גאים ברשת
הרשת הפכה, במיוחד בחודשים האחרונים, לזירה של בריונות נגד צעירים הומוסקסואלים בתוצאות קטסטרופליות - אבל גם לכלי יעיל להפצת מסרים חיוביים לבני נוער הסובלים מהצקות. עכשיו גם פייסבוק נרתמת למאבק בהומופוביה. הנה כמעט כל מה שקרה עד כה
1. מותם של בילי לוקאס, אריק מוהט וקארל ג'וזף ווקר-הובר
בילי לוקאס היה בן 15, שחור עיניים, תלמיד טוב, והוא למד בתיכון בשם גרינסברג היי, שהיה הגיהנום הפרטי שלו: חבריו לספסל הלימודים, שהרגישו בו איזה שוני, התעללו בו נפשית, גם קצת פיזית. נהגו לקרוא לו "גיי". בתחילת ספטמבר השנה הוא תלה את עצמו באסם המשפחתי. אימא שלו מצאה את גופתו. אריק מוהט היה בן 17, פסנתרן, מחונן, קטן קומה - החברים שלו קראו לו "טוויגי", ענף קטן - נשי, ביישן, מרכיב משקפיים שכיסו חצי מהפנים שלו, ומתחת למשקפיים מהסוג שהייתם מכסחים, אם הייתם לומדים איתו בתיכון. גם הוא, כמו בילי לוקאס, היה הקורבן הכיתתי. גם בו חשדו שהוא הומו. כמו בהרבה מקרים של הצקות, גם זו החריפה לאורך זמן. בתחילת 2007, אחד ממעניו של מוהט הציע לו לירות בעצמו. "אף אחד לא יתגעגע אליך", הוא אמר. במרץ מוהט קיבל את ההצעה. האקדח היה שייך לאבא שלו, מקום המעשה - חדר עבודה נעול בבית. את הגופה שלו מצאה אחותו, שרצתה לבקש ממנו לענות לטלפון. ההורים שלו תבעו את בית הספר. קארל ג'וזף ווקר-הובר, שם בלתי אפשרי לילד בן 11, גם בו חשדו בני כיתתו שהוא הומו. בנובמבר 2009 הוא תלה את עצמו בעזרת כבל מאריך. הוא הוריש את אוסף קלפי הפוקימונים שלו לאחיו הצעיר. אמא שלו, סירדינר ווקר, מקדישה מאז את חייה למאבק בביריונות.
2. גופתו הבלתי מזוהה של טיילר קלמנטי
טיילר קלמנטי היה כנר מוכשר, ממושקף, רזה, אולי גם מרגיז, בלתי חברותי, חלשלוש - עוד קורבן תיכון קלאסי. אבל להבדיל מלוקאס, מוהט או ווקר-הובר, הוא שרד את התיכון והגיע לאוניברסיטה - מכללת ראטגרס בניו ג'רזי. הוא גם היה הומו פעיל. השותף שלו לחדר במעונות של ראטגרס שתל מצלמת רשת בחדר השינה שלהם וחיבר אותם לשירות הווידאו-צ'אט iChat. כשקלמנטי ביקש מהשותף שלו פרטיות, השותף הפעיל את המצלמה. לשותף היה גם חשבון טוויטר, שבו הוא כתב, ב-21 לספטמבר השנה, "כל מי שיש לו אייצ'ט, בואו לעשות איתי צ'ט היום בין 21:00 וחצות. כן זה קורה עוד פעם". לא ידוע כמה צופים היו לשידור החי של הפעם הראשונה של טיילר קלמנטי, אבל סרט הווידאו רץ בין החבר'ה כל הלילה. למחרת בבוקר, ב-8:42, השאיר קלמנטי הודעה עוכרת שלווה בדף הפייסבוק שלו (קופץ מגשר ג"ו סורי). המשטרה מצאה כמה חפצים ששייכים לו על גשר ג'ורג' וושינגטון. גופתו לא נמצאה - אבל משו מהמים גופה בלתי מזוהה לא רחוק משם, בלונג איילנד.
3. "זה משתפר"
מיותר ובלתי נכון לומר שמותם של הילדים האלו לא היה לחינם. המיתות האלו היו מיותרות, מוקדמות, חסרות טעם. אבל הייתה להן השפעה: מותם של מוהט, לוקאס וווקר-הובר הוביל לפעולה משפטית ולניסיון חקיקה למניעת ביריונות בחצר בית הספר (באחרון עוד נדון בהמשך). מותו של קלמנטי, שהיה תלוי באמצעים טכנולוגיים, אינטרנטים - הוביל לקמפיין אינטרנטי רחב היקף, אולי המקיף ביותר בהיסטוריה של הרשת.
