"שלום עושים עם אויבים". מכתבים שכתב לנו רבין

יומיים לפני יום הזיכרון ה-15 לרצח ראש הממשלה, יצחק רבין, ynet חושף הערב (יום ב') כמה מהמכתבים ששלח רבין לאזרחים שפנו ללשכתו, השמורים כיום בגנזך המדינה. הפניות מגוונות: בענייני ביטחון המדינה, חששות מפני נסיגה משטחים, מחאות על העובדה שהחזיק במקביל גם בתיק הביטחון, ואפילו דאגה לשלומם של פליטי בוסניה. המכתבים הללו נאספו כחלק מפרויקט של גנזך המדינה להוצאה לאור של ספר הנצחה ליצחק רבין.

13 ביולי 1992. בדיוק היום שבו שב רבין לכס ראש הממשלה, בעקבות נצחונו בבחירות שנערכו חודש לפני, נחת על שולחנו מכתבה של עדי עמרם מרחובות. היא הביעה דאגה מכך שרבין מתכוון "לתת לערבים חלק מערי ישראל". רבין משיב: 

5 בנובמבר 1992. שלוש שנים לפני הרצח, מתפנה רבין לענות לילדה שפנתה אליו בעניין מצב הבטיחות בכבישים: "לשני היקרה, שלום רב. קיבלתי וקראתי את מכתבך היפה אלי. אני מודה שמכתבים כאלה גורמים לשמחה גדולה. בעניין הזהירות בדרכים אני מבקש ומצפה ממך ומחבריך שאכן תיזהרו בכבישים. אסור להפסיד חיים ברגע. תודה מכל הלב על המכתב. אני מאחל לך הצלחה בלימודים. בהזדמנות זו, אבקש להעביר ברכות ודרישת שלום גם לבני משפחתך.

בברכה

יצחק רבין

ראש הממשלה ושר הביטחון 

4 בפברואר 1993. ענבל שגב, אז תלמידה בת 12 בכיתה ו' בערד, פונה לראש הממשלה בעניין הזוועות בבוסניה. היא ביקשה ממנו שישראל תפתח את שעריה לפליטים. רבין ענה בהתרגשות ובאמפתיה:

ענבל היקרה, שלום רב, 

התרגשתי לקבל את מכתבך מהחודש שעבר, אותו קראתי בעיון רב. אני שמח לקבל מכתבים מאזרחים צעירים כמוך שמגלים התעניינות ומעורבויות באשר למתרחש בארץ ובעולם. 

בדיוק כמוך, גם אני כאדם אינני נשאר אדיש נוכח מראות הזוועה בבוסניה הנראים מעל מסכי הטלויזיה. אין ספק שלנו, כעם שעבר אימי השואה, יש וחייבת להיות רגישות מיוחדת לסבלו של עם אחר.

ברצון אמלא את בקשתך, ואחזור ואזכיר עניין זה, כפי שנהגתי עד כה בשיחותי עם מנהיגי עולם ומדינות שיש להם השפעה ורגישות לנושא זה. בינתיים קלטנו גם כמאה פליטים מבוסניה ואם איני טועה - אנו המדינה היחידה בעולם עד כה שנהגה כך.

אאחל לך הצלחה בלימודים ובהזדמנות זו מסרי ד"ש להורים, לבני משפחתך ולילדי כיתתך.

יצחק רבין

שגב, כיום מורה לחינוך מיוחד, עובדת עם ילדים הסובלים מפיגור שכלי בבית ספר בחיפה. בשיחה עם ynet היא משחזרת את הרגע שהחליטה לכתוב ומה שקרה אחר כך: "מאוד הציק לי, ואמא שלי עזרה לי להתנסח ולכתוב את זה. לא חשבתי שאקבל תשובה. עברה בי המחשבה שבטח אחת המזכירות שלו תענה לי. נורא התרגשנו לקבל מכתב מלשכת ראש הממשלה שהגיב לדברים שכתבתי". היא הביאה את המכתב לכיתה, והתלמידים שוחחו עליו, "שנתיים אחר כך הוא נרצח. הכנסתי את זה לאלבום שורשים שעשיתי בבית הספר. תמיד אהבתי אותו בתור אישיות".

