"לו רבין חי הייאוש היה נעלם, והיה הסכם"

ארון מילר, מבכירי צוות השלום האמריקני בשנות ה-90, זכה להרבה "שעות רבין" במהלך הקריירה שלו - מישיבה סביב שולחן ליל סדר משותף בישראל, ועד למפגשים רשמיים ובלתי רשמיים בוושינגטון ובירושלים. ביום השנה ה-15 למותו, מאמין מילר שההיסטוריה הייתה יכולה לשנות את נתיבה אלמלא הרצח. "אילו יכולתי להחזיר את מסלול ההיסטוריה לאחור ורבין לא היה נרצח, היתה לנו היום שיחה אחרת לגמרי. הייאוש היה נעלם והיה לנו הסכם שלום אחד", אומר מילר בראיון ל-ynet, "הוא היה יכול לפתות, לאיים, ובסופו של דבר לשכנע את ערפאת או את אסד להסכם".

מילר, יהודי בן 62, שירת כיועץ למזרח התיכון במחלקת המדינה מ-1978 ועד 2003, ושימש בשנות ה-90 כסגנו של השליח המיוחד לתהליך השלום דניס רוס. הוא מכיר היטב את כל הנפשות הפועלות בנבכי המגעים המדיניים - הישראלים, הפלסטינים וכמובן האמריקנים משנות ה-80 ועד היום.

אחד הזכרונות הראשונים של מילר מיצחק רבין הוא ליל סדר בו התארח בישראל ב-1974 - ובו גם התוודע לראשונה לאופיו הנחרץ של האיש. "אחרי מלחמת יום הכיפורים אשתי לינדזי ואני הוזמנו לסדר, כי הורי היו חברים קרובים של רבין ובעיקר של האלוף אברהם יפה ואשתו אביבה, אחותה של לאה", נזכר מילר במשרדו ב"מרכז ווילסון" בוושינגטון. "בליל הסדר רבין שאל אותי מה אני חושב על סאדאת והיוזמה המצרית. ניתחתי באריכות ורבין הניף יד בביטול ואמר לי: 'עם כל הכבוד אתה לא חי כאן. אל תספר לי מה זה לחיות בשכונה שלנו'".

רבין וקיסינג'ר, 1975 (צילום: יעקב סער, לע"מ)

לדבריו, השנים לימדו את רבין להתגמש, ולהסתגל למציאות המשתנה. "היכולת של רבין לבחון את המסקנות של עצמו, ולשנות אותן, היה בחלקו הסוד והמרכיב העיקרי של אישיותו. הוא היה דמות אותנטית בפוליטיקה הישראלית. נץ ששינה את עמדתו, כמו בגין לפניו ושרון אחריו".

מילר מביט היום בזכרון של רבין שעיצב השמאל בישראל בשנים שלאחר הרצח, ושונה בעיניו מהאיש שהכיר. "רבין היה האיש שהורה לשבור עצמות באינתיפאדה הראשונה. זה איש שלא לקח את הפלסטינים ברצינות, עד שהם אילצו אותו".

"אני זוכר פגישה בלתי פורמאלית במלון בוושינגטון ב-1993. רבין אהב לכנס את האנליסטים שלו ואת האנליסטים האמריקנים - מהצד האמריקני היו דניס רוס, סם לואיס, מרטין אינדיק, דן קרצר ואני.

"רבין אמר בפגישה שאי אפשר לעשות שלום עם הנציגים חסרי הכוח של הגדה ולא עם מלך ירדן חסר הכוח. הוא אמר שחשוב לעשות שלום לפני שהאיראנים תופסים כוח. קם סם לואיס (שגריר ארה"ב בישראל במהלך הסכם השלום עם מצרים, י.ב.ח) ואמר שאם כך כל מה שנותר לו לעשות זה לדבר עם אש"ף. רבין לא אמר לנו שהוא שוקל את זה, אבל תנועות הגוף שלו לימדו שזה בראש שלו".

