למה צחקה שרה?
שרה לא האמינה בהבטחה לבן? אברהם הוא זה שצחק! המחנכים בבית הספר מאמצים קו פרשני ש"יורד" על שרה ורואה בה סמל להתנהגות שלילית, אלי וילצ'יק מעיין במפרשים ומחזיר את הכבוד הנשי האבוד
כששואלים מדוע נקרא "יצחק" כך, הרוב משיב "כיוון ששרה צחקה", אבל זה לא נכון! "יצחק" נקרא "יצחק" בעקבות הצחוק שצחק אברהם כאשר הקב"ה בישר לו שיוולד לו בן. צחוק זה, וקביעת השם קדמו לצחוק של שרה. מי שלא מאמין שיעיין בפנים.
מניין הטעות הנפוצה? המפרשים חלוקים ביחס להתנהגות שרה בעניין הצחוק והכחשתו. יש שטרחו להדגיש מאפיינים שליליים וראו בשרה סמל להתנהגות נשית שלילית בכלל. אחרים רוממוה למעמד האישה היחידה שהקב"ה דיבר איתה, ואף עשה כרכורין (שמיניות באוויר בלשוננו) לשם כך.
המחנכים שלנו, כך נדמה, החדירו לנו לראש שיצחק נקרא ע"ש הצחוק המזלזל והלא מאמין של שרה, ובכך אימצו קו פרשני שאינו מחמיא לשרה, והשרישו בנו הטעות למקור השם.
הביקורת - והפסילה לעדות
היחס הלא מחמיא לשרה נובע מכך שלכאורה, שרה צחקה ולא האמינה כשנאמר לה שתלד ולאחר מכן אף הכחישה שצחקה. יש לזכור: אברהם צחק, ושרה צחקה אבל אונקלוס בתרגומו תירגם שונה את הביטוי "צחוק" ורש"י המשיך ופיתח העניין: ויפל אברהם על פניו ויצחק - זה תירגם אנקלוס וחדי, לשון שמחה, ושל שרה לשון מחוך. למדת שאברהם האמין ושמח, ושרה לא האמינה ולגלגה. וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה ולא הקפיד על אברהם. אם כן, תיאור זהה של התנהגות ושימוש בביטוי זהה ובכל זאת פרשנות שונה לגמרי כאשר מדובר על אברהם לעומת שרה.היחס השלילי לשרה מצא ביטוי גם בבבלי: אברהם אמר לשרה להביא סלת והיא הביאה קמח (זול יותר) אומרת הגמרא: "מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש". גם מדרש רבה לא חוסך ביקורת משרה ורואה בה כמקור לרוב התכונות השליליות בנשים: נשים אוהבת לצוטט לשיחות כמו ששרה שמעה מאחרי האוהל; נשים עצלניות שהרי אברהם אמר לשרה "מהרי"; נשים הן איסטטניות, (אוהבות ריב) שהרי שרה בחרה לריב עם הגר.
ולמה נשים פסולות לעדות? שרה אימנו אשמה כמובא בילקוט שמעוני: "ותכחש שרה - מכאן שהנשים פסולות לעדות" .
ולבסוף, כאשר שרה צחקה נאמר לה "לֹא כִּי צָחָקְתְּ". מתעוררת השאלה מי אמר את זה לשרה? אברהם אבינו? המלאכים? או הקב"ה בעצמו. לחלק מהמפרשים ברור שהאפשרות שהקב"ה דיבר עם שרה כלל לא תיתכן. (יונתן, רשב"ם, רמב"ן).
תאוות הקב"ה לדבר עם הצדקת
לעומתם, הילקוט שמעוני קובע: "ויאמר לא כי צחקת מעולם לא נזקק הקב"ה לדבר ולהסיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת ואף היא על ידי עילה, רבי אבא בר כהנא אמר בשם רבי אורי כמה כרכורין כרכר כדי להסיח עמה ויאמר לא כי צחקת.". הנה כי כן הקב"ה לא רק מדבר ישירות עם שרה אלא אף מכרכר כרכורין לשם כך. והירושלמי מוסיף: "הקב"ה מתאוה לשמוע שיחתן של צדקניות ויאמ' לא כי צחקת..." הנה כי כן, הקב"ה לא רק מדבר עם שרה אלא מתאווה לכך.בספר "בחירת אברהם" חידושים על מדרש רבה מסביר המחבר כי הכירכורין הם התרגילים שעשה הקב"ה כדי לדבר עם שרה, וכיוון שידע שלא תדבר איתו ישירות (מפני כבודו) התחיל בשיחה עם אברהם ורק אח"כ כשהיא הכחישה את הצחוק הקב"ה מצא הזדמנות לדבר איתה ישירות.
