עוני לא בריא: 20% ויתרו על רופא ב-2010
דו"ח 2010 לנגישות לרפואה ציבורית חושף שוב פערים בין השכבות המבוססות לחלשות. 20% מהאנשים בשכבות החלשות ויתרו על תרופת מרשם בשל עלותה, ו-20% - על ביקור אצל רופא - פי שניים מהממוצע הכללי. 38% מהציבור חש חוסר ביטחון לגבי יכולתו לממן שירותים רפואיים מחוץ לסל
עוד עדות לאי שוויון בולט בנגישות לרפואה ציבורית בין המרכז לפריפריה, ובין השכבות המבוסססות לשכבות החלשות: מהדו"ח השנתי שעורכת ההסתדרות הרפואית לגבי עמדות הציבור לגבי צריכת שירותים במערכת הבריאות, עולה כי 13% מהציבור נאלץ לוותר על תרופת מרשם בשל עלותה, כעשירית ויתרו על ביקור אצל רופא השנה, כשבקרב השכבות החלשות, שיעור המוותרים גבוה פי שניים מממוצע ומגיע ל-19%.
מי מוותר יותר על תרופות?
המחקר כלל סקר טלפוני בקרב 950 מרואיינים המהווים מדגם ארצי מייצג של האוכלוסייה, ושימוש בבדד היישובי. על פי המדד היישובי, התפלגות המרואיינים
13% מהציבור מציינים כי נאלצו לוותר על תרופות מרשם בגלל עלות התרופה, לא נרשמת מגמת שיפור לגבי נתון זה לאורך השנים. בקרב השכבות החלשות (סוציו 1-4) ניכרת מגמת עלייה בשיעור המוותרים על תרופות מרשם בגלל מחירן (מ-17% ל-20%). במקביל בקרב השכבות המבוססות קיימת ירידה בשיעור המוותרים.
כעשירית מהציבור בישראל נאלצים לוותר על ביקור אצל רופא אחד או יותר, בשל העלות הכספית הכרוכה בכך. 4% ויתרו על ביקור אצל רופא משפחה בקופת חולים, 5% על רופא מקצועי בקופ"ח ו-4% על רופא פרטי, גם בשירות זה לא מסתמן שיפור לאורך זמן.
בקרב השכבות החלשות, שיעור המוותרים על רופא אחד או יותר, הוא גבוה פי שניים מממוצע המוותרים בכלל האוכלוסייה (9%) ומגיע ל-19%: 9% ויתרו על רופא משפחה בקופת חולים (שזו עליה מובהקת בהשוואה לשנה שעברה שבה 3% ויתרו על רופא משפחה), 9% ויתרו על רופא מקצועי בקופ"ח, ו-9% ויתרו על רופא פרטי כשנזקקו.
עלייה מ-2009 בשיעור העניים המוותרים על תרופת מרשם
גם ילדי העניים סובלים יותר
כ- 5% מהציבור מדווחים כי נאלצו לוותר על שירות אחד, או יותר מהשירותים הרפואיים שלהם נזקקו ילדיהם בשל העלות הכספית הכרוכה בכך. זוהי מגמת ירידה בהשוואה לשנה קודמת (מ-9%).
שיעור המוותרים על שירותים רפואיים עבור הילדים בקרב השכבות החלשות הוא פי שלושה מהממוצע (5%) ומגיע ל- 14%. מדובר בשיעור גבוה של ויתור על שירותים רפואיים עבור ילדים: 7% מהשכבות החלשות נאלצו לוותר על רופא ילדים, בקופ"ח, 7% נאלצו לוותר על רופא שיניים, 5% נאלצו לוותר על תרופות עבור ילדיהם ו-3% נאלצו לוותר על ביקור אצל מומחה עבור ילדיהם. יש לציין שבשכבות הגבוהות אין כלל ויתור על שירותים עבור ילדים (1%) ירידה מ- 4% בשנת 2009.
8% מהקשישים נאלצו לוותר על שירותים רפואיים בשל עלותם הכספית, בנושא זה מסתמנת מגמת שיפור, 12% מוותרים בשנת 2009).
כמעט מחצית מהציבוור: מודאגים שייפול עלינו
כמעט מחצית מהציבור (46%) מודאג, או מודאג מאוד מכך, שהנטל הכספי של ההוצאות על תרופות וטיפולים חדשים ייפול עליו. בשיעור אלה חלה מגמת עלייה בהשוואה לשנת 2009 (42%).
עלייה בשיעור הדאגה מהנטל הכספי של הוצאות על תרופות
בקרב השכבות החלשות ניכרת עליה מובהקת בשיעור המציינים כי הם מודאגים מהנטל הכספי של ההוצאות הרפואיות, עלייה מ- 32% של מודאגים בשנת 2009 ל- 43% השנה.
38% מהציבור חש חוסר ביטחון, או חוסר ביטחון רב, לגבי יכולתו לממן שירותים רפואיים שאינם בסל התרופות במידה ויזדקק להם, מצב זה הוא ללא שיפור.
בשכבות החלשות מסתמנת עלייה בתחושת חוסר הביטחון ביכולתם לממן שירותים רפואיים שאינם כלולים בסל מ- 37% ב- 2009 ל- 41% השנה.
29% מהציבור סבורים שבשנה האחרונה יצא להם לשלם יותר עבור שירותים רפואיים. קיימת מגמת ירידה בשיעור הסבורים כך בהשוואה לשנת 2009 (32%), אולם ירידה זו נובעת מירידה בהיקף התשלומים של השכבות הגבוהות. לדברי ההסתדרות הרפואית, הסיבה לכך היא שהשכבות החזקות ממשיכים לשדרג את הביטוחים הרפואיים שלהם, דבר שמאפשר להם לצמצם הוצאות ולקבל החזרים.
לפנייה לכתב/ת 
