האסון בהונגריה - עוד כתם על מפת מזרח אירופה
מסך הברזל אמנם נפל, ומדינות מזרח אירופה התקבלו בחיק המערב, אך את המורשת התעשייתית והמזוהמת של העידן הקומוניסטי ניתן עדיין להריח. מפעלים ותיקים נרכשו בכסף מערבי אך נותרו מוזנחים וגרמו לאסונות וזיהומים חמורים; אחרים ממשיכים לדלוף ולזהם באופן קבוע
דליפת תחמוצת האלומיניום בהונגריה, שכיסה אזור שלם בלב המדינה בבוצה אדומה וצורבת, היא רק אחד משורה של אסונות אקולוגיים שפקדו את מזרח אירופה בשני העשורים האחרונים - מאז נפל מסך הברזל.
בסוף העידן הקומונסטי אמנם חל שידרוג של ענפי תעשיה רבים, וניקיון של הזיהום רב השנים שהם יצרו. כיום, רוב שטחה של מזרח אירופה נקי מהחטאים הסביבתיים שאיפיינו את השנים העכורות תחת המשטר הסובייטי. הדבר התאפשר בזכות חשיפה למשקיעים מהמערב, והרבה מאוד בזכות הקבלה של מדינות כמו הונגריה, רומניה, סלובקיה, צ'כיה ובולגריה לאיחוד האירופי, שחייב אותן לעמוד בתקנים סביבתיים מחמירים.
אך גל הפסולת התעשייתית הרעילה ששטף את העיירות והכפרים ההונגריים הוא גם נורת אזהרה אדומה באזור שיש בו לא מעט אסונות אקולוגיים ותעשייתיים שרק ממתינים להתרחש. גם אחרי סילוק חלק מהמפגעים, ישנם לא מעט מוקשים סביבתיים הפזורים באזור רחב ידיים זה.
בסלובקיה למשל, אזור שלם במזרח המדינה עדיין מזוהם ב-PCB (ביפנילים עתירי כלור) - חומר מסוכן שמקורו בשנים של ייצור כימיקלים בתקופה הקומוניסטית.
בבולגריה קיימים מאגרי בוצה דומים למאגר ההונגרי, ובחלקם פסולת תעשייתית רוויית מתכות כבדות. בעקבות הדליפה, מיהרו הפקידים הבולגרים ושיגרו למפעלים פקחים כדי לבצע בדיקות חירום ליותר מתריסר סכרים ודופנות של מאגרי בוצה. מזה שנים שהמאגרים הוותיקים הללו לא נבדקו באופן מקיף.
בבולגריה עדיין זוכרים את האסון הכבד שאירע ב-1966, אז נפרץ סכר שאגם פסולת של מפעל להפקת עופרת ונחושת. 488 בני אדם נהרגו כשהבוצה דלפה בשיטפון ענק, והפכה אזור שלם לבלתי ראוי למגורים.
גם ברומניה לא שוכחים את האסון האקולוגי החמור בתולדות המדינה - רק לפני עשור שנים: 100 אלף טונות של מים רוויי ציאניד דלפו ממאגר שליד מכרה זהב סמוך לעיירה באיה-מארה. הזיהום שנגרם לדנובה ולמערכת הנהרות באזור גרם לתמותה של דגים ובעלי חיים בהיקף רחב. גם תושבים רבים שאכלו את הדגים הובהלו לבתי החולים עם תסמיני הרעלה חמורים.
האירוע הזה התרחש כשנתיים לאחר הסערה שהתעוררה במדינה, לאחר שמצלמות הטלוויזיה תיעדו כיצד מפעל לצביעת גומי בקופסה-מיקה פולט עשן סמיך לעבר עיירות ושטחי מרעה. המפעל אמנם נסגר ב-1993, אך ה"זיהום ההיסטורי" במתכות כבדות במשך יותר מ-40 שנה השאיר את אותותיו באזור. תוחלת החיים שם עד היום קטנה בתשע שנים לעומת הממוצע הארצי (72).
מכרות זהב ברחבי המדינה ממשיכים כיום לדלוף מתכות כבדות לתוך הנהרות המובילים לדנובה. האירועים בהונגריה אילצו את שר הגנת הסביבה הרומני להודות שבמדינה קיימים יותר מאלף אתרים ומפעלים הנחשבים מזוהמים, שמשרדו פועל לניקותם.
גם בהונגריה עצמה, שנחשבת מתקדמת יותר משאר מדינות הגוש המזרחי לשעבר, ושמובילה את המאמץ לנקות את הזיהום ההיסטורי שלה, ישנם עוד לפחות שבעה מאגרים של בוצה אדומה במרחק 100 ק"מ צפונית-מזרחית לבירה בודפשט. הם אוגרים כ-12 מיליון טונות של בוצה, שהצטברה בהם מאז 1945 - כמות הגדולה פי 10 מהכמות שדלפה באזור קולונטאר. "אם המאגרים הללו ייפרצו, כל מי השתיה של הונגריה יהיו בסכנת זיהום", אמר מרטין גייגר, מקרן הטבע העולמית (WWF).
