האם הגבלת הילודה תורמת לכלכלה הסינית?

ישנו סיפור סיני עתיק, על איכר שרכש סוס וכשבאו השכנים לברך אותו על כך הוא אמר להם "אולי זה טוב ואולי זה רע". מאוחר יותר רכב בנו על הסוס, כשנפל ממנו ושבר את רגלו ובאו השכנים לנחם את האיכר אמר הוא להם שוב "אולי זה טוב ואולי זה רע", כך הוא גם אמר להם כשבאו אנשי הקיסר לגייס את כל הבנים למלחמה ובנו נשאר בבית בגלל רגלו השבורה.

כך הוא הדבר בנוגע למדיניות הילד היחיד בסין, שעליה מתקיים בימים אלה דיון, האם היא טובה לסין? האם יש צורך להמשיך בה? אולי זה רע? והיות וסין נמצאת בעיצומו של מרוץ כלכלי קדימה, נשאלת השאלה איזו השלכות עלולות להיות לביטול מדיניות זו על כלכלתה.

דור של ילדים יחידים

ברקע ההחלטה למנוע ממשפחות להביא יותר מילד אחד לעולם, עומדת משוואה כלכלית פשוטה: יותר ילדים משמעם יותר פיות להאכיל ויותר עומס על כלכלת המדינה. בתקופה המאואיסטית, צמצום מספר הילדים נועד למנוע רעב, והיום הוא נועד להפנות משאבים לעבר הצמיחה הכלכלית המהירה.

ההתמודדות של השלטון הקומוניסטי בסין עם הילודה החלה בקמפיין כללי לעידוד הגבלת הילודה, לאחר מכן הציבו את הילד היחיד כאידיאל, והחל מ-1979 הדבר אף עבר ביוזמת דנג שיאאו-פינג, שליט סין דאז, חקיקה והוטלו סנקציות על מי שחרג מכך.

עם השקת החוק היו מקרים של כפייתו בכוח, אך היום אנשים כבר לא נכנסים יותר לכלא על הולדת ילד שני ושוטרים לא מאלצים נשים לעבור הפלה. לממשל הסיני יש דרכים אחרות לעודד אנשים להישמע לצו המפלגה: תעמולה בכלי התקשורת, מודעות ענק בדרכים, חינוך בבתי הספר, הזמנת מי שנכנסה להריון בשנית למתן הסברים בפני ועדות משמעת, אובדן קצבאות סוציאליות, עצירת קידום בעבודה ואף פיטורין.

לצד כל אלה קיימים החריגים בהם הדבר מותר: במקרה ונולד ילד מפגר או נכה, בקרב מיעוטים אתניים ובאזורים כפריים שבהם הילדים נחוצים לעבודה במשק המשפחה. לרשימת היוצאים מן הכלל, ניתן להוסיף לכך גם את בעלי הממון - מי שבורך במספיק כסף יכול להתעלם מאובדן הזכויות הסוציאליות, לשחד את מי שצריך במפלגה ולהוליד ילדים כאוות נפשו.

כך או כך, בין הסנקציות לבין ההקלות בחוק יש לחקיקה הזאת הצלחות: מספר הילדים הנולדים בסין הולך ויורד בהדרגה, מערכים כי מאז יצאה לדרך, מנעה החקיקה הזאת תוספת של 300 מליון איש בסין. היום, לראשונה בהיסטוריה הסינית, מצטמצמת אוכלוסיית המדינה.

בהפסקות בבתי הספר פוגשים ילדים יחידים ילדים יחידים אחרים, הם לא שואלים זה את זה "כמה אחים יש לך" או "איך אתה מסתדר עם אחיך הקטן". הם דור ייחודי שמאמרים רבים נכתבו עליו, דור של בני מלכים קטנים שמקבלים תשומת לב בלעדית משני הורים וארבעה סבים וסבתות, הם מקבלים כל מה שמשפחתם יכולה לתת, אבל לצד זה גם מוטלת על כתפיהם אחריות בלתי נחלקת לכבוד המשפחה ולעתידה, כל הציפיות של בני המשפחה מופנות לעבר ההישגים שלהם בלימודים.

הילד העולה בימים אלה לחטיבת הביניים יודע שאין צורך שיעשה דבר בבית: יבשלו לו ויפנו את הכלים שלו מהשולחן, יסדרו את חדרו ויקנו לו כל מה שתקציב המשפחה מאפשר, אבל יצפו ממנו לתת בתמורה הצטיינות בלימודים.

