לא סתם בת-של
אלבום הבכורה של קוקו סאמנר, בתו של סטינג, מפתיע מאוד. השפעות הרגאיי הלכו ובמקומן באו האלקטרוניקה והסינת'פופ נוסח שנות השמונים. אך גם אם צלו של אבא מרחף ברקע השירים, הכשרון הוא שלה לגמרי
לקוקו סאמנר יש את כל המאפיינים להפוך לדבר הגדול הבא: היא יפהפיה, צעירה ויש לה חוזה מפואר בחברת תקליטים מובילה, חשוב מכל, היא הבת של אבא שלה, סטינג. אבל להבדיל מהימורים גדולים בתעשייה וטרנדים חמים אחרים, סאמנר באמת מוכשרת וכל צעד שיקדם אותה הלאה, ללא ספק יהיה מוצדק.
מאשימים את קוקו. צפו בקליפ לשיר "Self Machine"
בלי הרבה רעש וצלצולים בתקשורת העולמית, סאמנר הוציאה את אלבומה הראשון, "The Constant", כשהיא ממשיכה להציג את עצמה תחת שם להקתה, "I Blame Coco". תהליך הלידה של האלבום היה ארוך ומפרך; כבר לפני כשנתיים סיפרנו לכם על התוכניות של הילדה בת ה-18 להוציא את אלבומה הראשון ולכבוש את העולם. אבל פתאום בשנה שעברה, בהלה גדולה נפלה עליה ועל משפחתה.
על פי הדיווחים, בקיץ 2009, סאמנר ישבה במסעדה עם חברה, כשהתלוננה שהיא לא מרגישה בטוב. כשקמה, היא נפלה וראשה נחבט בחוזקה. היא הובהלה לבית חולים והועברה לטיפול נמרץ. סאמנר אמנם סדקה את הגולגולת, אך היא החלימה במהרה וחזרה מיד למוזיקה ולשירים.
קוקו סאמנר. תהליך מפרך וכואב (צילומים: Gettyimages/Imagebank)
עכשיו, כאמור, יש לה אלבום ראשון ביד, אבל התוצאה מאוד מפתיעה. מי שעקב אחרי סאמנר ברשת בשנתיים האחרונות, הכיר זמרת שמאוד מושפעת ממוזיקת רגאיי על כל צורותיה. דומה מאוד להשפעות שניתן היה לשמוע בתחילת הקריירה של אביה, בלהקת "פוליס" האגדית.
אבל באלבום החדש, השירים זכו לתפנית אדירה. היצירות של סאמנר עובדו כולן מחדש ומוגשות על טהרת המוזיקה האלקטרונית, עם השפעות רבות, מהסינת'פופ של שנות השמונים עד טרנדים אלקטרוניים פופיים לוהטים של ימינו, נוסח להקת "לה רו".
ולא רק לשיריה שלה. העיבוד הקיצוני חל גם על החידוש היחיד באלבום, לשיר המפורסם של ניל יאנג, "Only Love Can Break Your Heart". הגירסה של סאמנר נשמעת כאילו הצילו אותה ממצולות מסיבות האלקטרו של סוף השמונים.
גירסאות חיות ונושמות
בהאזנה הראשונה, עולה המחשבה המעיקה שמא השינוי המוזיקלי הקיצוני הגיע בעקבות אנשי התעשייה הרבים המקיפים את סאמנר, מהמפיקים הרבים שמשתתפים באלבום ועד לקברניטי חברת "Island" בה היא חתומה. אולי כולם רצו להפוך את זמרת הרגאיי הקטנה והביישנית עם הקול העמוק למכונת פופ כובשת ודוחפת, כזו שאפשר גם לנגן במסיבה הקרובה לביתכם. אך יכול גם להיות שדווקא סאמנר היא זו שדרשה מעצמה את השינוי.
כך או כך, העבודה נעשתה בהצלחה. רגאיי או אלקטרוני, השירים עובדו בצורה נפלאה. ועל הבמה, סאמנר עדיין מופיעה עם להקתה, מציגה גרסאות חיות ונושמות הרבה יותר לשיריה. קחו לדוגמא את השיר הראשון והמצוין שפותח את האלבום, "Self Machine" והאזינו לו באחת מגרסאות ההופעה המרגשות והמוצלחות. אולי יהיה מעניין יותר להאזין לשירים עם להקה טובה ומדויקת מאחורי סאמנר ולא רקע ממוחשב. ייתכן שעוד נזכה לכך באלבומים הבאים.
ללא ספק, כבר בפתיחה נדמה שאפשר לחוש בנוכחותו של אביה של סאמנר בשיריה.
לפעמים נדמה שהוא נמצא שם מאחור, עושה קולות רקע. לפעמים נדמה כי סאמנר מזמרת מלודיה אותה הוא כתב.
אבל סטינג לא נמצא שם כלל והאמת היא שסאמנר ממש לא מתלהבת מהרעיון לשתף פעולה עם אביה. היא גם מרגישה מאוד לא בנוח כששואלים אותה על כך. אבל סאמנר לא באמת צריכה את אביה כרגע, היא לקחה ממנו דברים טובים וקטנים ומיישמת אותם בנוחות בשיריה. היא שרה נפלא, מלאה ביצירתיות ונעה בביטחון. היא לא סתם הבת של. היא באמת טובה.
I Blame Coco - The Constant, הליקון
