בג"ץ לא חייב המדינה למגן גנים ובתי"ס באשקלון

בג"ץ דחה הערב (יום ג') את העתירה שהגישו עיריית אשקלון ו-ועד ההורים בעיר, בדרישה לחייב את הממשלה, העומד בראשה בנימין נתניהו, ושר הביטחון אהוד ברק, להמשיך למגן עשרה בתי ספר יסודיים ו-13 גני ילדים בעיר שאין בהם אמצעי מיגון. עם זאת, השופטים מתחו ביקורת על המדינה, וקבעו כי דרך קבלת ההחלטות של נתניהו, ברק והממשלה אינה יוצרת תחושה טובה.

השופטים הסבירו את החלטתם שלא לחייב את המדינה במיגון בכך שמדובר בנושא של מדיניות, שנשקלה על-ידי הגורמים הבכירים הרלוונטיים לכך - שר הביטחון, אלוף פיקוד העורף והוועדה הבין-משרדית שהקים הקבינט, וכי אלה הגיעו למסקנה שאליה הגיעו.

בפסק הדין נכתב כי בעקבות ירי הטילים על אשקלון ערב מבצע "עופרת יצוקה" ובמהלכו, שגרם לשיתוק מערכת החינוך באשקלון, פנה בפברואר 2009 ראש העיר לשר הביטחון, לסגנו ולאלוף פיקוד העורף, בבקשה שימצאו פיתרונות מיגון למוסדות חינוך שבהם אין מיגון. סגן שר הביטחון הורה לפיקוד העורף לערוך סקר מיגון, שבו התברר כי יותר מ-3,600 תלמידים לומדים בגנים ובבתי ספר יסודיים שבהם אין מיגון.

רקטת גראד באשקלון, בתחילת השנה שעברה (צילום: AFP)

בעקבות הממצאים פנה ראש העיר בדרישה ליישם את הסקר, ובמרס 2009 הורה משרד הביטחון להציב תשע מיגוניות בגני הילדים, אך מעבר לכך לא נעשה דבר, אף שבאשקלון יש עוד עשרה בתי ספר יסודיים ו-13 גני ילדים נעדרי מיגון. בעקבות זאת פנה ראש העיר למשרד הביטחון בבקשה להשלים את המיגון, שעלותו כ-20 מיליון שקלים, אך פניותיו לא נענו, ובעקבות זאת הוגשה העתירה.

מי נותן את ההוראה?

בתגובתה לעתירה טענה המדינה כי אין מקום שבית המשפט ייכנס לנעלי הממשלה בעניינים אלה, וכי המדינה פועלת לפי החלטות הממשלה ולפי החלטות הוועדה הבין-משרדית לענייני מיגון.

השופט אליקים רובינשטיין מתח בהחלטתו ביקורת על המדינה. "עסקינן בסוגייה שאינה פשוטה, ודרך קבלת ההחלטות של המשיבים - גם אם השורה האופרטיבית האחרונה תהיה כעמדתם, ואף אם יוצאים אנו בלי ספק מן ההנחה כי מעייניהם בביטחון, אינה יוצרת תחושה טובה", הסביר. רובינשטיין הבהיר כי "בתוך עמנו אנו כותבים, ולא נעלם מעמנו כי המציאות הציבורית מקימה לחצים מלחצים שונים".

לדברי השופט רובינשטיין, מבט העל לגבי מיגוני ערים הוא של הממשלה, ולדבריו הוא ועמיתיו לא קיבלו מענה ברור על השאלה מי הגורם המחליט על המיגון: פיקוד העורף, הוועדה הבין-משרדית או שר הביטחון. הוא כתב כי ראוי שהקבינט והדרג המיניסטריאלי והאופרטיבי הנוגעים לעניין יבהירו את מערך הסמכויות בנושא, "ויפה שעה אחת קודם". עוד מוסיף רובינשטיין כי הדיאלוג בין גורמים פוליטיים לגורמים צבאיים מצריך זהירות רבה, כדי לא לערב את צה"ל במקום שאינו ראוי.

אין עדות להבטחה למיגון

למרות דבריו אלה, דחה השופט רובינשטיין את טענות העותרים שכתבו כי הובטח להם שאשקלון כולה תמוגן, וקבע כי לא היה כל מסמך המתעד את ההבטחה, וכי גם אם תחילת ביצוע הפרויקט נטע תקוות - הרי שאי אפשר להגיד בבירור שזו הבטחה שלטונית.

רובינשטיין נעל את דבריו בקביעה כי הכרעתם של מקבלי ההחלטות בדבר המיגון "צריכה להיבחן על-ידם מחדש בתדירות מתמדת, תוך הבהרת הסמכויות ותוך התייחסות לעובדות שבשטח ולמידע מודיעיני באשר לכוונות האויב, אנשי הטרור". לדברי השופט, "כל בר-דעת מבין כי אילו היינו עתה בתקופה הדומה לתקופת 'עופרת יצוקה', הייתה דעת הממשלה עשויה להיות שונה". הוא מדגיש כי פסק הדין ניתן לעת הזאת, וכי טרם ננעלו שערי בית המשפט לעתיד ולעת צורך.