יש לכך משמעות רבה מבחינת רמת הידע הנלמד. מהנדסים ישראליים שמגיעים לסין לבניית שיתופי פעולה טכנולוגיים עם חברות סיניות מופתעים לא פעם מרמתם הגבוהה של המהנדסים והטכנאים המקומיים. כוח האדם הטכני שמקבל את פני הישראלים מורכב מאנשים שבמשך 12 שנות בית הספר ובמשך הלימודים באוניברסיטה לא עשו כמעט דבר מלבד ללמוד, הם למדו 10, 12 ואף 14 שעות ביממה.

הם מגיעים לעבודה בחברה כאשר הם לא יודעים לסייע בעבודות הבית, שלא לדבר על טיפול באחים צעירים, הם לא תפסו טרמפים באירופה ולא ערכו טרקים בהימלאיה, אך הם נושאים כמויות אדירות של מידע שבמשך שנים עבר שינון עד השעות הקטנות של הלילה. אנשים שבארוחות המשפחתיות שבהן הם נכחו השאלה המרכזית הייתה תמיד "מה ההישגים של הילד בבית הספר".

אימפריה ללא צעירים

ילודה נמוכה פירושה גיל ממוצע גבוה. כל תינוק שבא לעולם מוריד את הגיל הממוצע באוכלוסיה, וככל שיש פחות תינוקות עולה הגיל הממוצע. סין הופכת עם הזמן לחברה מבוגרת יותר ויותר.

חברה בעלת גיל ממוצע גבוה היא חברה הנוטה לשמרנות. גם כך סין מתאפיינת בשמרנות רבה, בציות לצו ההורים ולמידה מוגברת מהעבר, נכון להיום יש עדיין בסין אחוז משמעותי של צעירים ויש להם תפקיד מפתח בהתפתחות של הכלכלה והעסקים בסין, אך כל זה צפוי להשתנות.

ככל שהצעירים יתפסו אחוז קטן יותר בחברה כך קולם ישמע וישפיע פחות ופחות. חברה מבוגרת נוטה להסתגר בתוך דפוסים קיימים, היא פחות פתוחה למודלים חדשים של התנהלות, לטכנולוגיות חדשות ובכלל לכל דבר חדש שהוא.

חברה מבוגרת גם צפויה להפוך בהמשך הדרך לחברה מזדקנת, בשנתונים שבהם היה מותר ללדת ילדים רבים יש אנשים רבים יותר מאשר בשנתונים הצעירים הנתונים למדיניות צמצום האוכלוסיה. כאשר בני ה-40 של היום יהפכו לבני 70 זאת תהיה חברה שבה צעירים מעטים מפרנסים קשישים רבים, וקשישים רבים נותנים את הטון ומכתיבים את הלך הרוח במדינה. מבחינות אלה, ההזדקנות של החברה הסינית מהווה איום כלכלי על עתידה.

בעוד מספר עשרות שנים, בתקופה בה סין צפויה לעבור את ארה"ב ולהפוך למעצמה מובילה בעולם, בתקופה בה היא תעמוד מול אתגרים מסוג חדש ובסדר גודל חדש, וכאשר יהיה לה צורך גדול מאי פעם להיות חדשנית על מנת לבצע פריצות דרך כלכליות, טכנולוגיות ומבניות היא תצטרך לעשות זאת בחברה הנוטה יותר ויותר לשמרנות. בתקופה בה ידרשו ממנה משאבים רבים על מנת להמשיך לצעוד קדימה ולמנף את המעמד החדש שלה יהיו בה פחות ופחות ידיים עובדות כדי לעשות זאת, ויהיו בה יותר ויותר פיות קשישים שאליהם צריך להפנות משאבים.

קברניטי המשק והחברה בסין מודעים לכך, כבר עתה יש קולות המדברים בקול רם על ביטול מדיניות הילד היחיד או לפחות על הקלות משמעותיות בו. יש להמתין ולראות באילו צעדים תנקוט ממשלת סין ומה ההשפעה שתהיה להם.

טל רשף הוא יועץ ומרצה לתרבויות ועסקים, מאמן עובדים ומנהלים לרילוקיישן . חבר בפרוייקט המרצים של מר-צים.