"אני צריך שתתחיל עם אשתי", אמר לי הבוס
השמועה במקומות בהם אני מסתובב מספרת שהנרי בוחר את השחקנים שלו מקרוב. הוא יודע לשזור חוטים בין אנשים על מנת ליצור מציאות חדשה. ועכשיו עלה לו רעיון איך לשלוט בבגידות
לא אחת הזכרתי את הצורך שלי בריגושים. מי שהתעניין יודע שהלב שלי פועם בסתר, ורק במצבים שאינם ברורים לחלוטין אני מצליח לגרום לרעש פעימותיו להחריש את אוזניי, לבלוע בתוכם את קולות העולם ולתת לי מנוחה לזמן קצר. אותו הצורך שבועט בי מבפנים, ויש מי שעלול להתבלבל ולקרוא לו נשמה, קיים בכל אדם, באינספור צורות וצבעים יודע הוא להסוות עצמו ולהבליח בברק העיניים כשההזדמנות נקראת לפתח.
בשבוע שעבר קרא לי הנרי, מי שבעבורי כבר מזמן אינו רק מנכ"ל החברה בה אני עובד, אל משרדו. אל המשרד של הנרי אין איש נכנס מלבד המזכירה שלו ויחידי סגולה שהוא בוחר בקפידה. השמועה במקומות בהם אני מסתובב מספרת שהנרי בוחר את השחקנים שלו מקרוב. הוא יודע לשזור חוטים בין אנשים על מנת ליצור מציאות חדשה, כזו שלפעמים מרוב פשטותה נשמעת שקרית.
ריח של סיגר קיבל את פניי, ובעודי צועד פנימה ידעתי שזו תהיה שיחה קצרה ועניינית. הנרי לא מבזבז זמן. הדלת נסגרה מאחוריי, ולפתע חשתי מעט חנוק, קצת כמו דג באקווריום, כשמעטה הזכוכית העוטף אותי בוקע מעיניו של הנרי. אף פעם לא ידעתי כיצד להתנהג כשצמד עיניים בחנו אותי כך.
"אני צריך שתתחיל עם אשתי", ירה ופגע. לרגע אחד כמעט ואמרתי משהו, ואז נזכרתי – הנרי לא אוהב ששואלים שאלות לפני שסיים לדבר.
"אתה מבין", הוא המשיך, "הרגש הוא רגע, כמו הזמן, לא חוזר על עצמו, לכן תמיד נכון להגיד שמעולם לא הרגשתי כך". הוא שתק למספר שניות והוסיף: "זה בדיוק מה שנשים רוצות".
עשר דקות לאחר מכן העולם כבר נראה לי אחר
עוד מבט:
שיגרע: מחפשים ריגושים, מתעצלים להשקיע
מספר אי-זוגי
גם אני פעם חלמתי להיות צלם של הנשיונל ג'יאוגרפיק, או לפחות זה שמנקה את הקקי של האריות באיזו חווה אפריקנית. בסוף מצאתי את עצמי חי את האמרה "החיים זה מה שקורה בזמן שאתה עושה תוכניות אחרות". וזה לא שאני מתלונן
באותו הרגע לא הבנתי עדיין את כל פרטי התמונה. עשר דקות לאחר מכן העולם כבר נראה לי אחר לגמרי. בתוך הבלבול של הדקות הראשונות בחרתי בשתיקה.
"אתה בחור צעיר", אמר, ומבטו העביר בי צמרמורת. אין ספק שהוא הבחין שאני שונא שבוחנים אותי כך. "בגיל שלך האהבות הן קלות, אין שחיקה", הוסיף, ובאותו הרגע כבר הבנתי לאן הוא חותר.
"בגיל מסוים, האשה צריכה להרגיש מחוזרת שוב, להתרגש". הוא הדליק את הסיגר והמתין שנייה נוספת לפני שהמשיך. "אצלנו הגברים זה פשוט, הבגידה היא סקס. הנשים צריכות גם ריגוש מסוג נוסף".
