"אני מנסה למנוע את רצח העם הבא"
אדם בשר - יליד חבל דרפור בסודן, ודאהר סעיד - יליד עיר הבירה של סומליה, מוגדישו, עברו דרך ארוכה ממצב של סכנת חיים במולדתם עד הפיכתם לסטודנטים מן המניין בבי"ס לאודר לממשל במרכז הבינתחומי הרצליה. המטרה לנגד עייני שניהם - לסייע לבני עמם ולהוביל לשינוי חברתי
התפנית בחייו של אדם בשר (23) החלה כשהיה בן 15 בלבד, על רקע מלחמה אתנית בחבל דרפור, שפרצה בשלהי 2002. בשעות ערב, בעודו משחק עם חבריו, תקפו מורדים את הכפר בו התגורר עם משפחתו. הוא וחבריו ברחו ליער והחלו במסע במהלכו עברו מכפר לכפר ונמלטו מהמורדים ששרפו את הכפרים סביבם. אדם ברח לבדו והשאיר מאחוריו את כל משפחתו, הורים ושלושה אחים. לאחר שעבר שני כפרים הגיע לחרטום, עיר הבירה של סודן, בה שהה במשך שמונה חודשים בבית ילידת דרפור שעברה לגור בעיר.
מחרטום ברח עם נווד למצרים שם שהה במשך שנה וחצי. אדם מספר שבמהלך היום היה יושב במשרד האו"ם במצרים עד שהגיעו שוטרים מקומיים שסילקו אותו ואת חבריו והציעו להם לעבוד בסיני. הם החלו לעבוד כחודשיים בלול באל-עריש שבסיני. לאחר שהבינו שבעל הבית לא מתכוון לשלם להם עבור עבודתם, החליטו לברוח בלילה לישראל.
התכניות השתבשו כשאדם וחבריו אבדו את דרכם במדבר ולאחר שהעבירו שם את הלילה, מצאו אותם בבוקר חיילי משמר הגבול שלקחו אותם לבסיסם ומשם לכלא. אדם שהה בכלא של קטינים למשך חצי שנה וכששוחרר נשלח לעבוד בקיבוץ צאלים למשך שלושה חודשים.בקיבוץ הוא למד עברית וכשמלאו לו 17 שנים החליט שהוא רוצה ללמוד. אמר ועשה - ולמרות הקשיים התחיל ללמוד בכפר נוער דתי, "ימין אורד", בחוף הכרמל שבחיפה. ב-2007 יצר אדם קשר עם עיתונאי דרפורי שכתב רבות על מחנות הפליטים בחבל הארץ המדמם. לאחר שלושה חודשים העיתונאי הצליח לאתר את משפחתו של אדם השוהה כיום במחנה פליטים בדרפור ולשוחח עמם בטלפון.
החלום של אדם הוא לבקר את משפחתו אותה לא ראה כ-10 שנים. "לאחר שסיימתי את התיכון ב-2008 התחלתי להתנדב בארגונים שסייעו לפליטי דרפור. יחד עם חברים הקמנו את הארגון 'בני דרפור', העוזר לפליטים שברחו לישראל לקבל תעודת זהות, למצוא עבודה, להירשם ללימודים ועוד". לדבריו, הארגון פועל לחבר את אוכלוסיית הפליטים לחברה הישראלית, ולהסביר לה אודות הפליטים והרקע שלהם. כיום אדם עובד בארגון כמפקח. ב-2009 הוא נרשם לקורס במחשבים באוניברסיטה הפתוחה אך פרש מהלימודים אחרי שגילה שיש באפשרותו לרכוש תואר בשפה האנגלית במרכז הבינתחומי הרצליה. הוא בחר בלימודי ממשל בגלל החיבור לעיסוקו ב"בני דרפור" ותפקידו הנוכחי בעיריית תל אביב, כמגשר בין ילידי אפריקה לבין העירייה ובתי הספר בתל אביב.
אדם מספר שבמסגרת עבודתו הוא שמח על האפשרות לעשות משהו למען עמו, היות ויש ילדים בדרפור שאין מי שיעזור להם. כיום אדם הוא סטודנט שנה א' בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה ומקבל מהמרכז הבינתחומי מלגת לימודים. לדבריו, "הכי חשוב ומשמעותי עבורי זה להיות בן אדם טוב בעל ערכים".
