גולן נפרד מהגמגום: אני שולט בדיבור ולא הוא בי

עבור גולן הילמן, היום בן 26 ואב לשני ילדים, הגמגום היה מאז ומתמיד חלק בלתי נפרד ממנו. "בכל מקום בו הייתי, אם זה במסגרות החינוך, עם חברים או בצבא, תמיד הייתי מאוד מודע לכך שאני מגמגם והייתי נורא מתבייש מאנשים. זה גרם לכך שהביטחון העצמי שלי היה מאוד נמוך, ואפילו ויתרתי על המון דברים, כמו הליכה לקורס קצינים או לספר בדיחות בחבר'ה, רק כדי שלא אצטרך לדבר".

הילמן הוא, כמובן, לא המגמם היחיד. כ-1% מאוכלוסיית העולם מגמגמים, ובישראל מדובר על כ-70 אלף איש. מחר (ו') הם יציינו את היום הבינלאומי למודעות הגמגום, ורבים מהם יענדו על דש הבגד סרט ירוק, צבע שמסמל עבורם את החופש, הזכויות והצדק.

"ויתרתי על קצונה בגלל הגמגום"

הילמן, כיום בן 26, נשוי ואב לשניים, פותח צוהר לחייהם של המגמגמים, למרות שכבר שלוש וחצי שנים שהוא מדבר כמעט כמו כולם. "להיות אדם מגמגם זה לרוב אומר להיות אדם עם בטחון עצמי מאוד נמוך", הוא מסביר. "בכל פעם שאתה צריך לדבר עם אנשים, שזו אחת הפעולות הפשוטות ביותר שיש אצל בני אדם, זה הופך להיות סיפור גדול עבור אדם מגמגם. אני זוכר את עצמי, בתור ילד צעיר, אומר למורים שלא הכנתי שיעורי בית, רק כדי שלא אצטרך לעמוד ולהקריא אותם מול כל הכיתה. הייתי מעדיף להיענש, רק כדי של אתבייש מול החברים שלי".

-סבלת מהתגובות של אנשים לכך שאתה מגמגם?

"בתקופת הילדות לא, כי חיפיתי על הגמגום. הייתי ספורטאי טוב, אז זה עזר לי להיות די מקובל בחברה, אבל אם הייתי צריך לעשות משהו שלא קשור לספורט הייתה לי בעיה רצינית מאוד".

-איך היית מתגבר עליה?

"לכל מגמגם יש את הטריקים שלו כדי להימנע מהגמגום, למרות שבסופו של דבר תמיד שמים לב. אני, למשל, הייתי מדבר מאוד מהר. בכל פעם שדיברתי חשבתי עשר מילים קדימה, כדי לדעת באיזו מילה אני עלול להיתקע ולמצוא לה מילה אחרת. אני מכיר אנשים שכדי להימנע מהמבוכה מתייחסים לכל נושא הגמגום שלהם מאוד בציניות, למשל. לכל אחד יש את הטריקים שלו, שהוא פיתח לעצמו כדי שהוא יוכל להתמודד עם הגמגום בלי להיות מובך".

-התחושה הזו, של המבוכה, גרמה לך לוותר על דברים בחיים? 

"בהחלט. אני חושב שהדוגמה הטובה ביותר לכך הייתה בצבא. אני שירתתי בגולני ומאוד אהבתי את השירות הצבאי. החלום שלי היה להיות קצין, אבל כשהציעו לי לצאת לקצונה סירבתי, כי פחדתי שלא אוכל לפקד על אנשים עם הגמגום שלי. אני גם מכיר אנשים שחלמו להיות עורכי דין או מהנדסים, מקצועות שדורשים לדבר הרבה, והם ויתרו בגלל החשש מהגמגום".

גולן הילמן וילדיו. "אם אראה שהם מגמגמים מהר מאוד אפתור את הבעיה"

-אבל יש אנשים שהצליחו במקצועות האלו, למרות שהם מגמגמים.