מבטו הפליג ממני הלאה. המשכתי לשתוק. בחולצת כפתורים לא מגוהצת וזקן של שלושה ימים, פתאום הרגשתי שוב קצת כמו חייל בתדרוך רגע לפני שהוא נשלח למשימה.
"אנחנו, הגברים, נמסד אחת ולתמיד את עולם הבגידות"
"במקום שהן יחפשו את הריגוש, אנחנו נשלח אותו אליהן, מבלי שיידעו", חייך אלי "אנחנו, הגברים, נמסד אחת ולתמיד את עולם הבגידות".
"וזה עובד?" לא הצלחתי לחשוב על ניסוח אלגנטי בזמן שקטעתי אותו. באותו הרגע היה זה הדבר היחידי שעניין אותי.
"יותר מכך, הגברים בוחרים בדיוק מי יישלח אל הנשים שלהם, והן מרגישות צעירות לפתע, מחוזרות. גם אם הן מסרבות לבגוד בבעל הן נהנות מכל רגע, ולאחר תקופה מתעשתות וחוזרות אל הקן שבנו לפני שנים. אתה לא מבין כמה שזה תורם לחיי הנישואים כשהגבר הוא זה היוזם את הבגידה של אשתו", אמר לי. אני באמת לא הצלחתי להבין, אבל לא העזתי להתווכח. "זה טוב יותר מיחסים פתוחים ומספק את האפקט הדרוש מעל ומעבר לכל דימיון", הוסיף הנרי.
לפעמים, כשאדם מבוגר עם סיגר בפה נועץ בי מבט חודר ומדבר בביטחון, אני נוטה לחשוב שיש אמת בדבריו. לפעמים עולה בי המחשבה שאותה הצורה החיצונית שגורמת לי לחשוב כך היא סתם עוד נורמה של החברה, שמכוח האינרציה הצליחה לצבור כל כך הרבה אנרגיה עד שכלל אינני מעלה בדעתי שאוכל אי פעם לנצח אותה. ואולי ברגעים שקטים מעניין אותי אם אני היחידי שתוהה לאן התדרדרנו.
כך מצאתי עצמי מצטרף לחבורה של עשרות גברים המשתתפים במשחק החדש של הנרי, האיש שאין לו רגע דל. נבחרנו כמו מקטלוג על מנת להכניס קצת ריגוש לחייהן של נשים שהשיגרה החלה להפחיד את בעליהן. אני חושב שהמונח גבריות כבר איננו כפי שהיה.
"אם כבר מתרחש דבר מה מאחורי גבי, הנח לי לבחור אותו", צחק צחוק פרוע אדם אחד בזמן שהשקנו כוסות לחיים. ומשום מה באותו הרגע כבר לא התרגשתי כמו פעם. אולי אלו השנים האחרונות, או התקופה האחרונה שגורמת לי להבין שהריגוש ההוא כבר איננו חלק מהטבע שלי. אולי בעצם אף פעם לא היה.
מקבל תשלום תמורת עניין, חיוך, ולפעמים אף יותר
וכמו חייל, מה שיותר מכל מתאר את האופי שלי ואת אורח חיי, אני יוצא לקרבות קצרים זה מספר חודשים, מקבל תשלום תמורת עניין, חיוך, ולפעמים אף יותר מזה. ובדיוק כמו מפקד, הנרי יודע לשלוח את כוחותיו בשטח אל המקומות הנכונים ובזמן הנכון, מבלי שאף אחד יבחין בכך. קמה תעשיה שלמה במרכז הארץ, בה אנשים המפחדים שיום יבוא והשיגרה תיקח את היקר להם, בוחרים בדרך הזולה.ובהפוגות של רעש התותחים אני לפעמים עוצר ומנסה להבין, למה כל זה בעצם טוב?
לפנייה לכתב/ת 
הרגשתי כמו חייל בתדרוך לפני משימה
צילום: ablestock
מומלצים
