"המורה, איפה נמצאת המחששה?"

לא לכל דבר מכינים אותך בלימודי ההוראה. אתה לומד כיצד להכין מערכי שיעור, מקבל כלים להתמודדות עם בעיות משמעת בכיתה, נחשף לתיאוריות פסיכולוגיות שונות שמסייעות לך להבין את עולמם של הילדים טוב יותר ועוד. אבל אז, כשאתה מגיע מצויד בכל הידע הזה, ומתחיל לעבוד כמורה, אתה מבין שבעצם אי אפשר להיות מוכן לכל דבר. בית הספר הוא לפעמים קומדיית מצבים שאתה הכוכב הראשי בה. יש דברים שתלמידים עושים ואומרים, ואין לך מושג האם להתפוצץ מצחוק או לנזוף בהם. הנה מבחר סיפורים כאלו.

לא מוצא את המחששה

"המורה, המורה!" - צעק התלמיד בהתלהבות תוך כדי ריצה במדרגות. מורתו, שעמדה להיכנס לחדר המורים, הסתובבה לעברו מופתעת: מה כבר יכול להיות כל כך דחוף לתלמיד בכיתה ז' ביום הראשון של שנת הלימודים? "את יודעת איפה נמצאת המחששה?" – שאל. "מה???" – אמרה המורה ההמומה. "שמעתי שתלמידים מדברים על מקום כזה בבית הספר, ולא מצאתי אותו במפת בית הספר שחילקת. פשוט הבנתי שזה מקום מעניין" – ענה התלמיד, לא מבין את פליאתה של המורה. "אין מקום כזה בבית הספר. התבלבלת" – השיבה המורה, כשהבינה שהתלמיד לא ממש יודע מה זו מחששה, וחושב שמדובר באחד המוסדות הרשמיים של בית הספר..

תמונה שווה אלף מחברות

בני נוער הם אלופי הגאדג'טים. בכל פעם הם מביאים כל מיני מכשירים לכיתה, שאין לך מושג מה הם ולמה הם משמשים. הדבר המפתיע ביותר הוא השימוש היצירתי שהם עושים במכשירים אלו כמו למשל מה שעשה אביב, תלמיד כיתה ח', במהלך שיעור אזרחות. אביב ביקש מהמורה, שעמדה לפני הלוח, לזוז הצידה. יש לציין שהוא עשה זאת בנימוס רב. כשהיא זזה, הוא קם ממקומו, והלך לקצה הכיתה. אז שלף את הטלפון הנייד שלו, כיוון אותו לעבר הלוח וצילם אותו. המורה הנדהמת שאלה אותו לפשר מעשהו. הוא הסביר, שאין לו כוח להעתיק מהלוח - לכן צילם אותו, ובדק שהתמונה יצאה ברורה.

עזרת מורים

כשאתה נותן עבודה בכיתה לתלמידים שלך, אתה מקווה שהם יעשו אותה, ולא ינצלו את הזמן לעסוק בדברים שלא קשורים לשיעור. לשם כך אתה מקפיד להסתובב ביניהם, ולוודא שהם אכן מבצעים את המטלה.

בשיעורים מסוג זה, אין דבר שמסב לך נחת יותר מאשר תלמידים שמצביעים ומבקשים את עזרתך. אז אתה מתמוגג וחושב: "איזה תלמידים! איך הם לוקחים ברצינות את העבודה שלהם" וניגש אליהם בחדווה. זה גם מה שחשבה אביטל, מורה לגיאוגרפיה בתיכון. "את יכולה לעזור לי?" – ביקשה במהלך עבודת כיתה אחת התלמידות, שבדרך כלל לא ממש משקיעה בלימודים. "בטח" – ענתה המורה וניגשה בהתלהבות לתלמידה. "יש לי שאלה: איזה מסקרה את שמה?" – שאלה התלמידה. "זה קשור עכשיו?" – נזפה בה המורה בעצבנות, מאוכזבת מכך ששוב התלמידה עסוקה בשטויות. "אוף, את אף פעם לא עוזרת לי בדברים החשובים!" התרגזה התלמידה והוסיפה: "טוב, לא משנה, אני יודעת: זה בטח 'לוריאל פריז'"..

• הכותב הוא מורה למחשבת ישראל ופיזיקה בבי"ס "זיו ומרקס" בירושלים.
• לכל הטורים "מיומנו של מורה מתחיל" לחצו כאן .