65 שנים אחרי: חסידי אומות העולם לזוג הולנדים

כבוד מאוחר לחסידי אומות העולם מהולנד: ניקולס והנדריקיה פלנטינחה, שכבר אינם בין החיים, קיבלו השבוע את אות חסידי אומות העולם מיד ושם. לטקס הגיע בנם ארט, בליווי אליזבת אלפרסי, שיצרה את הקשר בין המשפחה ליד ושם. בני הזוג הסתירו עשרה יהודים מהנאצים ואב המשפחה שילם בחייו על הסיוע שנתן.

הבן ארט, בן ה-81, זוכר היטב כיצד הוריו הצילו את היהודים. משפחתו התגוררה אז באמסטרדם ובבעלותה היה פנסיון אותו ניהלה אמו. ניקולס האב היה מחלק מוצרי חלב ובדרכו עבר בשכונה בה התגוררו יהודים רבים. בקיץ 1942 חיפשו כמה יהודים מסתור בפנסיון. בני הזוג הסתירו עשרה יהודים בעליית הגג: בני הזוג לירנס ובנם ז'אק, שלושת בני משפחת חאודסמיד, אלקן דה וריס, שתי אחיות לבית משפחת דרוקר ווילהלמינה מטילדה ואן פראח.

ארט פלנטינחה מקבל את האות ביד ושם (צילום: גיל יוחנן)

בשיחה עם ynet נזכר הבן ארט: "אני לא ציפיתי ממשהו אחר מהוריי. זה היה מובן מאליו שהוריי יעזרו ליהודים. במהלך המלחמה הוריי ביקשו לא לדבר על כך שיש אנשים בתוך הבית. היה אסור לי לספר לאיש. אמרו לי לא לדבר על אנשים בתוך הבית, כי לפני העזרה ליהודים הם עזרו לאנשים אחרים מסיבות פוליטיות. ידעתי שרודפים את היהודים. אך לא ידעתי שרצחו במחנות. הקטע הקשה שהכי זכור לי מהמלחמה הוא שזרקו יהודייה מהמדרגות. עמדתי למטה וראיתי אותה צונחת ממדרגות תלולות".

הטיפול בעשרת היהודים לא היה עניין פשוט בכלל. המסתתרים אמנם שילמו דמי מחיה, אך השגת מזון, תרופות וטיפול רפואי ליהודים - היה קשה ביותר להשגה תחת הכיבוש. פעם בחודש היתה מגיעה חברת מחתרת ומוסרת לידי ניקולס תלושי מזון, בעזרתם היה רוכש אוכל למסתתרים הרחק מן השכונה בה עבד, כדי לא לעורר את חשדם של בעלי החנויות בקרבת הפנסיון.

במרס 1944 נעצרה חברת המחתרת שסיפקה את תלושי המזון ומקום המסתור נחשף. ב-22 במרס באותה שנה הוקף הפנסיון באנשי משטרה גרמנים והולנדים, שעצרו ושלחו את המסתתרים למחנות ריכוז. מתוך עשרת היהודים שרדה את השואה רק ווילהלמינה מטילדה ואן פרח. ניקולס שהה אז מחוץ לבית בזמן הפשיטה והוזהר על-ידי שכנים שלא לחזור לביתו. את הנדריקיה לא עצרו, כיוון שהיתה חולה.

המעסיק הסגיר את האב

בני הזוג לא יכלו לשוב להתגורר בביתם. הם ניסו למצוא מקלט יחד עם בנם במפעל למסגרות, אך כשנודע למעסיק כי ניקולס מבוקש על ידי המשטרה, הוא הסגיר אותם לידי השלטונות. הנדריקיה שוחררה, אך ניקולס נשלח למחנה הריכוז פוחט ולאחר מכן הועבר למחנה נוינגמה - שם מת ב-18 בינואר 1945. כששבה הנדריקיה לביתה עם בנה ארט, מצאה כי תכולת הדירה נשדדה. שנה לאחר תום המלחמה היא קיבלה הודעה רשמית ממשלת הולנד על מות בעלה. כיוון שלא יכלה עוד להשכיר חדרים, התפרנסה האשה בדוחק מעבודות ניקיון. הנדריקיה פלנטינחה הלכה לעולמה ב-6 בדצמבר 1989.

רבים מיהודי הולנד לא שרדו את השואה, רבים מהם נשלחו למחנות המוות ומשם לא חזרו. "השואה בהולנד כילתה כמעט את הקהילה היהודית כולה. כ-104,000 מתוך 140,000 היהודים שהיו בהולנד עם הכיבוש הגרמני - נרצחו. במצוד הבלתי נלאה אחר היהודים נעזרו הגרמנים גם בהולנדים. סכנת ההלשנה ריחפה על כל מי שהעז להסתיר יהודים. על הרקע הזה בולטת במיוחד גבורתם של מי שסירבו ללכת עם הזרם וגוננו על שכניהם היהודים", אמרו ביד ושם.

אירנה שטיינפלד, מנהלת מחלקת חסידי אומות עולם ביד ושם, אמרה כי רק אחת הנשים שהסתתרו בביתם של בני הזוג שרדה את השואה: "הניצולה היחידה שחיה היא וילהלמינה מטילדה ואן פרח. היא אשה מבוגרת מאוד, תשושה, שגרה בבית אבות הולנדי. היא לא יכלה לבוא לארץ. זה סיפור שהצלנו אותו משיכחה ברגע אחרון ממש, לפני שנעלם יחד עם אנשים שחיו אותו. זה סיפור קשה. המשפחה הסתירה עשרה יהודים ושילמה מחיר יקר מאוד". 

נסיון לאתר את הניצולה

אם לא הנחישות של אלפרסי, התואר לא היה מוענק לבני הזוג ההולנדים. היא שמעה מארט על הגבורה של הוריו והחליטה שלא לשבת בחיבוק ידיים. "אני מכירה את הסיפור מ 1986", היא סיפרה. "ישבנו בבית אמו ללמוד, שזה בדיוק מקום המסתור במלחמת העולם השנייה. כל פעם הוא סיפר לי יותר ויותר פרטים. לפני מותה, אמא שלו כתבה מכתב שסיפר את הסיפור.

 הבנתי מארט שיש ניצולה בחיים, כי אחרי המלחמה הניצולה הגיעה לבקר את אמו. הוא נתן לי העתק מהמכתב וביקש לחפש ניצולים נוספים. אני יצרתי קשר עם יד ושם והם ביקשו למצוא את העדה שתעיד, חיפשתי בארץ ולא מצאתי אף אחד".

רק בשנת 2001 הצליחה אלפרסי לאתר את הניצולה, לאחר שדיברה בתוכנית רדיו לחיפוש קרובים. "תוך חצי שעה התקשרה מישהי לתוכנית ואמרה שהיא מכירה את הניצולה", סיפרה אלפרסי. תוך זמן קצר היא דיברה עם הניצולה: "היא היתה בבית המשפחה כמה חודשים, אך בקושי זכרה את משפחת המצילים. התרגשתי מאוד. הניצולה כנראה הדחיקה סיפורים קשים מאותם ימים והיא לא זכרה חלק מהדברים. כל המשפחה שלה נספתה בשואה והיא נשארה לבד". הניצולה העידה עבור יד ושם וכך הוחלט להעניק - 65 שנה לאחר שאב המשפחה שילם בחייו על הצלת היהודים - לבני הזוג פלנטינחה את אות חסידי אומות העולם.