צרפתי במבטא ישראלי
יין צריך להתאים למקום שאליו הוא מגיע, בעיקר אם מדובר ביין צרפתי שמגיע אל השולחן הישראלי. שגיא קופר בוחן יינות קצת שונים מהמוכר, וזה לא פוגם ביכולתם להיות מבטיחים
לפני הכל, נדבר על היין הישראלי הראשון לבציר 2010: גולן מוסקטו, של יקבי רמת הגולן - בציר 2010 מסתכם כבציר בעל יבולים נמוכים, לפעמים נמוכים מאוד. עיקר העניין הוא גלי החום של שלהי הקיץ, שהוציאו כל כך הרבה מים מהענבים, שמשקלם ירד לפעמים בעשרות אחוזים. זה לא בהכרח רע, אומרים היננים, אבל גם לא במיוחד טוב. עדיין מוקדם לשפוט, אבל נקווה לטוב.
השבוע פתחתי, לגמרי במקרה, בקבוק של ירדן מרלו אורטל 2001, שהיה פנטסטי, מלא וקטיפתי, עדיין במלוא אונו וחושיו. והנה, עוד הבקבוק הזה פתוח ונחת על שולחני היין הבא: היין הישראלי הראשון שיוצא בכל שנה, מאז הושק לראשונה בשנת 2000, הוא הגולן מוסקטו החביב. קר, קצת פאזי ומתקתק, הוא מתאים כמו כפפה ליד לימים החמים של הסתיו האינסופי שיש לנו כאן השנה. אחלה יין לאוכל המקומי שלנו, לאוכל 'סיני' ותאילנדי ובכלל, סתם ככה. 37 ₪ לצרכן, הרבה ריחות פרי טרופי ומתיקות של דבש ותפוחים. לכו על זה, אפשר אפילו עם קובית קרח, אם מתוק לכם מדי.
גולן מוסקטו 2010 (צילום: דניאל לילה)
בניחוח צרפתי
אודות אורי כפתורי ושותפו, אהרון טלר, כתבתי כבר לפני כשנתיים. השניים, תחת השם IsPro Vinum, מייבאים יינות צרפתיים, בעיקר - אך לא רק - מהמחוז הגדול והדרומי של צרפת, הלוא הוא לנגדו'ק - רוסיון. את יבוא היין הם החלו לפני כארבע שנים, כשהרעיון הכללי היה ונשאר להביא יינות מוכנים לשתייה, שמתאימים לישראל. הכל, בלי לדרוך על יבלות קיימות, כלומר להכנס לתחרות עם יבואנים גדולים, שמיבאים יין מהרבה מקומות, בשפע סגנונות ומחירים.
יש הרבה (מאוד) יין בעולם, ולכאורה זאת לא צריכה להיות משימה קשה, אבל בכל זאת, זה לא קל: הרבה בתים ויקבים טובים ומוכרים, שיהיו ידועים לחובב היין היותר מהממוצע כבר תפוסים, ולהביא 'עוד בורדו' או 'עוד קיאנטי', של יצרן קטן ולא מוכר, אין הרבה טעם, ולכן צריך לחפש את השונה והמבטיח. מהבחינה הזאת, יבואנים קטנים כמו IsPro vinum, בוטיק דה שמפן של אלדד לוי, בסט ויינס של רמי ברבי או 'הדוש' של עודד כהן הם אלה שעושים את עולם היין למעניין יותר, מגוון ופתוח יותר. נכון, לא תמיד היינות הם הטובים ביותר בעולם או אפילו הטובים ביותר של אותו יקב, אבל במחיר של נפילה קלה אחת למי יודע כמה תוויות, אפשר למצוא פנינים אמיתיות, ולא מעט. לכן חשוב להכיר את היבואנים הקטנים ולקנות (גם) מהם, כדי להבטיח שתמיד יהיה לנו מבחר ומגוון, ולא רק של יצרנים גדולים. אלה לא יינות של "חמש במאה", וגם לא תמיד של אחד במאה, אבל לא כל דבר הוא עניין של מחיר.
טלר וכפתורי החליטו להתרכז בדרום צרפת; אזור יין שכבר כמה שנים נמצא בעליה מתונה, לא מבחינת כמות, אלא מבחינת איכות היין. אחרי שנים ארוכות שבהן לנגדו'ק רוסיון היה אזור יין המכלים (bulk wine) של צרפת, מופיעים בו כיום יצרנים קטנים, בוטיקאים, שמביאים בשורה אמיתית לחובב היין. המחירים כבר די רחוקים מהמחירים של פעם, אבל עדיין, הם לא גבוהים כמו אלה של אזורי היין ה"מבורגנים", ובוודאי שלא ביחס לאיכות.
