ארור מכה רעהו בסתר
"בהצעת החוק שאותה הגשתי קיים מנגנון המאפשר לבית המשפט לחייב למסור לידי אדם הנפגע מלשון הרע שפורסם נגדו ברשת בדרך של טוקבק אנונימי ופוגעני את פרטיו של מי שהשמיץ אותו". ח"כ אורלב מצטרף לפרויקט "צהר לחקיקה"
אחד הדברים המיוחדים במקורות היהדות הוא היכולת לשאוב מהם תובנות לגבי מצבים שנראו דמיוניים בזמן כתיבת המקורות עצמם. כך למשל גובשו ממקורות ישראל הלכות הנוגעות לאדם הטס בחלל, לשאלת זהות האב במקרה של "לידת מבחנה", ולמרבה הצער אף הנחיות לגבי התנהגות מוסרית בדילמות קשות מתקופת השואה. אך האם יש ליהדות מה לומר לגבי טוקבקיסטים? האם כמחוקקים אנו יכולים לשאוב השראה מהמבט היהודי לחקיקה ראויה בתחום זה? מסתבר שכן.
לפרויקט "צהר לחקיקה" ב-ynet - לחצו כאן
במעמד הברכות והקללות שהתקיים על הר גריזים ועל הר עיבל לפני 3500 שנה הוקראה לעם הנכנס לישראל רשימה של מעשים "ארורים" והעם ענה "אמן" על כל אחד מהם. חלק מהמעשים המוזכרים אכן נתפסים כעוולות חמורות ביותר, למשל "ארור אשר יעשה פסל ומסכה", "ארור מקלה אביו ואמו" ו"ארור לוקח שוחד להכות נפש דם נקי". לעומת זאת, מפתיעה מאוד במבט ראשון קללת "ארור" שהתייחדה במעמד זה ל"מכה רעהו בסתר" (דברים כז, כג). האיסור להכות את חברו בגלוי הוא איסור ידוע ומפורסם שעונשו בצדו, ולא ברורה אם כן נחיצותה של קללה המתייחסת באופן מיוחד למכה רעהו "בסתר".
רש"י, שככל הנראה התקשה אף הוא בקושי זה, סטה בשל כך מפשט הכתובים ובחר לפרש "ארור" זה על פי תרגומו של יונתן בן עוזיאל. על פי רש"י, ארור זה "על לשון הרע הוא אומר". ההכאה שנידונה כאן אינה זו הפוגעת פיזית בגופו של אדם, אלא זו הפוגעת בשמו הטוב של האדם, ואשר נעשית במסתרים ללא אפשרות מצדו של הנפגע להגן על שמו הטוב שנרמס.
בימי רש"י היכולת של האדם 'להכות רעהו בסתר' הייתה מוגבלת, והסתכמה לכל היותר בשיח כובסות על גדות הנהר או בשיחת גברים בטלה בין מנחה לערבית, אך יכולת זו עברה "שדרוג" משמעותי עם המצאת הדפוס. המצאת הדפוס במאה ה-15 היוותה את אחת מההתפתחויות העולמיות החשובות ביותר הן מבחינה טכנולוגית והן מבחינה תרבותית. המצאה זו, יחד עם תרומתה האדירה לאנושות ושלל האפשרויות שנפתח בזכותה להפצתם של המידע והחכמה, הביאה עמה בכנפיה גם סכנה רבה - הפצת שקרים ופרסום עלילות בדים הפכו קלים הרבה יותר. משום כך פרסם במאה ה-20 רבי ישראל מראדין את ספרו הקלאסי "חפץ חיים ושמירת הלשון" אשר התמקד בתחום זה.
כאשר החפץ חיים נדרש בספרו לארור המתייחס ל"מכה רעהו בסתר", הוא מסביר על רקע המציאות שבה הוא נפגש כי "הלשון הרע שלו הוא מזיקו בסתר, ובפרט אותן כותבי עמל (שקורין פאשקווילין), שעליהם נאמר ארור מכה רעהו בסתר והכל הוא כדי שלא יוכל להשמר ממנו ויוכל להזיקו" (שמירת הלשון עמ' כח). באותה תקופה מפיצי הלשונות הרעות כבר לא נדרשו להתאמץ ולשוחח עם מאות ואלפי בני אדם; הדבקת כרוזים לילית לאור ירח נתנה את פירותיה הבאושים שעות מספר לאחר זריחת החמה.
הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – חשיפת פרטי מעוול), התש"ע–2010, שאותה הגשתי לאחרונה עוסקת בתיקון עוולה מוסרית בקנה מידה גדול הרבה יותר הקיים בימנו. כיום, אפילו אין צריך לקום מהכורסה כדי "להכות את רעהו בסתר". מהפכת האינטרנט הפכה את הרשת ל"כיכר העיר" החדשה שהכול שותפים לה. אומנם חלק מהצלחתו של השיח המתקיים ברשת האינטרנט נזקף לשמירת האנונימיות של המשתתפים בו, שהיא לעתים תנאי לעצם האפשרות והנכונות להתבטא, ופעמים שהיא אף חלק מן המסר הגלום בביטוי, אולם לטעמי, הרשת משמשת לעיתים אף מחסה לעושי עוולה המכים את רעם בסתר. העלאתה של האנונימיות לדרגת מעין קדושה הופכת אותה למפלטו של הנבל.
בהצעת החוק שאותה הגשתי קיים מנגנון המאפשר לבית המשפט לחייב את בעלי האתרים ואת ספקיות האינטרנט למסור לידי אדם הנפגע מלשון הרע שפורסם נגדו ברשת האינטרנט בדרך של טוקבק אנונימי ופוגעני (או בכל דרך אחרת שהרשת מאפשרת בה "הכאה בסתר") את פרטיו של מי שהשמיץ אותו. הצעה זו באה לתקן את המצב הבעייתי, הכאוב והשכיח של חוסר היכולת של הנפגע מפרסום לשון הרע ברשת האינטרנט לתבוע את הפוגע, וזאת בשל העובדה שהאחרון חוסה תחת מסך ערפל האנונימיות.
הצעת חוק זו מתרגמת באופן משפטי ומודרני את קללתו הקדומה של "מכה רעהו בסתר" שנשמעה בהר עיבל; היא מביאה לידי ביטוי את שאט הנפש הציבורי מזיהומה של הרשת בדברי לשון הרע ושקרים, ומאפשרת לנו להיות חברה מוסרית ויהודית יותר.
"צהר לחקיקה" הוא פרויקט משותף של ynet ועמותת רבני צהר.
לפנייה לכתב/ת 
הטוקבקים
ח"כ זבולון אורלב
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
