יראת אלקים – תו תקן לישיבה בארץ

במהלך נדודיו של אברהם בארץ הוא מגיע לארץ הנגב, למחוז שלטונו של אבימלך מלך גרר. הוא חוזר על אותה תרגולת שעשה במצרים, והציג את שרה כאחותו, מחשש שמא יחשקו אנשי המקום באשת האיש ויעלימו אותו מן העולם. אבימלך שומע ששרה פנויה ולוקח אותה לאהלו. כנראה מתעורר בליבו החשד שהיא לא אחותו של אברהם אלא אשתו ובגלל ספק זה מספר הכתוב ש"אבימלך לא קרב אליה". בלילה הוא זוכה להתגלות אלהית המאיימת עליו פן יגע באשת האיש הזה. אבימלך זועק וטוען כלפי ה': "הגוי גם צדיק תהרוג"? בבוקר מזמן אבימלך את אברהם וגוער בו:

וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי:

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי:

סיפור קשה. אברהם מערים על אנשי הנגב וכמעט מחטיא את כולם. הסברו של אברהם מושתת על תודעה שליוותה את אברהם בכניסתו לארץ פלשתים: "כי אמרתי אין יראת אלהים במקום הזה". מתברר שאברהם טעה. יש יראת אלהים במקום ההוא. הרמב"ן בפירושו לתורה מסביר את טעותו של אברהם:

אז ענה אברהם אני לא ידעתי אתכם, אך חשבתי אולי אין יראת אלהים במקום הזה, כי רוב מקומות העולם אין בהם יראת אלהים, ולכן מעת צאתי מארצי ולכתי בעמים כאיש תועה, ולא ידעתי אל איזה מקום נבוא, התניתי עמה לאמר כן בכל מקום.

אני מבקש ללכת בדרכו של הרמב"ן, אך למקד מעט יותר את סיבתה של הטעות כנובעת מחוויה קודמת שעבר אברהם. בתחילת נדודיו הוא הגיע לארץ מצרים. שם הוא מבקש את רשותה של שרה: "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בגללך וחייתה נפשי בעבורך".

ההגעה למצרים קשורה לבצורת שיש בארץ כנען. מצרים, היושבת על הנילוס, מחוסנת מפני הרעב. היא חשה עצמה מחוסנת. מקום של שפע אינו מותיר מקום ליראה. המשמעות של "יראת אלהים" היא צמצום שלטון האדם והכרה בגבולותיו וחדלונו. במצרים הפרעונית אין יראת אלהים כי האדם בוטח במי היאור, והחזק שבבריאה משתרר על החלש ממנו. לכן אברהם מתחבא ברמייה של "אחותי היא".

אם לא היה אומר זאת היו המצרים הורגים אותו על מנת לקחת את אשתו יפת המראה. זהו המוסר הרווח במקום נטול יראה. עם החוויה הזו מתגלגל אברהם לארץ גרר. הוא לא מבין שהעדר יראת האלהים של מצרים הוא בדיוק המקור לקיומה של היראה הזו בארצו של אבימלך. בארץ גרר יודעים עד כמה תלוי האדם במי הגשמים, עוד יותר מבארץ כנען. החיפוש אחר המים הוא המאפיין את ארץ הנגב. יראת האלהים של אנשי המקום גורמת להם לרסן את האלימות הכבושה באדם, ולהתנהג בצורה מוסרית.

הגדרה משלימה למושג "יראת אלהים" שבמקרא מביאה נחמה ליבוביץ ז"ל, בפרושה לספר שמות. על פי ניתוחה את המובאות של "יראת אלהים" מתברר שהתביעה היא ליחס הוגן בין חברת הרוב אל המיעוטים החיים בתוכה: "כי יחס זה אל הזר, אל חסר הכוח ונטול החסות הוא אבן הבוחן - אם יש יראת אלוהים בלב או אין". השילוב של שתי ההגדרות הללו ביחד מייצרות פרשנות שלמה הקובעת שאדם ירא אלהים (כל אדם!) נקבע על פי ריסון הכוח שלו. הדופק לריסון הכוח נמדד באופן בולט ביחסה של חברת הרוב אל המיעוטים.

מאז אברהם העברי ועד לסוף כל הדורות קבעה התורה את הנוסחה הזו בתור "תו תקן" לעובדי ה'. אם יש במקום הזה יראת אלהים – לא תהיה בו שפיכת דם נקיים. ולהיפך: אם נשפך במקום הזה דם נקיים – אין במקום הזה יראת אלהים. הגדרת "שפיכת דם נקיים" עשויה להיות סלע מחלוקת בין אומות ובין אישים. עת נלחמנו בחזית הדרום למיגור הטרור בעזה קמו עלינו חלקים מאומות העולם ותבעו אותנו בתביעה מוסרית על שפיכת דם נקיים. לא מפיהם אנו חיים. חוסנה של המדינה ויכולתה לשמור על אזרחיה הוא תנאי ראשון לקיומנו כמדינה חופשית בארצנו.

את גבולות הגזרה של הראוי והמגונה במלחמה קובעים מפקדי הצבא האמונים

על טוהר הנשק ברמה הגבוהה ביותר. מאידך – בשולי המחנה הלאומי נשמעים קולות של אנשים המבקשים לקחת את החוק לידיהם ולהילחם בטרור באופן נחוש ואלים, שלא על פי הקודים של מדינת ישראל וצה"ל. קבוצת קצה זו משבשת את דמותה המוסרית של ישראל ועוקרת את אלהי ישראל מן הארץ. מפעלי "תג מחיר" הפוגעים בקודשי הדת המוסלמית ובאזרחים חפים מפשע מערערים את זכותנו על הארץ יותר משמזיקים לאוכלוסיה הערבית.

למי שמאמין שברצון הבורא נחלנו את הארץ כדאי לזכור שבאלימות לא ממגרים טרור אלא מרחיקים את האלהים מנחלתו. בכל פעם שמרוססת כתובת נאצה על מסגד לא רק מתודלקת השנאה בין הדתות אלא מתערערת לה עוד אבן בבניין העם היהודי השב אל ארצו ואל מולדתו. כל הבנייה שלנו את הארץ תבנה בתו תקן "יראת אלהים במקום הזה". ביראת אלהים – ננצח.