עכשיו, בעקבות חשיפת המכתב ב-ynet, אומרת ענבל: "האמת שאני מתרגשת מאוד מזה, זה נורא מרגש. פתאום חזרתי לתחושה ולזכרונות ולמה שהרגשתי כשהוא נרצח. זה מעורר ומרגש. הייתי נערה מתבגרת וכל האמוציות היו מאד מוקצנות. נערה מתבגרת שחווה את הרצח הזה מהמנהיג שציפתה שיביא לה את השלום. הייתי מנוער הנרות, נסעתי מערד עד תל-אביב לעצרות. אני מלמדת ילדים שלא מסוגלים להבין את זה. מציינים את היום ונותנים לזה את המקום. זה משהו אחר".

מכתב תשובה לרינת סבג

קיץ 1993. ממשלת ישראל חותמת על הסכמי אוסלו. ישראל גועשת, והימין יוצא להפגנות מחאה ברחובות. בלשכת רבין מתחילים להתקבל מכתבים רבים העוסקים בחשש ממחיר השלום. מרים הר-פז שולחת ב-4 בינואר 1994 מכתב, שעליו השיב רבין: "נראה לי כי נגזר עלינו להסכים שלא להסכים. עם זאת, כדברי אחרים, אלחם על זכותך להביע דעתך. קראתי דעתך בעיון. לעניין הקווים האדומים: ביטחונה של מדינה ישראל הוא הקו האדום שלנו".

תודה

יצחק רבין

חגי קדמון (72), חקלאי מכפר מימון, שהיה פעיל מאוד בהתנגדות להסכמי אוסלו, שיגר שורה של מכתבים ללשכת ראש הממשלה, וגם קיבל תשובה.

10 בפברואר 1993. חגי קדמון משגר מכתב ללשכת ראש הממשלה: "כאחראי לביטחון אזרחי ישראל אנחנו מבקשים ביטחון למען ילדינו ונכדנו. עם כל הכבוד וההערכה מוטל עליך מתוקף תפקידך עול וכובד האחריות לביטחון ילדינו וביטחון חיילי צה"ל. אני רואה חובה לציין כי אני המום ממראה עיני ומשמע אוזניי על הידרדרות מצב הביטחון, זורקי האבנים חופשי חופשי ללא כל תגובה הופכים במהרה לרעולי פנים וללא תגובה המרחק על הצטרפות לחבורות מזוינות עם נשק חם קצר ועדיין ידי החיילים וכוחות הביטחון כבולות וההוראות היורדות אינן מאפשרות מלחמה בטרור. התופעה המתסכלת חוזרת לאחר כל פיגוע, כוחות הביטחון מתעשתים ופועלים כראוי ומיד נוחתת הוראת חדל והמחדל חוזר לשגרה. מפיך שמעתי ברכות ואיחולים לתושבי נצר חזני בחגיגת העלייה לקרקע בגוש קטיף. כשר הביטחון אין להחריש כששומעים חיילים הרואים כעצמם מטרות נעות ונייחות מבלי יכולת להילחם בטרור. חייבים להביא לשינוי פני הדברים".

25 בפברואר 1993. רבין משיב לחגי קדמון ולאשתו אילנה:

שלום רב,  

אני מאשר קבלת מכתבכם מיום י"ט בשבט תשנ"ג (10.2.93). 

בידי חיילינו הוראות מפורשות לגבי השימוש בנשק לגבי מתפרעים. 

ההוראה הקשורה בפתיחה באש אומרת, שחייל רשאי לפתוח באש בכל עת שסכנה נשקפת לחייו ולחיי אלה שהוא מופקד על בטחונם. 

חיילינו עושים מלאכתם נאמנה והישגיהם אינם מבוטלים כלל וכלל.

נקווה לטוב.

בברכה

יצחק רבין

ראש הממשלה ושר הבטחון

"היום זה כמעט חריג שעונים לך" 

בנו של חגי קדמון התגורר באותם הימים בהתנחלות כפר דרום בגוש קטיף, "מדי פעם כשהיה אירוע ביטחוני וידי צה"ל היו כבולות פנינו לשר הביטחון ולראש הממשלה שלא יכולים בצורה כזו להפקיר את האנשים במקום", משחזר קדמון את הניצוץ שהצית את הדחף לשלוח את אותם מכתבים, "מחבלים פגעו באוטובוס, שני מבוגרים נהרגו שם. הנושא בער בקרבי ולא ראיתי מישהו אחר - אם לא תפנה לראש המערכת שום דבר לא יזוז. בתקופה ההיא הדאגות מילאו אותי ביום ובלילה. אוסלו והנסיגה מהגולן ועזה. דאגתי יום ולילה וזה היה הקטליזטור לכתיבת המכתבים. קיוויתי לקבל תשובות. זו הרי פנייה אותנטית מחקלאי שיש לו משפחה בכפר דרום. קיוויתי שפניות מסוג זה יגרמו למחשבה שנייה, לפחות להביע את הדאגה ולהטיל עליו את האחריות לנושא הזה".