הפעם, אם כך, על כמה מהיינות החדשים בפורטפוליו של IsPro Vinum. אפשר בהחלט להרגיש במיקוד ו'שכלול' בטעם של אורי וטלר, ובסגנון שבהחלט מתחיל להתגבש. טעם ישראלי? כן, בהחלט, אבל לצד הפירותיות והטעמים החמים יחסית יש גם יינות מינרליים, מיוחדים יותר. רוב-רובם נגישים ואפשר ליהנות מהם כבר עכשיו, ואלה שמוטב יהיה לחכות איתם קצת אינם טאניים להחריד, קשים או ירוקים, כמו כמה יינות 'פרמיום' ישראליים. הייתי קונה מהם לא רק בשביל לשתות וליהנות, אלא גם בשביל לקבל פרופורציות, על איך יין ש"מתאים לשתייה כבר עכשיו" צריך להיות.
Coume del Mas ו-Mas cristine - מאזור Collioure-Banyuls מגיע יבוא חדש של טלר וכפתורי: מאס קריסטין. זהו יקב חדש של פיליפ גאר, בעליו של קום דל מאס. בעוד שקום דל מאס נמצא ממש בדרומה של צרפת, על הגבול הספרדי, בלנגדו'ק רוסיון, הרי שמאס קריסטין נמצא קצת צפונה משם. הכרמים הם כרמי גרנאש וסירה והיין הזה, ה-Mas Cristine Rouge 2008, עשוי ללא חבית כלל.
למרות שיש בו טעמים קצת "מעבדתיים", לא ברורים, אהבתי את היין: סירה מאוד דובדבנית, שבולטת, אבל לא מאפילה על טעמים של קאסיס ופרחים, שמקורם בגרנאש. הפה מתקתק למדי, טאני, ובסיומת של היין קל למצוא טעמים של פלפל שחור, מעניינים וטובים. 115 ₪ - מומלץ.
במקום דל-מאס אפשר עדיין למצוא את ה-Coume del Mas Collioure 'Quadratur' 2006: יין שחור באופיו, מאוד מיוחד ולא שגרתי. הוא מינרלי מאוד, אבל עגול וקטיפתי. את המינראליות אני מיחס לזמן שעבר על היין, שבטעימה הקודמת שלי ממנו היה 'לחמי' יותר, חם ובשרני. 225 ₪.
Chateau d'Or et de Gueules - יין זה מגיע מאזור קוסטייר דה נים. דרומה לעמק הרון - אזור מיוחס ויקר יותר - ממוקם היקב הזה, שנרכש לפני כתריסר שנים על ידי ייננית בשם דיאן דה פוימרין. היא קנתה אחוזה קיימת, שנתה את שמה לשם הנוכחי – Chateau d'Or et de Gueules – הכניסה שיטות מודרניות ומיכון ויצרה את אחד היקבים הטובים בדרום.
Les Cimele 2007 - לצד יין לבן שמביאים מהיקב (75 ₪), שהוא נחמד ומהנה, תמצאו את היין האדום הזה, במחיר 'שווה' ביותר, של 85 ₪. בלנד של קריניאן, גרנאש, סירה ומורבדר, היין הזה בעל צבע כהה, יפה. הוא בשרני, מהנה מאוד, גם לשתייה כשלעצמו וגם עם אוכל; נסו אותו עם זיתים שחורים, עסיסיים, בשר על האש או גבינות עיזים קשות.
היין האחרון הפעם, הוא זה של Domaine de l'Horizon. היקב הוקם על ידי תומאס טייבארט, יינן שלמד בגרמניה ועשה יין באיטליה, צרפת ודרום אפריקה. המעניין הוא שהאיש היה ועודנו נציג של יצרן חביות אוסטרי, בשם שטוקינגר. ה'נציגות' הזאת הקנתה לו נגישות להרבה מאוד יקבים, מהטובים שבצרפת, אפשרה לו לטעום יינות בתהליכי התסיסה, לצד יינות גמורים ובוגרים ואפשרה לו לרכוש פרספקטיבה, אומר כפתורי, שהיא ללא ספק יחודית. את היקב שלו הוא הקים ב- 2006, וכבר היום הוא נהנה משם טוב, שרק הולך ומשתפר. הטרואר שלו הוא יחסית יחודי, והכרמים נטועים על מדרונות גבוהים יחסית, וסביבם חורש טבעי, שמצנן אותם. הטיפוח מבוסס על עקרונות ביו-דינאמיים, וחלק מהכרמים בוגרים, עם גפנים בנות 40 עד 100 שנה.
Domaine de l'Horizon Rouge 2007 - גרנאש וקריניאן – חצי חצי. הבציר הראשון של היקב. היין עובר מינימום התערבות בזמן העשיה, ומונח להתבגרות בחביות גדולות יחסית. ב- 245 ₪ תקבלו כאן יין בעל טעמים וארומות ממש יחודיים ומאוד לא שגרתיים, כולל כאלה של רימונים, למשל, או גיר. הוא מזכיר יין בוגר, באופי שלו, כאשר החמיצות יחסית גבוהה והטאנינים ניכרים. הגוף בינוני, אלגנטי, והיין כולו 'יפה'. הסיומת מינרלית, ארוכה ויבשה.
איך משיגים? פה ושם באזור תל אביב, אבל הכי פשוט – ישירות אצל היבואנים: אהרון טלר – 054.2889557. אורי – 052.6133926.
- שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק
"