אתרים אחרים בהונגריה מהווים גם הם סיכון משמעותי. כך למשל מפעל בורסודכם בצפון-מערב המדינה, שמייצר מוצרי פלסטיק ו-PVC ופולט 100 אלף טונות של חומרים מסוכנים הכוללים דיאוקסינים - שהם מסרטנים ודאיים המסוכנים לנשימה.
מכנה משותף לדליפות ולזיהומים של שנים עברו הוא נהר הדנובה, שחוצה את שטחן של רוב המדינות, וקולט מים - ולא מעט זיהום - ממאות נחלים ותעלות באזור, שמפעלי תעשיה הוקמו על גדותיהם. מדובר לרוב במפעלים ותיקים שפועלים עוד מהתקופה הסובייטית, ופולטים לסביבה - למים, לאוויר ולקרקע - כימיקלים ומתכות כבדות. המפעלים הללו ממשיכים להשתמש בטכנולוגיות מיושנות, מבלי שהשלטונות יטרחו לגרום להם להשתפר ולהתאים את עצמם למציאות של המאה ה-21.
אגב, אירוע הזיהום החמור ביותר של הנהר היה דווקא מעשה ידי המערב: הפצצה של נאט"ו בסרביה לפני 11 שנה פגעה במפעל דשן, מפעל כימי ובית זיקוק בעיירה פאנצ'בו ליד בלגרד. "מרק" רעיל שהכיל כספית, דיאוקסינים ותרכובות מסרטנות אחרות נשפך לנהר.
לא רק אסונות גדולים - ישנן אלפי דליפות קטנות וקבועות
אירועי הדליפה הגדולים מושכים את תשומת הלב - המקומית והבינלאומית - ומשמשים זרז לבדיקות. אבל כל העת ישנן דליפות קטנות, שנמשכות ללא הפרעה בגלל הזנחה או התעלמות, והן גורמות לזיהום מתמשך וחמור לא פחות.
בבולגריה נשטפה בוצה עם פסולת ממפעל נחושת לנהר טופולניסטה אשתקד, וגרמה לזיהום כבד. ברומניה, קיים מאגר של בוצה מאכלת ליד העיר טולצ'אה שעל גדות הדנובה. פעילי WWF טוענים שדליפות למים ולאוויר הן דבר שבשגרה כמעט.
בסרביה, מכתש שרוחבו 100 מטרים המלא במיליוני טונות של אפר פחם ממכרה ותחנת הכוח אוברנובאק הוא מקור קבוע לדאגה מצד פעילי סביבה. איכות האוויר בעיירה מוגדרת "גרועה" שליש מהשנה. בימים עם רוחות עזות, הממטרות שנועדו למנוע מהאפר להתעופף לא מועילות כלל.
בקרואטיה הסמוכה ישנם לפחות תשעה אתרים המוגדרים "מסוכנים" לאחר זיהום של שנים. ב-ווראניק, ליד העיר ספליט, פעל במשך שנים מפעל לייצור אזבסט. הוא נסגר אמנם, אך 7,000 קו"ב של פסולת המעורבת בסיבי אזבסט מסרטנים עדיין לא פונתה מהמקום. לפני שנתיים נמדדה בעיירה רמת זיהום אזבסט הגבוהה פי 3 מהתקן.
בסוף השבוע חזר מפעל האלומינה ההונגרי לפעול - כעת תחת אחריות המדינה. גם חלק מתושבי העיירות שנפגעו מהדליפה שבו לבתיהם - למרות אזהרות המומחים שלא למהר ולאכלס את האזור. החשש העיקרי של המומחים הוא מפני חשיפה לבוצה הצורבת וגם האפשרות של חשיפה לאבק דקיק שנוצר כשהבוצה מתייבשת בשמש. האבק הזה כבר החל אופף את האזור, ועל פי בדיקה שהזמין ארגון "גרינפיס" ממעבדות המכון הפיזיוגרפי של אוניברסיטת וינה, הוא מכיל ריכוזים מסוכנים של החומר הכימי המאכל, שנשימה שלהם מסוכנת מאוד.
האסון האקולוגי החמור ביותר בתולדות הונגריה גרם לממשלה לחשוב על הקשחה של חוקי הזיהום. האירוע גם עורר מחדש את השאלה האם המשקיעים מהמערב שרכשו את מפעלי התעשייה הסובייטיים המזוהמים השקיעו מספיק גם בטיפול במפגעים הסביבתיים רבי-השנים שהם יצרו - או שמא רק ניצלו את ההזדמנות הכלכלית כדי לגרוף רווחים? רבים שואלים גם האם התקנים המחמירים שחלים על מפעלים דומים במערב אירופה מיושמים גם במזרחה? במקרים רבים התשובה לשתי השאלות היא שלילית.
לפנייה לכתב/ת 