תשובותיו של רבין לא הסבו נחת לחגי קדמון, אבל הוא מודה שלמכתבים האישיים מלשכת ראש הממשלה, היה אפקט ממתן: "היום זה כמעט חריג שעונים לך. במקרה הזה הוא גם חתום אישית ולכן גם אם לא ניסח, הוא עבר על המכתב. כשפניתי וקיבלתי תשובה ממנו זה הנמיך את להבות הכעס שבי. עשינו משמרות מחאה בצומת נתיבות ניר-עם כל שבוע. מעולם לא נתתי ידי אף פעם מעבר להפגנות לגיטימיות, גם אם היו קצת אגרסיביות".

10 במאי 1994. רבין מתנצל על העיכוב בתשובה למשפחת קדמון ומביע צער גם על אובדן האמון בו. "מכל מקום, אני מאמין שאנו הולכים בדרך נכונה כדי למנוע אסונות ומלחמות. עלינו לעשות כל מאמץ לחסוך שכול, כאב וצער. שלום אנו עושים עם אויבים, ועלי להזכירכם כי גם אחרי הסכם השלום עם מצרים קמו מתנגדים רבים, ושלום זה מחזיק מעמד כבר 15 שנים.

צר לי על דבריכם ועם זאת תודה לך על המכתב ועל תשומת הלב שהואלת להקדיש לי - ולעניין שהעלית.

תודה מעומק הלב

יצחק רבין

19 במאי 1994. רבין משיב על מכתב נוסף של חגי קדמון.

שלום רב,

אני מאשר קבלת מכתבך הנוסף מיום כ"א אייר תשנ"ד (2.5.94).

הצטערתי לקרוא דבריך. בתשובת עוזרי על מכתבך הקודם ניתן תיאור מצב נכון. לפלסטינים, אתם חתמנו על חוזה עזה ויריחו אין כל שליטה באזורי המצאותם האפשרית של חיילינו - שבויינו.

שחררנו עצורים שידיהם אינן מגואלות בדם אזרחינו ושהצהירו שהם תומכים בתהליך השלום. אחרים לא שחררנו.

כאבך הוא גם כאבנו ועם זאת לא ניתן לעשות את הבלתי אפשרי ואת האפשרי אנו עושים.

בברכה,

יצחק רבין 

ראש הממשלה ושר הביטחון

רבין נשאל באחד המכתבים מדוע הוא ממשיך להחזיק גם במשרת שר הביטחון, ועל כך השיב ב-14 במרס 1994: "אני סבור שבשלב כה עדין של המו"מ לשלום עם הפלסטינים ומדינות ערב האחרות, כאשר ענייני הביטחון הם העומדים ברומו של עולם (והסכם...) יש יתרון למי שמחזיק בשני התפקידים גם יחד. תודה על הערותיך. גם אם אני חולק עליהן, אין לי אלא לכבד אותן.

תודה

יצחק רבין

10 באוגוסט 1994. יצחק רבין מחליט לעשות מאמץ ולהגיע להסכם שלום עם ירדן. חודשיים לפני החתימה על מדשאת הבית הלבן, ביקר רבין בערבה, ושלח אחריו מכתב תודה למטה הכללי. מכתב שהיה בו כדי להביע את ההערכה העמוקה שהיתה ברבין כלפי צה"ל, שעליו פיקד במלחמת ששת הימים וחזר לפקד עליו כשר ביטחון - תפקיד שבו החזיק עד לרצח בכיכר מלכי ישראל דאז ב-4 בנובמבר 1995:

"בצד הרשמים העזים מביקורנו בעקבה נותר גם הרושם העז ממבצע בניית מעבר הגבול ערבה בין ישראל לבין ירדן. צה"ל שוב הוכיח יכולתו - והפעם בבניית הגשר לשלום. הואל נא להעביר תודתי לכל המפקדים והחיילים אשר לקחו חלק במאמץ בלתי רגיל זה במסגרת הקרב על השלום. תודה מיוחדת לאלוף פיקוד הדרום, לראש אג"ת, לראש אג"א ולמפקד האוגדה - שחריצותו והתלהבותו היו המנוע בהצלחה הגדולה.

תודה.

יצחק רבין