עם ערפאת ומובארק בחתימת הסכם קהיר, מאי 1994 (צילום: AFP) 

מילר מאמין כי רבין היה האיש שיכול היה לשנות את תמונת המצב המדינית של ישראל. "בעוד אנחנו נוטים לעשות אידיאליזציה של מנהיגים במיוחד אלה שמתו בתפקיד, בידי מרצח, אני מאמין באמונה גדולה שהיו לרבין כל המרכיבים להוביל את ישראל להסכם שלום אחד עם הפלסטינים או הסורים".

"הוא היה המהנדס הזהיר"

מזווית הראיה המיוחדת שלו, משוכנע ארון מילר ששתי התפתחויות חיסלו את הסיכוי לשלום: התבוסה של הנשיא בוש האב לקלינטון בנובמבר 1992 שסיימה את הקריירה של ג'יימס בייקר כמזכיר המדינה, ורצח רבין. "אם רבין היה חי ובוש האב היה נבחר לקדנציה שניה, אני משוכנע שבוש ובייקר יחד עם רבין היו יכולים לפתות, לאיים, ובסופו של דבר לשכנע את ערפאת או את אסד להסכם. שניהם יחד זה יותר מדי. רבין הבין את זה. הוא היה, כמו שעמוס עוז תאר אותו, המהנדס הזהיר. הוא היה אדם שמיעט בסנטימנטליות והרבה בניתוחים".

לרבין היו אמנם יחסים מיוחדים מאוד עם הנשיא קלינטון, אולם מילר סבור שדווקא הקרבה בין השניים לא תרמה לקידום ההליך המדיני. "אלה היו יחסים יוצאים מהכלל. קלינטון כתב שאהב את רבין כמו שלא אהב גבר אחר. איזה נשיא אמריקני אומר דבר כזה? שום דבר לא דמה ליחסי רבין-קלינטון. זו היתה בעיה ממבחינתנו. רבין נהג לומר - צריך ללחוץ עלי. לדחוף אותי. רבין לא הודה בזה בפומבי אבל המציאות היא ברורה. היינו יותר מדי קרובים לאינטרסים ולרגישויות של ישראל".

בתהליך הזה, טוען מילר, חסרה הקשיחות של מזכיר המדינה בתקופת בוש, בייקר. "רבין היה יותר קשוח מקלינטון. קלינטון היה צריך להיות קשוח כמו בייקר לא רק כלפי ישראל, גם כלפי הפלסטינים".

"עסקה עם סוריה קרצה יותר לרבין. זה נראה לו יותר פשוט להשיג", הוא מסביר . "מה שראינו בין רבין ואסד זו היתה המערכה הראשונה בהצגה שנמשכה שנתיים. היתה הזדמנות רצינית, אבל רבין לא קיבל את מה שהוא רצה ואז הוא הלך על הפלסטינים".

במבט לאחור, סבור מילר כי רבין לא היה מועד בטעויות שעשו מחליפיו -

כמו פסגת קמפ-דייויד. "רבין לא היה הולך לקמפ-דייויד, כי הוא ידע שהסכם ביולי 2000 בין ראש ממשלה ישראלי ויאסר ערפאת על נושאי הליבה הוא בלתי ניתן להשגה. בכנות, הוא היה עושה לנו טובה גדולה. אנחנו הלכנו לקמפ-דייויד מסיבה אחת: אהוד ברק. לא היתה לנו אסטרטגיה ובכנות לא ידענו מה אנחנו עושים".

על המשא ומתן הנוכחי משקיף מילר בספקנות גדולה. "צריך דיפלומטיה סודית, דיפלומטיה פומבית ותפקיד אמריקני. הסיכוי להסכם קטן. צריך להשיג הסכם שאחריו ראש ממשלת ישראל יתייצב לפני הכנסת והנשיא הפלסטיני לפני הפרלמנט שלו ויודיעו על סוף הסכסוך, שזה נגמר ושאין יותר תביעות. קשה שזה יקרה לדעתי עם הנפשות הפועלות עכשיו", הוא אומר, "ההזדמנות הרצינית האחרונה שלכם הייתה עם רבין".