אשת חיל מי מצא בקיבוץ?

"באופן עקרוני, נשים וגברים הינם שווי זכויות בקיבוץ", אומרת הילה אונא, רכזת מדור "אשה בתנועה" במזכירות הקיבוץ הדתי, "זה נמצא בכתובים מאז תחילת הקיבוץ. יש שוויון זכויות, חובות והזדמנויות. זה האידיאל, אבל כמו תמיד יש פער בין הרצוי למצוי.

"כבר בימים הראשונים של הקיבוץ, דור המייסדים עודד נשים לקחת חלק בתפקידים נשיים מסורתיים, כך שעוד אז נוצר הפער, ואני לא בטוחה שבמהלך השנים הפער הזה הלך והצטמצם ואני לא בטוחה שמצבן של הנשים השתפר. אנחנו חלק מהחברה הדתית-לאומית ובכל החברה הזו אין שיפור גדול. אנחנו שומעים היום קולות שמבקשים לחזק את תפקידה של האישה בבית, והקיבוץ לא נשאר מאחור בעניין הזה, גם אצלנו יש קולות שקוראים לנשים להשקיע בעיקר בבית, קולות שטוענים שלא מתאים לאשה לקחת חלק בהנהגה ציבורית. אין אצלנו רבנים שאומרים את זה במפורש, ובאופן עקרוני הכל אפשרי, אבל זו התייחסות כללית של החברה שרואה פחות חשיבות לכך שאשה תהיה בישיבות ועד בשעות הערב ויותר חשיבות לכך שהיא תטפל בילדים".

החברה הקיבוצית היא צורת חיים ייחודית בתוך החברה הישראלית, שגם אין אח ורע בכל העולם. בהתאם לכך, סוגיות מורכבות לעתים הופכות למורכבות יותר כשהן מגיעות לקיבוץ.

"החברה הקיבוצית היא מאוד מאוד שמרנית, והחברה בקיבוץ הדתי היא שמרנית בריבוע", ממשיכה אונא "זה נכון שלפני 80 שנה התחלנו כחברה מהפכנית, אבל עכשיו זו חברה שמרנית. לדעתי זה נוצר עקב כך שהחיים בקיבוץ מאוד נוחים, ונוחות מביאה לבורגנות מחשבתית וטכנית. אנחנו חיים על זרי דפנה. על אף שהאידאולוגיה שלנו מדברת על ראש גדול, בפועל אני לא בטוחה שאנשים חיים את האידאולוגיה, כי הרבה יותר קל לאנשים לחיות בחברה עם חלוקת תפקידים מסורתית, יותר פשוט כשבמציאות יש תפקידים מוגדרים ושברור לי מה אני צריך לעשות. יותר קל להתמקד במעגל עשייה אחד ולא לעשות גם וגם. אני מאמינה שאם נשכנע את הציבור שלנו שכולם מרווחים משילובן של נשים בעמדות מפתח, אז השינוי אפשרי".

"המציאות שלנו היא מציאות מורכבת, כי מצד אחד אין מעצורים מובנים, אך מצד שני רוב הנשים לא נמצאות בעמדות מפתח. הן לא נמצאות בכלל בתחומים כלכליים ומשקיים. יש אמנם הרבה מזכירות פנים, אבל כשמסתכלים על שכבות ההנהגה - עוד לא הגענו לייצוג מלא. עיקר הפעילות של נשים הוא בתחום החינוך, תרבות, ועדות שיקום וטיפול. נשים בקיבוץ הן פעילות, אבל אני אומרת שצריך להביא את הפעילות שלהן עוד צעד קדימה, אני חושבת שהחברה שלנו צריכה לעודד אותן לקחת אחריות.

"הקושי הוא שמאחר וברוב הקיבוצים הדתיים אין הפרטה, נשים לא חשות את עניין הפרנסה, שבאופן טבעי דוחף נשים לעבוד. אבל דווקא המבנה המסורתי של הקיבוץ

הוא זה שאמור להיות יותר נח לנשים ולאפשר להן לצאת לעבוד. יש לנו בתי ילדים, מכבסה, חדר אוכל. היה אפשר לצפות שבחברה שדואגת לכל הצדדים הטכניים תהיה לזה תוצאה שונה, והן תהיינה יותר פעילות. ההסבר היחיד שלי לכך הוא החיים הנוחים שיש להן.

"אני הייתי רוצה לראות ייצוג אידיאלי של נשים בכל הוועדות, נשים שתהינה מרכזות משק, מרכזות אסיפות, הלוואי שתהיה לקיבוץ הדתי מזכ"לית, שתהיינה יותר גזבריות, שהן תשמשנה יותר בתפקידים ייצוגים וישמעו את קולן, הלוואי שתהיינה יותר תלמידות חכמים. והייתי רוצה שגברים לא ישימו את עצמם בצד בכל הנוגע למעמד האישה, אלא יקחו חלק פעיל בקידום האשה ויבינו שזה לא רק נושא שלנו, אלא זה נושא ציבורי שעוסק בקידומה של החברה כולה".