עקידת יצחק רבין - משמאל ומימין

בכל יום ה' מתכנסים בשכונת שפירא תושבים, תלמידים מן הישיבה החילונית "בינה" ואורחים, כדי ללמוד את פרשת השבוע בסגנון קצת אחר. מדי שבוע מובילה את הדיון בפרשה אישיות ידועה - ציבורית, פוליטית, או מובילה בתחום התרבות והרוח. בעבר כבר היו שם יעל דיין, מודי בר-און, הרב לאו, עמוס עוז ואהוד בנאי.  

הדיון בפרשה הוא פרי יוזמה של ארגון "בינה", שהוקם לאחר רצח רבין ופועל להעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי. מחר יובילו את הלימוד ח"כ זבולון אורלב ויו"ר המשמרת הצעירה במפלגת העבודה, מיכל בירן, שישוחחו בין היתר גם על הקשר שבין עקידת יצחק ורצח יצחק רבין.

ח"כ זבולון אורלב

יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט, הבית היהודי

בשבת נקרא בבתי הכנסת את פרשת "וירא", המסיימת בסיפור עקידת יצחק. אנו יודעים את הסוף הטוב של הסיפור, לפיו אברהם אבינו עמד במבחן האמונה והאיל נעקד במקומו של יצחק. אבל יצחק רבין ז"ל כן נעקד, לא היה איל שייעקד תחתיו. רצח רבין גם לא היה מבחן של אמונה, אלא כישלון מוחלט של כפירה בערך ובמצווה הבסיסית של שמירת החיים והאיסור המוחלט לקחת את חייו של אדם. הרוצח השפל ביזה את האמור בעשרת הדיברות "לא תרצח".

חומרה יתרה אני מייחס לרצח כיוון שנעשה תוך כדי פשע חמור כלפי יכולת הקיום שלנו כמדינה יהודית, המבוססת על שיטת המשטר הדמוקרטי. הרוצח הרים יד על כלל הציבור הישראלי שרואה בדמוקרטיה בסיס לקיום המשותף שלנו כעם יהודי במדינה יהודית.

דעותיו ועמדותיו של מנהיג שנבחר כדין ונהנה כחוק מאמון של הרוב בכנסת אינם יכולים להיות בשום פנים ואופן סיבה, ולו לכאורה, לפעול נגדו באלימות שאינה חוקית - ובוודאי שלא ברצח. אין לך איום גדול יותר על קיומה של מדינה ישראל כמדינה מאשר הנחלת שיטת האלימות והרצח כלפי מנהיגים שנבחרו.

סבורני כי חלק מהחברה הישראלית החמיץ ואף מחמיץ כיום את הנקודה המרכזית של הלקח והמסקנות מהרצח הנורא של ראש הממשלה. אני אישית מרגיש שאינני רצוי בכל האירועים שנועדו לציין את רצח רבין, כיוון שאותם אירועים אינם עוסקים בנקודות שציינתי אלא בנושאים אחרים שלעתים שנויים במחלוקת. מן הראוי שיום הזיכרון לרצח רבין יישא אופי ממלכתי, והמסר העיקרי שלו יהיה חיזוק המשטר הדמוקרטי, תרבות של מחלוקת וקבלת בר פלוגתא חריף ככל שיהיה.

מיד לאחר המהפך ב-1992 ביקש ממני רבין להמשיך בתפקידי כמנכ"ל משרד החינוך והתרבות ולא להתפטר, על אף ששולמית אלוני נבחרה להיות שרת החינוך והתרבות. רבין לא היה איש מפד"ל, גם לא הכניס אותה לממשלתו, ואני לא הייתי ואינני היום איש מפלגת העבודה, אבל הייתה לו אחריות ממלכתית שגברה על שיקוליו הפוליטיים. הוא שם בצד את דעותיו ועמדותיו המפלגתיות, והתנהל על-פי האינטרס הלאומי והממלכתי.

רצח רבין הוא רצח של האינטרס הלאומי והממלכתי מול אינטרס אידיאולוגי-פוליטי. רצח רבין מהווה סכנה לקיומנו ולכן טוב עשתה המדינה - הכנסת ומערכת המשפט - שנקטה בענישה החמורה ביותר. זהו המסר לדורות הבאים ולדיכוי היצר הרע, אם קיים שכזה, אצל אנשים נוספים המאמינים בדרכו של הרוצח השפל.  

מיכל בירן

יו"ר המשמרת הצעירה, מפלגת העבודה

אני תוהה איך היה נגמר סיפור עקדת יצחק לולא יצא מלאך ה' שקרא "אל תשלח ידך אל הנער". האם היה מקריב אברהם את יצחק, את היקר לו מכל, על מזבח אמונתו?

בימים שקדמו לרצח רבין, לא יצא שום מלאך - לא אלוהי ולא ציבורי - שקרא להפסיק את מחול השדים של ההסתה. האם היעדרו מנקה את מצפונו של הרוצח? האם היעדרו מנקה את מצפוננו כחברה?

לדעתי, גם בפרספקטיבה שלי, החילונית-הריבונית, וגם בפרספקטיבה של עיניים מאמינות, האדם זכה באנושיותו ביום שלמד

להבדיל בין טוב ורע. לכן חלה על כולנו אחריות לממש יכולת זאת הלכה למעשה, ולפעול בהתאם לצו מצפוננו. אין לנו פריווילגיה לחכות למלאך משמיים שיציל אותנו ברגע האחרון ממעשינו הרעים.

לפני רצח רבין קולנו לא נשמע, אך ההווה מזמן לנו אתגרים חדשים מדי יום, בהם אנו נדרשים להבדיל בין טוב ורע: לפקוח עיניים ולראות את עובד הקבלן העשוק, את הפערים ההולכים ומתרחבים עד כדי איום על המרקם הבסיסי של החברה ישראלית וגם לראות את הסכנה בחוקים כמו "חוק הנאמנות", שאם יצא חלילה אל הפועל, עלול להגיע היום שבו ישאלו אותנו נכדינו "איפה הייתם אתם כשליברמן פגע בקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית?"