"עדיף לסכן חיים ולברוח לישראל מאשר לסבול חיי השפלה"
סיפור חייו של דאהר סעיד (24), מזכיר בנקודות רבות את סיפור חייו של אדם. דאהר נולד במוגדישו שבסומליה ועזב את העיר בגיל 16 עם תחילת מלחמת האזרחים. החלוקה הלא שיוויונית לשבטים הובילה לכך שהשבטים הגדולים שולטים בקטנים ומונעים מבני השבט את זכויותיהם. בין השבטים הקטנים והמושתקים, נמנה גם שבט מידגן אליו משתייך דאהר. בני השבט סבלו מאפליה, השפלה ולבסוף גם הרג. שנתיים לאחר רצח הוריו ואחותו, דאהר ואחיו הגדול, דואד, הבינו שעליהם לעזוב את סומליה כדי להציל את חייהם. הם קיבלו הצעה למכור את בית הוריהם ולקנות כרטיס טיסה למצרים או להגיע למחנה פליטים בקנייה.
דאהר ואחיו הגיעו תחת ויזת סטודנט למצרים בה גרו חמש שנים. במהלך שהותם התגוררו בעיקר במקלט פליטים בו למדו מקצועות שונים ביניהם מחשבים ואנגלית. דאהר מספר כי המצרים לא היו אנשים קלים וחלקם היה גזעני ואכזרי. כמו בסומליה, גם במצרים, לא היה בטוח לצאת לרחוב מבלי להיפגע וחלומו של דאהר היה להגיע למקום בו יוכל לחיות בביטחון ובשלום. הוא החליט לנסות ולהגשים את חלומו בישראל, לוב או סודן. הוא חקר אודות ישראל והחליט שהיא היעד המושלם: "התעמתתי עם אחי בנוגע לבריחה לישראל. הוא טען שבריחה לישראל זה סכנת חיים מאחר ואם נתפס על ידי המשטרה המצרית נרצח, אבל אני העדפתי לקחת את הסיכון ולברוח לישראל מאשר להמשיך לחיות בהשפלה", מספר דאהר.
לאחר מספר חודשים החליטו דאהר ואחיו לברוח עם קבוצת פליטים לישראל. הדרך במדבר לא היתה קלה. משטרה מצרית רדפה אחריהם והרגה חלק מחברי הקבוצה. "אחי ואני ברי מזל שהצלחנו לעבור את הגבול בשלום", מתוודה דאהר. כשעברו את הגבול, חיילי משמר הגבול לקחו אותם לבסיסם ומשם לתחנת המשטרה בבאר שבע.
מעובד הקפיטריה בקמפוס לסטודנט במשרה מלאה
המערכת שאינה מתורגלת בפליטים מסומליה, לא ידעה כיצד לקלוט אותם והבירוקרטיה היתה ארוכה ומייגעת. מבאר שבע הם עברו לגור בתל אביב שם קיבלו מקלט בתחנה המרכזית. מאוחר יותר דאהר קיבל מסמכים התחיל לעבוד כמוכר בקפיטריה של המרכז הבינתחומי הרצליה. "התקופה שעבדתי בבינתחומי היא תקופה טובה בחיי. במהלך העבודה הכרתי סטודנטים שהפכו לחברים שלי והסבירו לי איך אני יכול להירשם ולהפוך לסטודנט כאן", דאהר מספר. לאחר התלבטויות החליט דאהר להירשם ללימודים והתקבל, אך היה עליו להשיג מימון. הוא הגיש בקשות למלגה וחיפש תורמים ולאחר שקיבל חצי מלגה, לאחרונה התבשר לו שנמצא תורם שייממן את החצי השני של המלגה
לשנה זו. כיום הוא מחפש תורם גם לשנים הבאות.
הקשיים של דאהר כוללים ההתמודדות עם חומר לימודי אקדמי באנגלית ובעיקר ההוצאות היום-יומיות הדרושות לו כדי לשרוד. "אני מרגיש שהבינתחומי והצוות הם בית ומשפחה עבורי", הוא מספר בחיוך ומוסיף שכיום הוא לומד עם סטודנטים מכל העולם ומרגיש שרכש חברים שמתייחסים אליו באופן שווה. במרכז לומדים כעת תשעה פליטים ממדינות שונות באפריקה.
"החלום שלי בימים אלו הוא להיות אדם משכיל ובעל יכולת להחזיר לקהילה שלי", הוא אומר ומספר שהוא רוצה להיות הקול והדובר של כל מי שהיה ונמצא במצבו. דאהר שואף לחזור לסומליה ולעשות שם שינוי אך בינתיים הוא מתחיל בשינוי פנימי. בימים אלו הוא מתנדב בבית "הלל", לומד דרכם על היהדות ומעוניין לשתף עמם פעולה במטרה להקים תכנית שתעזור לפליטים.
- לפרטים נוספים על עמותת "בני דרפור
" לחצו כאן.
לפנייה לכתב/ת 
