אין לך הודעות חדשות

בכמה מילים אפשר לסכם ספר אחד שמתבסס כולו על תחלופת מיילים, והאם ספר כזה שווה לנו את זמן הקריאה? זאת השאלה שמלווה את הקריאה בספר, "טוב נגד רוח הצפון," מאת דניאל גלטאואר. העלילה נפתחת ברגע בו מייל תועה מגיע לתיבת הדואר של ליאו, הוא מחליט להגיב עליו, וסתם כך, בשנייה אחת, כל חייו משתנים.

דניאל גלטאואר. פגישה מקרית בין שני גיבורים (צילום: הרברט קורן) 

כשאֵמי החלה בהתכתבות שלה עם ליאו היא בכלל רצתה לבצע מנוי לעיתון מסוים. אך התשובה שקיבלה מליאו החדירה רוח חדשה וסקרנית אל תוך חייה השגרתיים. בתחילת הקריאה ההזדהות שלנו עם שתי הדמויות היא מיידית. הרי פעמים רבות אנחנו מוצאים את עצמנו על פרשת דרכים, בין אם עומדים בפני החלטה גורלית ובין אם בפני החלטה קטנה, שיכולה ללא ידיעתנו להפוך את חיינו על פיהם.

הרגע הזה שמקורו בטעות הפך לסיפור מעולם האגדות על נסיך מסתורי שמביא עמו אהבה מלאת תשוקה, נשיקות קטנות וחיבוקים וירטואלים, בעולם שאין בו מגע פיזי.

אהבה אלקטרונית

מדי יום אנחנו שולחים מיילים לכתובות לא מוכרות, שומרים על קיצורי מילים, מנסים לנסח את כוונתנו, אך לעיתים רחוקות באמת מצליחים להביע את מה שאנחנו מרגישים. מאוד קל להסתתר מאחורי המקלדת, בין אם בטוקבק או בפורום. ספק אם מישהו יבין את הרובד שמתחת לפני השטח, את הכוונה אליה התכוונו באמת. ואם כבר מישהו כן צפוי להבין אותנו במדויק, סביר להניח שהמישהו הזה מכיר אותנו היטב.

אך לעיתים רחוקות אנחנו כן מוצאים את עצמנו במקום ובזמן מסויים, וברור לנו מה אנחנו כותבים ומה הצד השני רוצה. כאן לפרקים אפשר להתחבר ל"טוב נגד רוח הצפון" של דניאל גלטאואר שמעביר את הגיבורים שלו דרך סבך של מילים.

גלטאואר מצליח להפוך את העולם הקר, בו אמצעי המדיה השונים שולטים בהכל, לעולם טוב יותר שכולנו מייחלים לו בסתר לבנו. עולם בו האחר מקבל אותנו כמו שאנחנו, בלי למדוד כמה אנחנו שווים על פי מראה או כסף. עולם בו אנו יכולים לספר את כל מה שאנחנו מרגישים בלי לחשוש שמישהו יאמר לנו שאנחנו לא בסדר. לא נורמלים.

גיבורים סודיים

במבט שני ותוך כדי המשך הקריאה, נהיה יותר קשה להתחבר לגיבורי הסיפור. הנתונים היחידים שמאפשרים לנו להכיר אותם הם המילים שהם מעבירים ביניהם, בעוד אנחנו לא יודעים מה מתרחש בנבכי נשמתם, אלא רק שומעים את הד תחלופת המיילים. בעולם הציני שבו אנו חיים קשה לקבל אמירות כמו: "התגעגעתי אליך עד כדי שאיבדתי נשימה", או "בלעדי המיילים שלך אני אבודה".

כצופים מן הצד חסר לנו את המבט שמוכיח את אמיתות הדברים, או את הטקסט הנוסף של המספר כל-יודע אודות חייהם, רגשותים ומה שמסתתר בראשם. נכון שנעים לחוש בתרגשות שלהם בכל פעם שמתקבל מייל מהעבר השני, לרצות לדעת מה יקרה כשיפגשו, אם יפגשו. אך השאלה שעולה מהסיפור נשארת לא פתורה, האם תכתובת של שיחת נפש מקרית דרך מיילים באמת מספיקה בשביל להתאהב?

כנראה שלא ממש. גלטאואר מנסה לשכנע את הקוראים שהמפגש המקרי בין שני הגיבורים שלו, ישנה את חייהם בזכות התאהבת כנה, לוהטת וסוחפת. אך גם הרגעים בהם נדמה שהשניים אכן מתאהבים, ומשחקים במשחק של חתול ועכבר, ובהתגרות הדדית נוסח "רוצה" או "לא רוצה" נוסח גיל ההתבגרות, נשארים בגדר מרגיזים.

התבנית בה משתמש גלטאואר מתאימה בדיוק למבנה העלילתי: שני גיבורים שמחליפים ביניהם

מיילים סודיים, ואף אחד כלפי חוץ לא יכול לדעת מה עובר עליהם, כיוון שמחוץ לעולם האינטרנטי קיימת מציאות שונה שיכולה לפגוע בסובבים אותם.

אבל בדומה לעולם שבחוץ גם הקוראים נשארים בעלטה, לא מכירים באמת את הגיבורים, רק חיים איתם בין מייל למייל. באופן זה גלטאואר מעביר לנו בדיוק רב את מה שעובר על הגיבורים שלו. הם חושפים זה מול זה את הכל בחדרי חדרים, מקלפים שכבות ועוד שכבות, ובעצם לא מגלים דבר.  

"טוב נגד רוח הצפון" מתיימר להיות רומן אמיתי שפשוטו כמשמעו, מתרחש על גבי הרשת. אך בניגוד לטקסט טוב בו מגלים תוך כדי הקריאה את מה שנמצא מתחת לפני השטח, בספר הזה הפענוח מוטל בספק.

"טוב נגד רוח הצפון", דניאל גלטאואר, מגרמנית: דפנה עמית, הוצאת כתר