כ-300 שקל בחודש (תלוי במקצוע הנלמד). נוסיף על כך כלכלה אישית, היגיינה, ביגוד, נסיעות וכד' - כ-1,600 שקל (לחסכנים שבנו), הרי שכבר הגענו להוצאה חודשית של 5,400-4,400 שקל בחודש לתקופה של 10 חודשי לימוד וזאת בהתעלם מהוצאות נוספות, כגון בילויים ותחזוקת דירה עם מיעוט שותפים או שכירות בודדת.

אין זמן לפנאי

היה ולהורי הסטודנט או בן/בת זוגו יכולת כלכלית, הרי שאין בעיה כלל ועיקר, אך מה אם אין יכולת כזו? כדי שיוכל לממן לימודיו, על הסטודנט לעבוד במקום עבודה שישלם לו הרבה מעבר לשכר המינימום. שהרי, אם במהלך השבוע עליו ללמוד כ-30 שעות שבועיות, להשלים עבודות, מעבדות, קריאת חומרים ומטלות כ-15 שעות שבועיות, לישון 49 שעות (7 בלילה), נסיעות 9 שעות בשבוע, מנוחה, ארוחה והתארגנות 14 שעות שבועיות, הרי שכבר נוצלו 107 שעות מתוך 168 שעות כולל שבת.

מכך שנותרו לו 61 שעות ברוטו ומתוכם 15 שעות שבת. על פי חישוב זה, עליו להשתכר כ-5,000 שקל ב-41 שעות שבועיות שהם כ-200 שעות חודשיות ובסה"כ 25 שקל לשעה לפחות. גם אם אותו סטודנט ימצא את הדרך לעבודה סטודנטיאלית המשלמת כ-25% מעבר לשכר המינימום, הרי שהוא יחיה בדוחק רב וייאלץ לבלות את כל השעות שאינו לומד בהם בעבודה.

בהחלט ניתן להגדיר חיים אלה כחיי עוני, גם אם מדובר באינטלקטואל. כמובן, שחמור מכך מצבו הכלכלי של הסטודנט הלומד במוסד אקדמי לא מתוקצב או שהוא בעל משפחה.

לסיכום, אחוז הסטודנטים מעיד יותר מכל כי אכן מדובר בעם הספר השואף ללמוד ולהתפתח למרות הקשיים הניצבים בדרכו, אך בד בבד אין בכישוריו היכולת להביא את מנהיגיו לקבל את ההחלטות הראויות בכדי לאפשר לכל אחד ואחת ללמוד ולהשכיל ברוח ובכבוד הראוי, ללא קשר למיקומו בעשירונים הכלכליים.