דן סבאג' הוא עיתונאי, הומו, סן פרנסיסקני, אקטיביסט. מקרי ההתאבדות האלו, שעל חלקם הוא דיווח, השפיעו עליו עמוקות. הוא הקים פרויקט יוטיוב, It Gets Better, שבו הוא מבקש מאזרחים סתם ומאזרחים של כבוד לספר לבני נוער שהם גם קורבנות שהחיים נמשכים אחרי התיכון ואחרי שהבריונים של הכיתה הופכים לשרברבים ומכונאים. אלן דג'נרס תרמה וידאו מרגש מאוד. ניל פטריק האריס - גיבורו של כל הטרוסקסואל בתור בארני בתכנית הטלוויזיה "איך פגשתי את אימא", והומו פרטי ומופנם בחיים האמיתיים - תרם קטע מרגש פחות . יש כמה עשרות סרטונים בערוץ הזה, מיליון נקודה שש צפיות, נכון לכתיבת שורות אלו, כמה אלפי תגובות. מעניין מה היה קורה אם אחד הילדים האלו היה צופה בכמה סרטונים. אולי כלום, אולי הכל.
5. אפליקציית האייפון
MTV היא חברת מדיה עם מודעות חברתית, והפרויקט של סבאג' השפיע עליהם: הם השיקו אפליקציה בשם Over The Line (לחצו כאן כדי להוריד אותה), המאפשרת לילדים לחלוק סיפורים על בריונות בין צעירים. התוכן מנוטר על ידי עורכים. הרבה ממנו עוסק באישומים בהומוסקסואליות. יש כאן אלמנט של קהילתיות: על כל סיפור, משתמשים אחרים יכולים להצביע האם הפגיעה הייתה אובר דה ליין, כלומר מוגזמת, או לא. צעיר אחד כותב על תלמיד אחר, שכותב בשמו הודעות מזויפות בהן הוא מתחיל עם תלמידים זכרים אחרים בשמו. צעירה אחת כותבת על נער שצילם את הפעם הראשונה שבה שכבו, הפעם הראשונה שלה, והפך אותה לכוכבת הפורנו בעל כורחה של העיר הקטנה בה הם גרים. השיתוף הזה אמור לחסל את מקור כוחם של בריונים מול הקורבנות שלהם: התחושה הזו, של הקורבנות, שהם לגמרי לבד.
6. חצר בית הספר אונליין
עד כאן הוכחנו שיש מגמה אמיתית באמריקה, למעשה שתיים: בני נוער שנשברים תחת כובד הבריונות - או לפחות מודעות גוברת לעניין הזה - והתגייסות פומבית נגד המגמה הראשונה. המצטרפת האחרונה לעניין היא פייסבוק - משום שפייסבוק היא חצר בית הספר אחרי שעות בית הספר, והבריונות מלווה צעירים גם לשם.
ארגון GLAAD הוא הליגה נגד השמצה של הציבור הלהט"בי האמריקני: במקום להלחם באנטישמיות, הם נלחמים בהומופוביה. הדף שלהם בפייסבוק, כמו דפים של צעירים רבים בגיל בית ספר שצריכים את השירותים שלהם, נמצא תחת מתקפה בלתי פוסקת של בריונים. אחרי התקפה חריפה במיוחד כזו, שהתרחשה החודש, נוצר קשר בין האירגון ובין הנהלת פייסבוק. שיתוף הפעולה שנולד בעקבות זאת הוכרז בסוף השבוע שעבר. גלא"ד תנטר דיונים בפייסבוק ותעביר עוד מידע להנהלה - פייסבוק ימחקו, יתריעו וירחיקו.
7. זה לאו דווקא משתפר
מקרי המוות שתוארו כאן לא קשורים דווקא להומוסקסואליות, אלא לבריונות - אבל אמריקה היא ארץ הומופובית מאוד. גם השנאה לא שמורה רק לצעירים. מותו של ווקר-הובר בן ה-11 הוביל בין השאר לניסיונות חקיקה שילחמו בביריונות בבית הספר. ארגון ימין גדול ומוזר, Focus on the Family, נאבק בחודשים האחרונים בניסיון החקיקה הזה. הם טוענים שזה נסיון "להפיץ הומוסקסואליות בין תלמידים". קשה לשער מה עובר במוח שהוגה התנגדות כזו. אולי התקווה שהביריונות היא דרך לנכש את העשבים השוטים מבין תלמידי אמריקה החסודים - בפחד מוות, ולעיתים גם במוות.
לפנייה לכתב/ת 
