ביהמ"ש פסק: מותר לחנות בחצר המשותפת
בני משפחה אחת המתגוררים בבניין הסתכסכו בנושא השימוש ברכוש המשותף. בין היתר הם התווכחו על החנייה, הקמת סככה, שער כניסה והצבת חפצים אישיים. בית המשפט התיר את רוב השימושים, בתנאי שהם בגדר שימוש סביר בלבד
בני משפחה המתגוררים יחדיו בבניין משותף בן שלוש קומות בתל אביב הגיעו לבית משפט השלום בתל אביב לאחר שהסתכסכו בנושא השימוש ברכוש המשותף. בית המשפט שנקרא להכריע התיר את מרבית השימושים עליהם התווכחו.
בני המשפחה הם בעלי הדירות בבניין. אמם המנוחה של המבקשים ואמן של המשיבות הן אחיות. המבקשים טענו באמצעות עו"ד גד שילר, כי המשיבות עשו שימוש אסור בחצר הבניין שבאגף השמאלי בו הן מתגוררת, שכולל חנייה של כלי רכב בחצר, הקמת סככה מבמבוק ושער כניסה לכלי הרכב, והצבת חפצים כגון שולחן וכיסאות בחצר המשותפת.
למעשה, חוק המקרקעין אינו קובע מה זכויות השימוש של בעל דירה ברכוש המשותף, בהעדר החלטת רוב של בעלי הדירות. עם זאת, עמדת הפסיקה היא כי ניתן להחיל על העניין את החוק העוסק בשימושים המותרים ברכוש המשותף בבתים משותפים.
לפי חוק זה, בהעדר החלטה אחרת של רוב השותפים האחרים, רשאי שותף יחיד להשתמש ברכוש המשותף "שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר".
שער וסככה כן - חפצים אישיים לא
בהתאם לכך, השופט יונה אטדגי קבע, כי בעל דירה רשאי להחנות את מכוניתו בשטח החניה של הבית המשותף, ובלבד שהדבר אינו מונע שימוש דומה מהשותפים האחרים. לפיכך הוא פסק, כי השימוש שעושות המשיבות בחצר לצורך החניית רכביהן הוא שימוש סביר ומותר, בכפוף לזכותם של יתר בעלי הדירות לחנות במקום.
לעניין הסככה נקבע, כי ככלל - הקמת סככה בחצר המשותפת לצורך צל ולצורך נוי הינה בגדר "שימוש סביר", כל עוד הדבר אינו יוצר רושם של הצמדת אותו חלק מהחצר עליו מוקמת הסככה לדירה מסויימת. במקרה זה נפסק שניתן להשאיר את הסככה במקום, בכפוף להסכמת המשיבות להותיר אותה רק בחלק מהחצר המקביל לדירתן.
השופט אף התיר את קיומו של שער הכניסה לחצר, הנחוץ למניעת פורצים או זרים, בכפוף להמצאת עותקים מתאימים של המפתח לידי המבקשים. עם זאת, הוא הורה למשיבות לפנות את החפצים שהניחו בחצר, משום שהם מפריעים למעבר החופשי במקום ויוצרים רושם של הצמדת אותו חלק בגינה לדירה מסוימת.
בנוסף, השופט אסר על המשיבות, שיוצגו על ידי עו"ד לידיה תמיר, להחנות את מכוניתן לפני השער, והתיר את קיומם של עצי פרי שניטעו על ידי המשיבות, בכפוף לכך שגם המבקשים יהיו רשאים ליהנות מהם. בנסיבות המקרה הנדון, לא חויב אף צד בתשלום הוצאות משפט.
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי פסק דין