"ברור שיש אנשים עם ביטחון עצמי למרות הגמגום, ויש גם אנשים שרואים בזה יתרון, אבל מדובר מיעוט. אני מכיר מגמגמים שמלמדים ומעבירים שיעורים, ולא אכפת להם כי ככה מקבלים אותם. אבל רוב האנשים שמגמגמים חשים שזה מגביל אותם ובדרך כלל גם הביטחון העצמי שלהם נמוך, מה שמשפיע על כל תחומי החיים שלהם".

-יש לך השערה מה גרם לך להתחיל לגמגם?

"בניגוד למה שרבים חושבים, היום כבר יודעים שגמגום הוא דבר גנטי. אצלי במשפחה, למשל, סבתא שלי סבלה מגמגום וגם בן של בת דודה שלי הוא מגמגם. ידוע גם שיש מקרים נדירים שזה עובר מאב לבן".

-אתה חושש שהילדים שלך יהיו מגמגמים?

"אני לא חושש מזה, כי היום אני יודע שיש לזה פתרון. אם אני אראה שהם סובלים מגמגום אני מהר מאוד אפתור להם את הבעיה".

"אמא שלי הייתה קובעת לי תורים למרפאה"

לפני כשלוש וחצי שנים החליט הילמן שהגיע הזמן לנסות ולהתגבר על הגמגום. "כבר הייתי נשוי, ואשתי, שהיא אישה מיוחדת וקיבלה אותי כמו שאני, ראתה כמה זה מפריע לי", הוא מספר. "ישבנו ביחד וחשבנו מה ניתן לעשות, ואז אחותי הראתה לי מודעה על קורסים שנערכים ב'מכון ד"ר פלואנסי לטיפול בבעיית שטף הדיבור'. הלכתי לשם, עברתי את הקורס, ומאז המצב שונה לגמרי. היום אני מגדיר את עצמי כאדם שמדבר בשטף, אדם ששולט בדיבור ולא שהדיבור שולט בו. אני אמנם עוד מדי פעם טיפה לוחץ במילים מסויימות, אבל זה כלום לעומת מה שהיה פעם, כשלא יכולתי לדבר בכלל".

ואכן, השיחה עם הילמן קולחת לחלוטין ואין זכר להיותו אדם מגמגם. לדבריו השינוי שנגרם לו נמצא בכל תחומי החיים. "איפה שהייתי לפני שלוש וחצי שנים ואיפה שאני נמצא היום - אלו שני אנשים

שונים לגמרי", הוא אומר. "למשל, תמיד הייתי אדם שיש לו דעה על כל דבר, אבל פעם לא יכולתי להביע אותה כי פחדתי להיתקע, לגמגם, ושמי שמתווכח איתי ינצל את זה ויקטול אותי. היום, בזכות זה שאני מדבר בצורה שוטפת, אני יכול להתווכח עם אנשים בלי לחשוש לרגע. רק בשבוע שעבר היה מישהו שטעה בעסקה שעשיתי איתו. פעם, כשגימגמתי, פשוט הייתי מוותר על הכסף, רק כדי לא להתפדח. היום, לעומת זאת, כבר הסברתי לו בלי לחשוש.

עוד מקום שבו אני רואה את ההבדל הוא באינטרקציה עם מוסדות. פעם אמא שלי הייתה עושה הכול בשבילי, מזמינה תורים למרפאה או מדברת עם הבנק, כי אני נורא חששתי לנהל את השיחות האלו ושלא יבינו אותי. העובדה שהיא עשתה את הדברים האלו עבורי נתה לי תחושה שאני תלוי כל הזמן באנשים אחרים. היום, כשאני אדון לעצמי ויכול לעשות מה שאני רוצה לבד, זו הרגשה אדירה. מי שלא חווה את זה פשוט לא יכול להבין".

שינוי נוסף שעבר הילמן היה בהחלטתו לסייע לאחרים להפסיק לגמגם. "היום אני מדריך במכון, בליווי צמוד של קלינאית תקשורת, ועושה את מה שעשו עבורי. זה נותן לי תחושה גדולה של סיפוק, כי פעם עזרו לי ואני היום יכול לעזור לאחרים לפתור את הבעיה שלהם".