ב"מעשה יחיאל" כותב המחבר: "כמה כרכורים כרכר בשביל להשיח עמה...מלשון מפזז ומכרכר דהיה לפניו יתברך שמחה שמצא מקום לדבר עמה". ומוסיף המחבר ששרה היא האישה היחידה שהקב"ה שח עימה בענייני חולין ולא בעייני נבואה על הכלל.
הנה כי כן, ניתן לראות בכי יש פער ניכר בין מי שרואה במעשי שרה כסמל שלילי לנשים בכלל לעומת מי שרואה בה, כאישה היחידה שהקב"ה מתאווה לדבר איתה ומפזז ומכרכר לצורך כך.
אז למה היא צחקה?
ובכל זאת, מה ההסבר לצחוק ולהכחשה של שרה. יש הסבורים שאכן הצחוק לא היה במקום, אבל אין הוא שונה מהצחוק של אברהם שאף נענש על כך בהמשך (ילקוט שמעוני), יש שמסבירים ששרה חשבה שאברהם אומר הדברים מדעתו לנחמה ולכן צחקה והכחישה מפני כבודה לאברהם (הרמב"ן). יש מפרשים בני דורנו שחולקים על הפירוש שהצחוק היה מחוסר אמונה ולגלוג. בספר משא מדבר ים נאמר: "כי הצחיקה היה מרוב התפעלות על נפלאות ה' ית"ש להוליד אשה זקנה לתשעים שנה ...שלא היה צחק של גנאי. "כי יראה" - שהצחוק היה מצד היראה ורוב האמונה".גם ההכחשה מתפרשת שלא לגנותה של שרה. הרב שריקי מציע ש"שרה מכחישה את זה שהיא צחקה, כי באמת היא חושבת שהיא לא צחקה, "כִּי יָרֵאָה" - כי היתה מליאה באופן מודע ביראת שמים. "וַיֹּאמֶר:" ואז הקב"ה גילה לה "לֹא! כִּי צָחָקְתְּ" את צריכה לדעת שבתוך הנשמה שלך התחולל צחוק גדול - צחוק המבשר את לידתו של צדיק חדש בעולם". בדרך דומה פירש הרב חנן פורת: "ותצחק שרה בקרבה – אפשר שצחוק זה נסתר היה לא רק מעיני אחרים, אלא גם מעיני שרה עצמה, היה זה צחוק שחילחל בתת מודע של שרה וביטא את חוסר אמונתה ביכולתה להרות וללדת אחר בלותה... ריבונו של עולם נדרש איפוא לכרכר סביב שרה ולהשכיבה על ספת הפסיכיאטר במגמה להכריח אותה להתמודד באומץ עם המחסום הרגשי השרוי בתת המודע שלה, כי רק מתוך התוועדות לחסם נפשי זה תוכל להתגבר עליו."
לסיכום: בעוד חלק מהמפרשים רואים בצחוק ובהכחשה של שרה כמטילים צל על אישיותה, אחרים מגיעים למסקנה הפוכה לגמרי. שרה היחידה שזכתה שהקב"ה "יכרכר" ויתאווה לדבר איתה ישירות, והצחוק וההכחשה - מתוך אמונה שלמה.
נחזור למחנכים ונזכיר: יצחק - לא על שם הזלזול של שרה אלא על שם הצחוק שצחקו אברהם ושרה אימנו מתוך אמונה שלמה ושמחה על הבטחת הקב"ה ליתן להם זרע.
לפנייה לכתב/ת 
אילוסטרציה
צילום: Index Open
עו"ד אלי וילצ'יק
מומלצים
